מלחמת אחים? בקצב הזה לא יישאר על מה להילחם

עד לפני כמה ימים היה מדובר בספקולציות, מצדדי הרפורמה המשפטית טענו שמדובר בהערכות מוטות פוליטית של מי שמעדיפים לראות שחורות. היו מי שהזכירו את הצונאמי המדיני שמפניו הזהיר אחד מהדוברים המרכזיים של תנועת המחאה הנוכחית, אהוד ברק - צונאמי שכזכור לא אירע לבסוף, בלשון המעטה.

אז האם יתכן שכל ההיסטריה הזאת היא בעצם פוליטיקה במסווה?

היתרון בכלכלה, בניגוד לפוליטיקה, הוא בכך שהיא מספקת תשובות מהירות, אפילו חדות. היא לא צריכה סקרים - באשר תוצאות האמת שלה נסקרות כל העת.

החיסרון הוא שהשורה התחתונה קשה לעיכול. מי שרוצה לדלג על קריאת הפסקאות הבאות, משוחרר מהן כבר עתה ובלבד שיזכור שתי מסקנות עיקריות: תכנו אותה איך שתרצו, אבל הרפורמה או המהפכה או ההפיכה המשפטית, כבר מתחילה לפגוע במה שנחשב עד לפני חודשים (ויש שיאמרו אפילו שבועות) למשק החזק בעולם.

הדבר השני הוא שלא נתניהו, לכל מי ששאל מדוע "מר כלכלה" אינו לוחץ על הבלמים כדי למנוע התדרדרות לתהום, הוא לא זה שיושב ליד ההגה.

נתחיל דווקא בנקודה השנייה. באופן אישי עלי להודות שאת התזה לפיה לא נתניהו הוא שמכתיב את קצב האירועים, דחיתי בהתחלה על הסף: נתניהו, האיש שהפך ברחוב החרדי לפופולרי יותר מכל גדול-בתורה, האיש שעמד במרכז המחלוקת הפוליטית, עד שהפך לשאלה היחידה שמעניינת את הבוחרים לאמור: רק-ביבי או רק-לא-ביבי.

כרבע מיליון הפגינו ברחבי הארץ במוצ"ש
הפרופ' שמתרה: אסון כלכלי בפתח
יו"ר ההסתדרות: "אנחנו בשיח עם משרד המשפטים"

ראש הממשלה ששבר את שיאי אורך הכהונה שקבע דוד בן גוריון, האיש שמושל בתנועת הליכוד ללא מצרים - האם זה האיש, שזכה לכינוי "מר כלכלה" שצופה במספרים וקצרה ידו מלהושיע? את הראשונים שטענו שמי שאחראים בפועל הם לוין ורוטמן על הצד המשפטי, לצד הפקדת התיק המדיני בידיהם של סמוטריץ' ובן-גביר, פטרנו כמעט כהוזים, כמי שמוכנים כבר להאמין בכל דבר על נתניהו.

אלא שאת התשובה הניצחת לשאלה הזאת, לפחות בפן החקיקתי שלה, קיבלנו בסוף השבוע עם הידיעה על פגישה בביתו של איש העסקים שלמה דברת, שכללה כמה מבכירי ענף ההייטק הישראלי, פגישה שבה הציגו בפני שר המשפטים את הסכנות שאורבות לכלכלה הישראלית (דיווח של עמליה דואק, חדשות 12).

מדוע צריכים ראשי ענף ההייטק (שברצותם יכולים להיפגש עם ראש הממשלה עצמו) להזהיר דווקא את שר המשפטים?

ובכן יש כאן שילוב בין האינסטינקט של אנשי עסקים לאתר מיד את מי שעל פי יישק דבר, לבין ידיעה מפורשת יותר של כאלה ששמעו מנתניהו, במשתמע, מסר של "ידי כבולות".

הנתון הזה לכשעצמו הוא לא רק מבהיל אלא כמעט הזוי וקצת מרוקן מתוכן את הטיעון המרכזי של מצדדי הרפורמה, כאילו הבחירות שהתקיימו אך לפני ארבעה חודשים היו בעצם משאל עם על המדיניות שמובילה הממשלה הנבחרת.

למה? כי ספק אם מי שבחרו בנתניהו ידעו בכלל מיהו יריב לוין, איזה תפקיד מיועד לו - וגם מי שכן ידעו, ספק אם שמעו לפני כן על שמחה רוטמן, שהפך להיות המוציא לפועל של המהפכה.

אפשר להגיד הרבה דברים על התייצבותו של המצביע הישראלי, באחוזים מעוררי הערכה, לצדו של בנימין נתניהו - אבל אי אפשר לומר שחוץ ממתי מעט (אגב, גם במחנה שמתנגד לנתניהו) ידעו מראש שזה יהיה הנושא המרכזי - ובעצם כמעט היחיד - שתקדם הממשלה החדשה (לא כל שכן ירד לעומקם של מושגים כמו מינוי שופטים, התגברות ועוד).

נתניהו רכב על גב הנמר כל הדרך אל שני מעונות ראש הממשלה, אבל בימים האחרונים הוא גילה שלנמר הזה יש שיניים: סמוטריץ' מכופף את ידו בזירה הביטחונית, בן גביר עושה זאת בכל הקשור לביטחון הפנים והצמד לוין את רוטמן עושה זאת בפן החקיקתי. נתניהו, שלא זיהה בזמן את העובדה שלא מדובר עוד בלהקת המעודדים שמשתרעת על ציר רגב-קרעי, הפך ממוביל למובל.

אבל אלה, האמינו או לא, עדיין החדשות הטובות, שכן גם אם נתניהו מובל אל חקיקת בזק, אפשר שזאת תעשה טוב למשק הישראלי (כלומר אם מתעלמים מהמשבר החוקתי שעלול לדחוק כל נציג חוק, בין אם הוא לובש את מדי צה"ל או מדי המשטרה, להחליט למי הוא נאמן - לממשלה או לבית המשפט), כמו שאמר למשל שר האוצר. הלא כן?

אז נתחיל דווקא ממנו, כי מי שניחן באוזן מוזיקלית יצליח להבחין אפילו אצלו בשינוי הטון - מהבטחת עתיד כלכלי ורוד בחסות תקציב המדינה שהצליח להעביר, עבר סמוטריץ' לפזמון חדש: יהיו קשיים בהתחלה, אבל לטווח הארוך יהיה טוב. לפיכך נלך אנחנו בעקבות שר האוצר ונבדוק את אותם קשיי התחלה: האם הם חבלי משיח או הכתובת על הקיר?

אז הנה העובדות: כאשר בוחנים את ביצועי המדדים המובילים, "s&p 500" מול "ת"א 125", כלומר את ביצועי שוק ההון בישראל בהשוואה לזה שמעבר לים, מגלים מספרים שהם לא פחות ממדהימים: מאז הבחירות בישראל ירדה הבורסה המקומית בכמעט 3.5% בעוד בניו יורק היא עלתה בקרוב ל-11.5%.

גם כאשר מעניקים לתסריט הזה את כל ההנחות האפשריות: השפעות גלובליות שאינן קשורות לפוליטיקה המקומית, התגובה המאוחרת המובנית במשק הישראלי לתרחיש הגלובלי (ע"ע האינפלציה), ירידה בהשקעות בהייטק שמהווה נדבך משמעותי בכלכלת ישראל באופן חריג בהשוואה לעולם - ואפילו אם מתעלמים מהחודשים הראשונים, אלה שבין הכרעת הבוחרים בישראל להתחלת בליץ החקיקה, מגלים פער אדיר בין ביצועי הבורסות.

לו היה מדובר בנשיא אמריקאי, המדד הזה היה הופך לאינדיקציה העיקרית, שלא לומר היחידה, לבדיקת הצלחה או כישלון של מדיניותו. בישראל מדובר בזווית שמובנת בעיקר לכלכלנים, אבל הנתונים הם חד משמעיים.
זאת ועוד - בריחת ההון מישראל, הגם שהיא עדיין מוגבלת, היא כבר בגדר עובדה ברורה: הציבור בישראל מסיט את ההשקעות שלו מקרנות שמשקיעות בישראל אל עבר השווקים הבינלאומיים.

הבעיה העיקרית עם הנתון הזה הוא שאותה גברת מפורסמת "ריקי כהן מחדרה" לא ממש שותפה לו. כלומר, היא לא הסיטה עדיין את השקעתה המצומצמת מישראל לחו"ל, אבל הנה דבר אחד שכדאי לזכור על הגברת כהן: כשהיא תרוץ אל הבנק או אל בית ההשקעות שאחראי לכספים שחסכה בזיעת אפה כדי לפדות אותם, היא תגלה שערים נעולים.

כלומר - כשכדור השלג שמתגלגל עתה במגרשם של בעלי ההון יגיע למגרש שלה, סימן שהקטסטרופה היא כבר כזאת שאי אפשר עוד למנוע אותה - ומי שלא חילץ את כספו מכאן, עלול להיפרד ממנו לבלי שוב או לקוות שכלכלה מקרטעת שנשענת על תמיכה ציבורית הולכת ופוחתת, תצליח להתאושש.

בכוונה התעלמנו כאן מהיבטים מוסריים, פוליטיים ואחרים שקשורים לרפורמה, הנחנו למשבר החוקתי המאיים, הנחנו לנבואות זעם על מלחמת אחים - זה לא מפני שאנו חלילה מזלזלים בהם. התמקדנו רק בעובדות, והעובדות האלה מלמדות שהרפורמה או המהפכה, תקראו לה איך שאתם רוצים, לא רק עלולה להזיק לכלכלה הישראלית, אלא שהיא מזיקה לה כבר בפועל.

ייאמר מיד: המשק הישראלי עודנו חזק, יתרות מטבע החוץ שבידי בנק ישראל עודן גדולות - ודירוג האשראי של ישראל (כפי שלמדנו רק בשבוע שעבר) עודנו גבוה (גם אם בפרק ההערות הופיעו כבר כמה סימני שאלה).

אבל, וזה "אבל" עצום: בעוד בנייתו של משק חזק אורכת שנים (וחייבים לומר לזכותו של בנימין נתניהו שהיה שותף מרכזי לצמיחה הגדולה בישראל במשך רוב שנות כהונתו!), הרי שחורבנו עשוי להתרחש בתוך חודשים ספורים, שלא לומר שבועות, בעיקר כאשר מתברר שהאיש שהאמנו שמחזיק בהגה בשתי ידיו, מודה בחצי פה שאלה קשורות מאחורי גבו.

ולפיכך: האם סמוטריץ' ולוין הם אלה שיצילו את המשק מהתרסקות?