"הם אמרו שזה יפגע בכלכלה. עבר מאז די הרבה זמן והכלכלה מצוינת" טען יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, בכנס מפלגתי של יהדות התורה לקידום החקיקה המשפטית. כמעט שמפתה כאן להתייחס ליתר דבריו של גפני, שהכריז על מלחמת דת, לא לפני שהציג לקהל שומעיו מציאות אלטרנטיבית, שלא לומר שקרית, במסגרת החילונים "מושכים (לחרדים) בציצית באמצע 'כל נדרי'", אבל אנחנו ננסה להתכנס, הפעם, רק לתפישת המציאות של ח"כ גפני הנוגעת למישור הכלכלי.
נתחיל היכן שגפני דווקא צודק: שום אסון עדיין לא קרה. רק שהדגש במשפט האחרון הוא על המילה "עדיין", שכן כל פעמוני האזהרה מצלצלים במלוא עוזם, גם אם למצדדי החקיקה נוח לפי שעה שלא לשמוע אותם.
לא במקרה עומדים אנשי תעשיית הטכנולוגיה בחזית המאבק נגד החקיקה. בניגוד לגפני, שעסקנותו - בהגבהת החומות המפרידות בין שבטי ישראל - אומנותו (למרבה הצער הוא מצא בני ברית נאמנים בצד החילוני, שגם הם מעדיפים לדבר על מלחמת-דת במקום להציץ אל מעבר לגדר), חלק גדול מהווייתם הוא קיום דיאלוג עם עמיתיהם בחו"ל.
הם רואים איך השתנה הסנטימנט כלפי ישראל מהקצה אל הקצה: מהתפעלות הגובלת בהערצה לחופש המחשבה הישראלי שהפך אותה לנחשונית בלא מעט תחומים והציב אותה בחזית ההייטק העולמית, למדינת ימין קיצוני ודתי שמתדרדרת במהירות לתהום. הם לא מדברים רק על הרמה הערכית, כי אם גם על המקצועית: בתחום הלוהט ביותר עתה, הבינה המלאכותית, ישראל כבר נשרכת מאחור במקום להוביל.
אני לא מצפה מאדם שאינו רוצה שילדי ישראל ילמדו אפילו את לוח הכפל בבית הספר, שיתעצב בליבו על מה שנראה כהחמצת גל ה-AI, אבל אני כן מצפה ממנו שיבין שאלמלא תעשיית ההייטק הייתה ממלאת את אסמי המדינה בזהב טהור, הייתה מתחוללת המלחמה שהוא מגדיר כמלחמת דת, כבר ברחובות - ולא מעל גבי טורים כמעין זה, שכן הציבור היה מבין אז ביתר שאת מי הוא המגזר שלכיסיו זורמים המיליארדים הרבים, בעוד הוא מתקשה למלא את עגלת הקניות שלו בסופרמרקט.
כבר עתה משלמים אזרחי ישראל את מחיר קובץ החוקים המכונה "רפורמה": למשל באינפלציה שלא מצליחה להיבלם בשל התחזקות הדולר שמביאה לעליית מחירים.
אלא שבעוד שהמגזר שמייצג גפני (שבכל כמה ימים - גם בעת פגרת הכנסת - מעבירה ועדת הכספים שבראשותו עוד כמה מאות מיליונים למוסדות חרדיים, חלקם קיצוניים ומעודדי השתמטות מגיוס ועבודה), זוכה לפחות לתגמול על העלייה ביוקר המחיה, במגזר הכללי משלמים את המחיר שהופך להיות קשה מיום ליום.
אגב, מי שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר (ריאלית, לא נומינלית) אינם אנשי ההייטק: אלה לכל היותר ויתרו על חלום הדירה להשקעה, או נשארו בדירת ארבעת החדרים שלהם בתל אביב, במקום לעבור לפנטהאוז. חלק אף קיצרו, ר"ל, את חופשתם השנתית בחו"ל או הפסיקו להשתעשע ברעיון של אקזיט מהיר ופנסיה בגיל 40.
מי שמרגיש את ההרעה במצב הכלכלי, הגלומה ביוקר המחייה המאמיר, הם דווקא בני המעמד הנמוך שאינם חרדים, ששאפו להיות מעמד בינוני באמצעות בעלות על דירה בפריפריה, על רכב משפחתי שגילו אינו עולה על כמה שנים. חלק גדול מהם מצביע עבור השותפים של גפני לקואליציה. כמה זמן הוא עוד יקנה את הפרובוקציות שיוזמים דתיים לאומיים ושגפני, החרדי, ממנף?
ויש עוד: בימים הנוראים התפללו אזרחי ישראל שמבינים דבר או שניים בכלכלה, לא רק לכתיבה וחתימה טובה, אלא גם למדד ספטמבר נמוך, שכן כל תוצאה אחרת תחייב את הנגיד להעלות ריבית. גפני כבר זמם בעבר להגביל את יכולתו של הנגיד לעשות כן, עד שהסבירו לו שהתוצאה המיידית לא תהיה רק אינפלציה מאמירה (שפוגעת קודם כל בחלשים אף יותר משפוגעת בהם ריבית גבוהה) אלא גם ירידה מיידית בדירוג האשראי של ישראל.
בכלכלה כידוע, אין יש מאין. יכול להיווצר עודף שמקורו בצמיחה. ואכן צמיחה חריגה הייתה בשנה שעברה, היא כאמור מילאה את חשבון המיסים של מדינת ישראל עד להתפקע, ואפשרה תחילה למיליארדים לזרום לתקציבים סקטוריאליים, בעיקר לציבור החרדי, מבלי שנרגיש בכך.
אלא שהימים האלה נגמרו: העברות הכספים האחרונות למגזר החרדי נלקחו ישירות מתקציבים חיוניים, כמו למשל כספים המיועדים לרווחתם של ניצולי שואה, מילדי החינוך המיוחד, ממעטפת האהבה שמבקשים להעניק כאן לחיילים בודדים - ובעיקר מעגלת הקניות של כולנו, שתגבה מחיר גבוה יותר בקופה הראשית בסופרמרקט כבר לאחר החגים.
גפני אינו איש רוח, הוא קודם כל פוליטיקאי - וככזה הוא מדבר אל הציבור שלו, אל מה שמכונה "הבייס" במונחים שיפחידו אותו. הוא משקר להם מבלי למצמץ כשהוא מספר על "מלחמת דת", למרות שכמה חילוניים מטומטמים בהחלט שיחקו לידיו.
השנאה הגדולה, אם תפרוץ חלילה כפי שמבטיח גפני לצאן מרעיתו, לא תגיע מטעמים דתיים אלא דווקא מהאנשים שנמצאים במחנה שלו, אנשים שמעריצים את מסורת ישראל. היא תבוא מכיוון אלה שהוא רואה בהם עתה בני ברית, ברגע שבו יבינו את גודל הגזל, את החור בקופה שפוער גפני בכל שבוע, אצלו בוועדת הכספים.
ובניגוד להייטקיסטים המנומסים או לכמה חילוניים-להכעיס שנסתתרה בינתם, את שישטוף הצונאמי הזה, אם חלילה יגיע, כבר לא יוכל גפני להשיב לקדמותו בעזרת שקרים על מלחמת דת. על נאום ההסתה שנשא אמש עוד יאמרו שהיה שעתו היפה, השעה שבה ראה את המיליארדים זורמים בכיוון אחד, מבלי לצפות את התוצאה.