חיכיתי, בחיי שחיכיתי לשמוע את חברי הקואליציה משבחים את נגיד בנק ישראל - ומאחר שחובה עלינו להאמין תמיד בתום וטוב ליבו של האדם, אני עדיין בטוח שרק סמיכות הזמנים בין פרסום מדד יוני לבין כניסת השבת, היא שמנעה מיו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, שר התקשורת שלמה קרעי או שר המורשת עמיחי אליהו, להתנצל בפני נגיד בנק ישראל.
גם החילוניים בין מי שתקפו את הנגיד, החרישו, וגם להם היו סיבות: הם היו צריכים להזדעזע עמוקות מהכוונה לשרוף ספר תנ"ך מול שגרירות ישראל בשטוקהולם ואחר כך להזדעזע עמוקות מהשבחים של איציק זרקא למי ששרפו 6 מיליון יהודים - ובתווך עוד לדרוש בשלמה של ראש ממשלה ששכח לחבוש כובע בשמש. מאחר שכולנו מאמינים בני מאמינים, אני בטוח שכולם ימצאו היום את הזמן, אם לא להתנצל פומבית, אזי לפחות לעשות כן באופן אישי מול פרופ' אמיר ירון.
תכף נחזור למחמאות שהנגיד ראוי להן בדין, אבל קודם כל קצת על הנסיבות. למרות הניסיון לצייר את ישראל כמדינת "אי", הרי שבנושאים כלכליים משמעותיים אנחנו לרוב חלק מהכפר הגלובלי:
הקורונה שכפתה שיתוק על המשק, המענקים שנועדו להשאיר את האוכלוסייה בבתים נוכח הסגרים, התפרצות חדוות הקניות מתודלקת במזומנים שנצברו בימי המענקים, בהם המקסימום שיכולנו להתחדש בו היה סט חדש של טרנינג, שיבושים בשרשרת האספקה שנוצרו בגלל הפער בין ייצור דל בימי הקורונה לביקוש גואה ביום שלאחריה ואת כל זה אפשר לתבל במעט השפעות גלובליות של מלחמת רוסיה-אוקראינה.
במילים אחרות: האינפלציה גאתה בישראל מאותן סיבות שבגללן היא גאתה בכל העולם, התגובה לה מצד הבנק המרכזי הייתה מעט מאוחרת - שוב כמו בכל העולם (ולמען ההגינות נוסיף גם בחוכמה שבדיעבד), הבלימה חלה, ממש כמו שהאינפלציה החלה, זמן קצר לאחר שנבלמה האינפלציה בארה"ב - את כל אלה ראוי לזכור לפני שמלינים על תפקוד בנק ישראל או משבחים אותו.
ובכל זאת, גם בעידן הטייס האוטומטי ותוכנות הניווט, הבקרה והשליטה המשוכללות, האחריות היא עדיין על מי שאוחז בהגה, על הקפטן, על הנגיד.
בחישוב שנתי נדחקת האינפלציה מסביבות של יותר מ-5% אל אזור 4% בואכה 3% - שהם היעד העליון לאינפלציה בישראל, כלומר - קצת יותר משנה של העלאת ריבית, פעלה את פעולתה. לקח למשק קצת זמן להפנים, אבל בסופו של דבר הכלי הבסיסי ביותר פעל את פעולתו, האינפלציה תחילה נבלמה ואז נסוגה - וככל הנראה (למרות שמדדים מסוימים עלולים להפתיע לרעה) מתכנסת לרמות שאתן אפשר לחיות.
איפה הם היום כל אותם "כלכלנים" שהזדרזו לספר לתקשורת שהם לא מבינים מדוע הנגיד מעלה ריביות בשעה שאלה אינן בולמות את האינפלציה? איפה אלה שלא היו בשיעור שבו למדו שאינפלציה (עליית המחירים בסופרמרקט) פוגעת בשכבות החלשות יותר מאשר עליית הריבית (ייקור הכסף)?
איפה כל אותם אלה שנהו אחר הפופוליזם שבהצגת ההחזר החודשי התופח של המשכנתא, עקב עליית הריבית (צרה צרורה לכשעצמה), אבל שכחו להגיד שאפילו לנוטל המשכנתא הממוצע בישראל, מוטב להחזיר יותר לבנק למשכנתאות יותר בכל חודש (מול הבנק, שאין לו אינטרס אחר זולת שנהיה בריאים ונמשיך לשלם בזמן, אפשר לפרוס, לדחות ולחשב מסלול מחדש) מאשר לשלם יותר בסופרמרקט (בניגוד לבנק, אף אחד במרכול לא ינהל אתנו משא ומתן על מחירי הביצים או החלב).
כל אלה עשו את שלהם, השיגו לרגע תשומת לב תקשורתית על חשבון פקיד בכיר שמנוע מלענות להם, הצטיירו לרגע כמגיני השכבות החלשות - ונמוגו אל תוך הערפל בדרך לסקנדל הבא. מי שלא נמוג היה הנגיד שהמשיך בשלו עד למה שנראה כמו התקרבות להשגת המטרה.
בואו נקווה שבהקשר של האינפלציה הביקורת על הנגיד כבר לא רלוונטית (סביר להניח שלא ידרשו העלאות ריבית בקרוב). איפה היא כן רלוונטית? למשל בפעולה שלו מול הבנקים - גם שם יש כאלה שחושבים שהוא לא פועל נכון או מספיק. גם שם יש מי ששוכחים שהבנקים הגדולים הם חברות ציבוריות, כאלה שמרווחיהם הציבור נהנה פעמיים, גם בכובעו כמרכיב בתיק ההשקעות המוסדי, דרך קרנות הפנסיה וקופות הגמל וגם כאזרחי המדינה שנהנית ממס ההכנסה שמושת עליהם.
נסיר לרגע את הנאיביות מעלינו: איש לא יתנצל בפני הנגיד, כי עיקר הביקורת עליו, מלבד פופוליזם כמתואר לעיל, הייתה בגלל סיבות פוליטיות: בגלל שהזדעזע לראות את סעיפי החרקירי בתקציב המדינה שמתגמלים אוכלוסייה שבורחת מראש להתנער מרכישת כישורים שנדרשים בעולם התעסוקה, בגלל שהזהיר מהסנטימנט השלילי כלפי כלכלת ישראל שעלול לחבל בכלכלתה, אם תימשך החקיקה המשפטית ללא הסכמה רחבה.
על זה קראו לו פרא אדם, על זה תבעו לגלגל אותו מהמדרגות, על זה האשימו אותו בהוצאת דיבתה של המדינה ברשתות הזרות (לפחות הנגיד, בניגוד לראש הממשלה, מקפיד גם להתראיין בעברית לכלי תקשורת ישראליים).
איש לא יגיד עכשיו שהנגיד צדק בקשר לאינפלציה, כי אולי ישתמע מכך שהוא צודק גם בנוגע לסבסוד החרדים וגם, אוי ואבוי, בנוגע ליחסי הגומלין שבין החקיקה לכלכלה.