למתבונן מהצד זה נראה רע - יום אחד קורס בנק שמחזיק נכסים פיננסים של יותר מ-200 מיליארד דולר - וכחלוף 3 ימים קורס בנק אחר, עם נכסים בשווי של למעלה מ-100 מיליארד דולר. הסכומים פנטסטיים ואיתן עולות גם לא מעט שאלות.
כאשר מדובר במרמה למשל, כולם מוזמנים להיזכר בברנרד מיידוף (וזה המקום להמליץ על הסדרה התיעודית בנטפליקס על האיש והפרשה, תראו שם מעללים עוצרי נשימה ששום תסריטאי הוליוודי לא היה מעז להמציא), אבל כאשר עסקינן במהלך עסקים רגיל, איך יכול להיות שמוסד פיננסי מגיע בבת אחת ממיליארדים רבים לאפס?
אז נתחיל בתשובה הקלה: הוא לא. עכשיו נידרש לקצת יותר מילים בכדי להסביר.
רק שעוד לפני שנעבור אליהן, נציין כי בינתיים נשמעה צפירת ארגעה בכל רחבי עמק הסיליקון, עת נמכר סיליקון ואלי בנק לתאגיד הבנקאי HSBC שיישא בכל חובותיו ללקוחות. באיזה מחיר נמכר הבנק? ובכן, ליש"ט אחת, פחות מ-5 שקלים - https://finance.walla.co.il/item/3565054
לא תמצאו כאן מיידוף, גם לא סאב-פריים
ראשית כדאי להבהיר ששום אסון פיננסי לא קרה, כלומר - יש כמה קורבנות, חלקם ילקקו את פצעי התקריות האחרונות גם בעוד זמן רב, אבל אין כאן חשש לקריסה כפי שהייתה בשלהי 2008 או בפרשת מיידוף, במהלכה איבדו אמריקאים (בעיקר) חסכונות של חיים שלמים כי התפתו להאמין לרמאי.
שנית, בהמשך לכך, יש להבהיר שקווי הסיוע שפתחו מוסדות - בין אם ממשלתיים כמו האוצר ובנק ישראל ובין אם מסחריים, כמו הבנקים הגדולים, נותרו מיותמים. הם נתנו ליוזמי המהלך (הטוב לכשעצמו, בלי קשר למניעים) את הכותרת החיובית המתבקשת, אבל סיוע בפועל לא נדרש.
הסיבה: נכסי המוסדות שקרסו (או קרסו-לכאורה, תכף נסביר) יכולים לפצות על החובות לבעלי החשבונות והפיקדונות בהלימה כמעט מלאה - ואם כך הוא הדבר, מה בעצם קורה כאן ולמה יש ריח של תבהלה באוויר, למרות שעד עכשיו לא מדובר ממש בקריסה שבה "אנשים קופצים מהגג", כפי שתיאר שלום חנוך בשיר "מחכים למשיח", אי שם לפני 40 שנה.
בין הייטק לקריפטו
בואו נפנה לרגע את המבט את התעשייה שאנו מכנים בשם הכוללני-משהו "הייטק". בראש של רובנו, שלא שייכים לענף, עולה בראש תמונה של "משהו עם מחשבים", משרדים על קו הרצליה-רעננה, כרטיס תן-ביס, טסלה בחנייה, מודעות סביבתית והפגנות נגד הרפורמה בכל מוצאי-שבת, עם אופק לרה-לוקיישן (או "בעברית" רילוקיישן). מעבר לזה שזה לא מדויק (למשל, לא לכולם יש טסלה), הרי שגם אחרי הדעות הקדומות, צריךל להבין שעסקי הטכנלוגיה העילית (הייטק), אינם מקשה אחת.
ענקית כמו "אינטל" למשל, שגם בימים שבהם נכפית עליה דיאטה חמורה, היא אחד מהעסקים היציבים ביותר בעולם. היא אינה דומה לשלושה חבר'ה שהכירו בעת שירותם ב-8200 והמציאו אפליקציה חדשה שתגיד לנו מתי הכלב זקוק לטיול עוד לפני שהלה יעמוד ויילל ליד הדלת.
אבל - הדוגמה האחרונה עלולה להטעות: כי אותם 3 חבר'ה עשויים בהחלט להמציא משהו שיהיה שווה, יום אחד, מאות מיליארדים. די אם נזכיר את מרק צוקרברג וחבריו שבסך הכל רצו להכיר סטודנטיות - והביאו לעולם את פייסבוק, לימים מטא, שגם אחרי שנה קשה מאוד למנייתה, שווה עדיין כמו מדינה באפריקה.
אז איך יודעים? לא יודעים... רוב הסטרט-אפים (חברות-הזנק) ייסגרו בתוך זמן קצר, חלק ישרפו בדרך לשם השקעות בסדר גודל נמוך, בדרך כלל של משקיעים פרטיים (אנג'לים) או של קרנות הון-סיכון שהתפתו להשקיע במיזם.
אבל לא רק "חברות חלום" (כלומר, כאלה שמנסות להגשים חלום, הן של היזמים והן של המשקיעים, עש שמאיר אור הבוקר ומביא עמו יקציה, בדרך כלל קצת מאכזבת) יש בין הסטרט-אפים, אלא גם לא מעט כאלה שבאמת ישנו את המציאות וייצרו עתיד חדש: פארמה-טק, ביו-טק, פוד-טק, אגרו-טק ואפילו סייבר. ברור לכולנו שאצלן מונח המפתח לעתיד (מה שלא אומר בהכרח שהן יצליחו).
העניין הוא כזה: בסביבת רבית אפסית שמשמעותה כסף זול, החברות האלה יכולות להפוך לסיפורי הצלחה בזכות גיוסים של הון מהציבור. זוכרים את האנג'לים וקרנות הון הסיכון? החלום הרטוב שלהם הוא להביא את החברה לבורסה, אל שוק ההון, שם אפשר להפוך מיליונים למיליארדים - וכאשר יש בסביבה כסף זול וזמין שרק מחפש אפיק השקעה שיאפשר לו לצמוח, כל ממזר יכול להפוך למלך, או בשמו החדש "יוניקורן".
אני בטוח שחלק מהקוראים שואלים את עצמם עכשיו "כסף זול"? מאחר שהם אינם זוכרים שהיה להם כזה. ובכן חברים, אני לא יודע לספר לכם את זה, אבל היה לכם, גם אם לא ראיתם אותו בחשבון הבנק שלכם. היה לכם בקרנות הפנסיה, בביטוחי המנהלים, בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות - על חלק מהסכומים ידעתם, חלק נותרו סמויים מן העין.
בשולי הסיפור של תעשיית ההייטק, נמא ענף הקריפטו שהסעיר - ועודנו מסעיר - את דמיונם של רבים. מטבע מבוזר ונעול מאחורי צפנים דיגיטליים, שאינו שייך לשום ממשלה ולשום בנק מרכזי. עוד לפני שהיה לנכס מוחשי (או מוחשי-לכאורה) הוא היה רעיון שקסם לכל נביאי הכלכלה החדשה או מי שביקשו להיות חלק ממנה.
מגיני התחום יאמרו שמי שרכש, למשל, ביטקוין לפני נניח עשר שנים, עשה הון פנטסטי. לעומת זאת מי שרכש לפני חלק מהנפילות בתחום (והן מגיעות במחזוריות) הפסיד הון עתק. אז איך אפשר לדעת? ובכן, קשה מאוד. התחום הזה פחות מומולץ למי שזקוק לכסף כדי לקנות דירה בעוד שנה (למשל), באשר הוא חשוף לתנודות קיצוניות בשערו (וזאת למרות שכהשקה לטווח ארוך הוא עשוי להתברר כנכס מצוין).
אז איך אירע המשבר?
ביום אחד (זה לא קרה ביום אחד, אבל יחסית בתוך זמן קצר) הכסף הפסיק להיות זול. הממשלות (בעיקר בארה"ב, אבל לא רק) שהדפיסו סכומים אדירים של כסף כדי לסייע לאזרחים לצלוח את תקופת הקורונה מבלי לערער את הסדר החברתי, החלו להבין (באיחור, אבל זאת כבר חוכמה שבדיעבד) שהמפגש בין רביות נמוכות (כסף זול) לבין מענקי הקורונה (הרבה כסף) הוא מחולל אינפלציה.
אינפלציה היא לא רק סרטן כלכלי אלא גם (בעיקר עבור מדינות אירופה) גם פוסט טראומה. ההיסטוריה מזכירה לנו איך בעת סחרור אינפלציוני מספיקה משכורת שמשולמת בבוקר בקושי כדי לממן כיכר לחם לארוחת הצהרים. לכן הבנקים המרכזיים נחושים להילחם בה ולהרוג אותה כשהיא עוד קטנה.
איך עושים את זה? מייקרים את הכסף, מחכים שההוצאות יפחתו, ילחצו את המחירים כלפי מטה - והנה, האינפלציה נבלמה. לא?
אז זהו, שלא - הפעם נוצרה מה שמכונה "סערה מושלמת" - הציבור, מדושן עדיין במענקי הקורונה, לא מיהר לחסוך, פוטין פלש לאוקראינה וגרם למשבר אנרגיה, מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין ריסקה את הצמיחה במשק הסיני (מומחים יעירו שההסבר הזה מעט פשטני, אבל אנחנו מתעלמים במכוון מניואנסים).
את מי הצליחה העלאת הרבית לבלום? את מחירי הנדל"ן למשל (משכנתאות הפכו ליקרות. בישראל שיש לשוק הדיור שלה מאפייני מצוקה אקסקלוסיביים זה התבטא בבלימה בלבד, אבל במקומות אחרים בעולם, ירדו מחירי הנדל"ן בחדות), אבל לא פחות מכך: את הגורמים שצברו כסף מהיר וקל בקצב מפחיד, למשל את גיוסי ההון של ההייטק או (להבדיל!) את ההשקעות בקריפטו.
איך "קרסו" הבנקים בארה"ב?
נתחיל באמת: ההבנקים לא בדיוק קרסו. הם נבלמו על ידי השלטונות בטרם קריסה - וזה הבדל משמעותי מאוד. ההנחה היא שלשני המוסדות שנסגרו, סיליקון ואלי בנק ובנק סיגניצ'ר (קוריוז: הוא נוסד במקור על ידי בנק הפועלים, למרות שחובה להבהיר שלבנק אין שותפות בבעלות הנוכחית) יש נכסים שיכסו על החובות ללקוחות. אז מה בכל זאת קרה?
במקרה הראשון, זה של סיליקון ואלי בנק, לא העריכו מנהליו נכון את משך מדיניות הרבית של הבנק המרכזי. הם פעלו כאילו הרבית צפויה לרדת, מה שיביא לנסיקה בשוק ההון, יזרים חמצן פיננסי לחברות ההייטק - ובא לסיליקון ואלי גואל.
זה (עוד) לא קרה: הלקוחות שלהם הפסיקו בהתחלה להפריש לפיקדונות, אחר כך למשוך כספים - וכדי לעמוד בהתחייבויות בצורה מיטבית ניסה הבנק למכור נכסים, מה שהסתבר כטעות קשה: הלקוחות ראו בכך סימן לקטסטרופה מתקרבת, הגבירו את משיכות הכספים, הלחיצו זה את זה - וכך בבת אחת נאלץ הרגולטור לסגור את שערי הבנק, בטרם תהפוך הצרה לקטסטרופה אמיתית.
מאוחר יותר הוא גם מכר את הבנק תמורת פחות מחמישה שקלים, למי שהיה מוכן לקחת על עצמו את כל התחייבויותיו. הרוכש HSBC לא נהנה לחלץ בנק מפסיד. להפך - הוא ראה כאן הזדמנות להעמיק את דריסת הרגל שלו בענף ההייטק (נדגיש: עדיין תעשיית ההווה והעתיד!), מבלי שיידרש להכניס יד לכיס.
אלא שכדור השלג המשיך להתגלגל: כולם התחילו לתהות מי יהיה המוסד הפיננסי הבא שיקרוס - ובנק סיגניצ'ר, שעוסק בקריפטו (הרגיש ממילא) היה היעד הבא. מנהלי האחרון טוענים שהם בכלל לא יודעים מדוע החליטו להפסיק את פעילותם שכן בידיהם תיק נכסים שיכול לעמוד בכל ההתחייבויות. יכול להיות שהם צודקים, אבל הם פחות מבינים את הרטאומה של הרגולטור האמריקאי, שמלקק עדיין את פצעי 2008-2009.
מאז נודע גם על ירידה חדה במניות בנק שלישי: "הבנק הרפובליקני הראשון" - ונדמה כי הממשל לא מצליח עדיין, למרות שהתעורר והגיב במהירות, לבלום לגרמי את התופעה. https://finance.walla.co.il/item/3565112
מכירים את הביטוי השחוק על מי שנכווה ברותחין? ובכן - נדמה שהפעם המימשל לא חיכה אפילו לפושרים - והשתלט על פעילות הבנק, באופן שעוד יידון בבית המשפט, שכן הבעלים, כך נדמה, לא ישלימו עם המבצע "בנק ב-5" שעליו הכריז הרגולטור.
בינתיים בישראל, או - מה יקרה אם הרפורמה תעבור?
מה הלקח הישראלי מהפרשה? יש כמה. נתחיל בדיווח הכי חשוב, לפיו "לישראלים שלום". כלומר שום פירמה ישראלית לא ניזוקה, בוודאי שלא באופן קשה כתוצאה מהפרשה.
למרות זאת, אין זה אומר שהישראלים לא ינזקו בעקיפין: מגמת הביזור המבורכת שהחלה להתפשט בשוק הפיננסי בישראל ולהעביר תפקידי בנק קלאסיים לידי חברות פינטק, כמו למשל בנקים דיגיטליים, נועדה להיטיב עם האזרח. החשש הוא שגורמים שמרניים (ואינטרסנטים) יקראו להדק את הפיקוח על הבנקים, כלומר - לא על הבנקים הגדולים והוותיקים, אלא באמצעות חסמים גבוהים יותר שיוצבו בפני שחקנים חדשים, שרק כניסתם לתחרות היא זו שתוזיל את מחיר הבנקאות עבור אזרחי ישראל.
אבל, זאת עוד חצי צרה. כי מה למדנו מהפרשה בארה"ב, שנראית לקראת השתלטות (סביר להניח שגם בנק סיגניצ'ר יימכר לצד ג', הגם שאף הוא בעל נכסים שיכולים, ככל הנראה, לכסות את מרבית התחייבויותיו)?
מה שלמדנו הוא שברגע שהציבור חושש, הוא מסתער על הבנקים כדי לפדות את כספו - ונגד הסתערות שכזאת אין שום תרופה. תארו לכם מצב שבו לא רק כמה מאות חברות הייטק "רצות" אל הבנק כדי לפדות את כספן, אלא מאות אלפי לקוחות פרטיים. המשמעות היא קריסה מיידית אפילו של הבנק הכי שמרני ויציב, עם יחסי הלימות הון מצוינים.
זה אולי המקום למתוח קו ישיר בין "אזהרות האלופים" (שאותן קל לנו יחסית להבין) לפיהן אם תעבור הרפורמה בקריאה שנייה ושלישית, הטייסים (למשל) לא יתייצבו אפילו לתקיפות מצילות חיים בסוריה ואיראן. לבין אזהרות הכלכלנים, שאותן קצת קשה לנו להעריך.
מי שיצאו נגד אזהרות הכלכלנים הבהירו עד כמה המשק הישראלי חסון ועד כמה נתוני המאקרו של ישראל הם מעולים - והם צודקים במאה אחוז! אבל מספרים רק חלק מהסיפור, כי כלכלה היא קודם כל - ואחרי הכל - בני אדם.
ובמילים אחרות: אם אדם אחד מושך את חסכונותיו מהבנק, ניחא. כך גם במקרה של עשרה, מאה, אלף או אפילו רבבה. מאה אלף הוא כבר מספר מדאיג - ומיליון הוא כבר נתון מקריס, כזה שיהפוך גם את הבנק הוותיק והיציב ביותר בישראל למוסד שיזדקק לחילוץ מיידי. ראינו את זה כבר קורה בארה"ב לפני פחות מ-15 שנה. אוי לנו אם נחזה בכך גם בישראל.