מאז נכנס בצלאל סמוטריץ' לתפקידו כשר האוצר, הוא מקפיד לומר - כמעט בכל ריאיון או הצהרה לתקשורת, כי הוא עושה "כלכלה נכונה בעזרת השם".
זו יכולה בהחלט להיות מנטרה של אדם דתי-אמוני - ובנינו? אפילו חילוני גמור לא יתנגד למעט סיעתא-דשמעיא, אבל נדמה שאצל שר האוצר, גובר הלך הרוח האמוני-משיחי שבו הוא מחזיק על מכלול התכונות הנדרשות כדי למלא את תפקיד מי שממונה על הקופה הציבורית.
מכלול התכונות הזה, אגב, הוא בכלל לא רע: סמוטריץ', כך מעידים עליו כל מי שפגשו בו לראשונה בשבעה וחצי החודשים בהם הוא מכהן בתפקיד, הוא איש נבון, מהיר תפיסה, בעל יכולת ניתוח מצוינת - והכי חשוב: הוא מיטיב ללמוד נושאים שבהם אין לו מושג. מול כל אלה - ומאותה נקודה ממש, יש לו נטייה לדבר בביטחון מלא על נושאים כלכליים מורכבים, מה שמשקף בעיקר יהירות.
יש לו נטייה להתעקש על אג'נדות - גם כאשר כולם מסביב מסבירים לו עד כמה הוא טועה (כולל הטובים שבאנשי המקצוע שמקיפים אותו, למעט אולי אחד שפועל משיקולי תועלתנות אישית - במשרד האוצר יודעים במי בדיוק מדובר) ובעיקר - כך עולה הרושם, הוא רואה בעצמו פוליטיקאי ימני קיצוני הרבה לפני שהוא רואה בעצמו שר אוצר.
בכפוף לגישה זו הוא עושה שעות ארוכות - שהיו אמורות להידרש לתפקידו הנכבד, במשרד הביטחון, שקוע יתר על המידה בנושאי התיישבות (שמבחינתו יש לה רק משמעות אחת - התנחלות) ודואג כל העת איך יצטייר - לא בעיני אזרחי ישראל, אלא בעיני הבייס שלו, זה שעמיתו, איתמר בן גביר, מושך כל העת ימינה.
חוסר יציבות מנטלי
הקפאת כספי הרשויות הערביות היא דוגמא נהדרת למנגנון שמפעיל את סמוטריץ': קיצוני בכוח, לעומתי (בעיקר אגב כלפי ראש הממשלה, כמי שמתכוון לרוץ לכנסת בפעם הבאה כמנהיג "הימין שמימין לנתניהו") ולמרות שהוא מנסה להסוות זאת: קפריזי אפילו במהלכים שנראים כאילו תוכננו היטב.
אחד מאלה היה מסיבת העיתונאים האומללה שבה הודיע כי הוא לא נכנע ללחצים שמופעלים עליו לשחרר את הכספים - אז מה אם בינתיים יש תמימות דעים במערכת הביטחון (מילא צה"ל "השמאלני", אבל להערכה זו שותפים גם חבריו לקואליציה, בפועל - כמו ראש הממשלה ושר הביטחון, או בתפקידים אחרים, כמו צחי הנגבי, ראש המל"ל - אנשי ימין על מלא)?
לא נדרש לגזענות שמאחורי המהלך. עמיתתי ליאת רון עשתה זאת מצוין רק לפני יומיים (במאמר מוסגר נאמר רק שסמוטריץ' צודק שחלק מתקציבי הרשויות הערביות עוברים לארגוני פשיעה, אבל כך גם בלא מעט רשויות מקומיות יהודיות - שראשיהן נחשדו, הואשמו ואף הורשעו בפלילים, בין היתר בגלל קשרים עם עבריינים בעירם), אלא בעיקר להיגיון, או ליתר דיוק - לחוסר היגיון.
כלכלה אוהבת יציבות. כאשר מתמנה ממשלה חדשה או שנפתר משבר קואליציוני, הבורסה והשקל מגיבים בעליות. כלומר, משימתו הראשונה במעלה של שר אוצר, כל שר אוצר, היא להבטיח יציבות. למה? כי שוו לרגע בנפשכם שאתם אנשי עסקים גדולים - עם מי הייתם רוצים לעשות עסקים? עם מי שיש לו ניסיון, ותק ויישוב דעת או עם מי שמקרין אי יציבות? זה נכון בין אנשי עסקים וזה נכון גם בין מדינות.
זאת ועוד - סמוטריץ' לא רק פוגע בחזות היציבה של המשק הישראלי, הוא אף משדר, בה בעת, שברגע האמת תגבר תפיסת העולם שלו, שילוב של קיצוניות, דווקאיות וגזענות, על האינטרס הכלכלי של מדינת ישראל.
האש שהצית סמוטריץ', הגיעה עד לנתניהו
עת נכנס לתפקידו, היו רבים (ואני בתוכם) שייחלו לכך שד"ר בצלאל יגבר על מיסטר סמוטריץ', ששר התחבורה המצוין והביצועיסט שהיה, יופיע במקום הפירומן במדי האסיר (מתחילת הקריירה הציבורית שלו). בפועל מה שקרה הוא ההפך הגמור - בכל פעם שנדמה שמשהו בכלכלה הישראלית מתייצב, ממהר מי שממונה עליה להבעיר דליקה חדשה. כן, כבר נכתב כאן - פירומן.
אי אפשר לסיים את ההרהור הנוגה בדבר אי התאמתו המנטלית של שר האוצר לתפקידו, מבלי לתהות בצער היכן היה שיקול דעתו של ראש הממשלה, שמינה ברוטציה את בצלאל סמוטריץ' ואריה דרעי (זוכרים?) לתפקיד שר האוצר: אחד מוביל אג'נדה שבה ימין כלכלי מעורב במשיחיות יהודית מבית מדרשו של פורום קהלת. השני - מתכוון לקנות את לב בוחריו באמצעות תלושי מזון. במילים אחרות: שתי הבחירות הרעות ביותר לתפקיד.
מגאוניותו הכלכלית של דרעי (עוד בטרם הגיע למשרד האוצר), ניצל נתניהו (בינתיים) בחסדי בג"ץ. את זו של סמוטריץ' הוא נאלץ לבלוע, משהו שהופך קשה מיום ליום: בקושי כמה שעות של חסד ניתנו לנתניהו עם הפינאלה של חופשתו הפרטית בצפון והידיעות על הסכם מסגרת בין ארה"ב וערב הסעודית.
הסכם עם כוכבית: כדי לממש אותו תזדקק ישראל למחוות כלפי הפלסטינים. אם לרגע אחד תהה מישהו האם הדבר אפשרי תחת ממשלת "ימין מלא מלא", הגיע שר האוצר ונתן תשובה מוחצת: מחוות כלפי הפלסטינים? הצחקתם אותו - הוא לא מסוגל אפילו למינימום של הגינות כלפי אזרחי ישראל הערבים.
ונסיים בנקודת ההתחלה: בדבר אחד הצליח סמוטריץ' שעושה "כלכלה בעזרת השם" - לגרום לכך שאפילו חילוניים גמורים שמצויים ברזי הכלכלה, מתפללים עתה לחסדי שמיים שיצילו את המשק הישראלי מידי שר האוצר שלו.