מי יפוצה, בכמה ובעיקר מתי? הדין האזרחי מאסון הר מירון

בעקבות האסון הקשה בהר מירון שבו נספו 45 בני אדם ונפצעו רבים, צפויות להיות מוגשות תביעות אזרחיות רבות נגד המדינה ונגד כל הגורמים המעורבים.

בפסק דין משנת 1985 גורדון נ' עיריית ירושלים - בית המשפט העליון קבע כי , "שעתו היפה של המשפט הישראלי הייתה כשבוטלה החסינות המיוחדת של המדינה מפני תביעות נזיקיות". בפסק הדין נקבע כי אין לשחרר גופים ציבוריים מאחריות ברשלנות לפעולות שלטוניות המבוצעות בתחום המשפט הציבורי. הרשלנות "הפקידותית" או "הביורוקרטית" צריכה להיבחן על-פי אותן אמות מידה כמו הרשלנות "הרפואית" או "ההנדסית" או האחרת.

התביעות הצפויות להיות מוגשות לבתי המשפט ברחבי הארץ מתבססות בעיקרן על הוכחת עוולת הרשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין. התובעים יצטרכו להוכיח כי ניתן היה וצריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשות האסון ובנוסף, יצטרכו להוכיח כי ניתן היה לנקוט באמצעים סבירים אפשריים כדי למנוע את הנזק לכל המעורבים.

בדו"חות מבקר המדינה בשנים 2008-2011, נקבע כי קיימים ליקויי בטיחות חמורים בקברי רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) במירון. בדו"חות אלה נכתב בצורה מפורשת כי המקום אינו ערוך לקליטות עשרות אלפי ומאות אלפי בני אדם.

החלטת ממשלת ישראל מס' 3886 מחודש נובמבר 2011 בנושא הסדרת תשתיות באתר הקבר הטילה על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים להקים תשתיות קבועות באמצעות חברה ממשלתית ובהן חניונים, תאורה, גידור ותיחום האתר זאת לטובת הסדרתו לקבלת מבקרים ולמטרת קיום הילולת הרשב"י השנתית.

בהחלטה נקבע כי היא צריכה להתבצע בין השנים 2012-2014 ואף תוקצבה בכ-28 מיליון שקל שימומנו בצורה שווה בין משרדי האוצר, הפנים, התחבורה והבטיחות בדרכים, התיירות ומנהל מקרקעי ישראל. החלטות הממשלה גם הטילו על המשרד לביטחון הפנים לשמור על הסדר הציבורי במתחם קבר הרשב"י ושתוקם נקודת משטרה במקום.

במקרה זה, לצורך הבדיקות הצפויות אין צורך ללכת עשור אחורה. גורם במשטרת ישראל מסר לתקשורת כי דמיינו אירוע בדיוק כפי שהתרחש. בשבוע שלפני ההילולה המשטרה ביצעה "משחקי מלחמה" שדימו קריסות, לחץ, שריפה ומצבי קיצון נוספים. נראה כי הגורמים הבינו כי אסון צפוי בכל מקרה, לאור התשתיות הרעועות והשאלה היחידה היא מה גודל האסון ואיך מצליחים להציל אנשים. ברור לכל כי אין מדובר כאן באסון טבע בלתי נמנע.

באירוע רב משתתפים - בו צפויים להגיע מאות אלפי אנשים, על המדינה, הרשות המקומית וכל הרשויות המעורבות בארגון האירוע, לנקוט בכל אמצעי סביר אפשרי כדי למנוע אסון.

עולות שאלות רבות סביב האסון: האם המתווה עליו סיכמו ראש הממשלה, שר הבריאות, שר הפנים, השר לביטחון פנים, שר התחבורה, מפכ"ל המשטרה, פרויקטור קורונה ואחרים ביום 20.4.21 כי לא יהיו הגבלות של מספר המתפללים הוא סביר? האם "גדרות הלחץ" שהמשטרה הציבה הוא אמצעי מספק?

התובעים יטענו כי בהנחיות משטרת ישראל נכתב כי כמות האנשים במתחם ההדלקות תוגבל ל - 10,000 איש. כחלק מנהלי הבטיחות תתאפשר כניסה לפרק זמן קצר. האם זה אכן בוצע? האם האמצעים שננקטו בכדי למנוע את האסון היו סבירים? אם היה ניתן לסגור מדינה שלמה לחודשים בכדי למנוע התפשטות הקורונה ומותם של אנשים, האם לא ניתן היה להגביל את כמות האנשים המגיעים להילולה בכדי להציל את חייהם לאור הידיעה הברורה כי אסון יכול להתרחש בכל רגע?

זאת ועוד: האם תכנון של דרכי גישה ויציאה ביחס לכמות האנשים שמגיעה היה סביר? האם מי שאישר את בטיחות המקום, החלטתו הייתה סבירה? האם מעבר עשוי משטח מתכת הוא תקני? האם היה גוף שמרכז את כל נושא הבטיחות והאישורים? האם הייתה התייחסות מתאימה לכל ההתרעות וה"דגלים האדומים" אשר היו ברגע שראו כי המצב יוצא מגדר השליטה ויש חשש לאירוע "הדריסה"?

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט הורה למחלקה לחקירות שוטרים להתחיל בדיקה על מנת לברר האם עולים חשדות לפלילים מצד שוטרים במסגרת אירוע האסון ואם כן, יוגשו כתבי אישום בהתאם. הדין הוא כי הממצאים והמסקנות של הכרעת דין חלוטה בפלילים של בית המשפט המרשיע את הנאשמים יהיו קבילים במשפט האזרחי כראיה לכאורה. אנו מקווים כי לאור גודל האירוע הקשה והגורמים הרבים המעורבים, תוקם ועדת חקירה ממלכתית כפי שנעשה בעבר. בשלב זה פנה שר המשפטים בבקשה להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

ועדה זו מופקדת על חקירת עניין "בעל חשיבות ציבורית חיונית". בראש ועדה כזו יעמוד שופט בפועל או בדימוס שמונה על ידי שופט בית המשפט העליון. בסמכות הוועדה לכפות על כל עד שברצונה לזמן להעיד בפניה ולכפות על כל גורם להמציא לה מסמכים הדרושים לבירור העניין. העיקרון החשוב ביותר של הוועדה הוא עקרון הפומביות, למעט בנושאים הקשורים לשמירה על בטחון המדינה. כמו כן, הממשלה לא יכולה להתעלם ממסקנותיה של הועדה, גם אם זכותה לא לקיים את המלצותיה במלואן.

בעבר הוקמו ועדות לחקירת מחדל מלחמת יום הכיפורים, אירועי סבלה ושתילה במלחמת לבנון, רצח רבין ולאירועי אוקטובר 2000 לאחר ההתנתקות. בשנת 2001 קמה ועדת חקירה אסון אולם האירועים ורסאי שבו קרסה רצפת אולם האירועים במהלך חתונה, נהרגו 23 אנשים ונפצעו כ - 400 איש. בנוסף, בעקבות האסון חוקקה הכנסת את חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה באולמי ורסאי, הקובע הקמת ועדה מיוחדת בענייני הטיפול בנפגעי האסון והפיצויים. בשנת 2017 ניתן פיצוי בשווי 70 מיליון שקל מעיריית ירושלים לנפגעי האירוע. ייתכן כי גם במקרה זה יוקם מנגנון פיצוי כמו לנפגעי ורסאי.

אם תוקם במקרה זה ועדת חקירה ממלכתית התובעים, כמובן יוכלו להסתייע במסקנותיה במסגרת התביעות. למסקנות הועדה יהיה משמעויות נרחבות לגבי זהות הגורמים האחראים ומידת האחריות שלהם לאסון. יחד עם זאת, עבודתה של הועדה יכולה להימשך שנים ולכן לא בטוח שכדאי לתובעים לחכות למסקנותיה.

חשוב לציין כי האחריות בנזיקין היא ביחד ולחוד, לכן אין חובה על התובע לתבוע את כל הגורמים המעורבים מייד.

הגשת התביעה בנזקי גוף דורשת חוות דעת רפואית המפרטת את הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו בעקבות האסון. התביעה היא לפיצויים בגין הוצאות רפואיות, עזרה בבית, הפסדי השתכרות, כאב וסבל. כמו כן, ברור כי אנשים אשר היו במקום ונחשפו לאסון הנוראי אשר התרחש לנגד עיניהם, חוו הלם וזעזוע נפשי קשה, לכן הם יכולים להיות זכאים לפיצוי כנפגעי טראומה.

בנושא גובה הפיצויים אשר נפסקים לנספים תלוי בגילו של האדם שנספה, הרכב משפחתו, מקצועו וכמובן גם בשופט אשר דן בתיק. הורי הילדים ובני משפחה אשר נספו יכולים לתבוע בשם העזבון עבור הפסד ההשתכרות "בשנים האבודות", קיצור תוחלת החיים, הכאב והסבל הרב שנגרם לילדיהם בדקות האחרונות לחייהם והוצאות קבורה ומצבה.

לדוגמא, במקרה של אסון פסטיבל ערד שאירע ביולי 1995. שם נמחצו שלושה בני נוער למוות . מנהל משרד הכרטיסים, מפקד משטרה וגורמים נוספים הורשעו בפלילים ובעקבות זאת בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעת הפיצויים שהגישו הוריהם של בני הנוער. נפסק פיצוי של כ-2 מיליון שקל לכל אחת מהמשפחות שאיבדו יקיריהן.

בנוסף, חשוב לבדוק האם בתביעה מתקיימים התנאים לקבלת פיצויים עבור נזקים נפשיים הנגרמים בשל פגיעה בקרובי המשפחה. התנאים הם: קרבת משפחה מדרגה ראשונה, התרשמות ישירה מאירוע המזיק. התנאי האחרון הוא קיומו של נזק נפשי ממשי, מעבר לתגובה אנושית ברורה של אבל ויש צורך בחוות דעת רפואית פסיכיאטרית.

מבחינת דיני ההתיישנות, הרי שהתביעה צריכה להיות מוגשת בתוך 7 שנים מיום קרות האירועים והמוות ואם מדובר בנזקים של הקטינים, הרי שמרוץ התיישנות של 7 שנים מתחיל רק בהגיעם לגיל 18 (כלומר עד גיל 25).

התאוריה הכלכלית של דיני הנזיקין, שמה את המטרה העיקרית של דיני הנזיקין כאמצעי להקטנת עלות התאונות. האחריות לתוצאות הרות גורל של תאונות, תוטל על הגורם המסוגל למנוע באופן היעיל את התאונה והשלכותיה. במקרה של האסון במירון, בית המשפט יכריע האם התנהגות הגורמים האחראים על אישור וארגון ההילולה בהר מירון הייתה סבירה בהתייחס לעלויות מניעת הנזק לעומת הנזק עצמו. הפיצוי רק בגין מותם של 45 נספים צפוי להגיע לכ-90,מיליון שקל ואף יותר. גובה פיצוי לצעיר שנפגע קשה יכול להגיע ל-8 מיליון שקל וכזכור באסון המירון נפצעו רבים בדרגות פציעה שונות. לכך מתווספים הפיצויים בגין הנזקים הנפשיים של קרוביהם של הנספים ומשתתפים באירוע. הפיצויים של כלל הנפגעים במקרה זה יעברו ללא ספק את ה - 100 מיליון שקל.

הכותבים הם בעלי משרד עורכי דין העוסק בתביעות רשלנות ונזקי גוף שנים רבות.