חלפו בקושי 24 שעות מאז נודע על הקיצוץ העצום בפרויקטים לאומיים שחלקם תחת משרד התחבורה - וכבר אפשר להבחין במראית עין של מהומה. למה "מראית עין"? כי חלק מהקיצוצים נועדו מראש להתבטל. ככה מבטיחים גם שחלקם יעבור וגם שהשרה שהצליחה "להציל" ברגע האחרון חלק מהפרויקטים, תצא גדולה.
אם תרצו, יש כאן סמליות מסוימת, אחרי הסתיו שבו הפכה מדינת ישראל לקצת יותר יהודית מדמוקרטית, מה הפלא שהתקציב נבנה בשיטה של אותה מעשייה יהודית על העז? כלומר - קודם נמלא את התקציב בעיזים, ואז כשחלק מהן ישלפו החוצה, נחוש הקלה במקום מחנק - ובעיקר לא נשים לב שפוליטיקאים קטנים סחבו לנו את הארנק.
מה הבעיה? שככה לא בונים תקציב שיש לו אופק של צמיחה, ככה תופרים בקושי שמיכת טלאים, שברור מראש שתהיה קצרה. כי זה מה שקורה שלתקציב המדינה אין קשר לצרכים האמיתיים של מדינת ישראל, אלא רק מטרה אחת: להאריך ככל שניתן את ימיה של ממשלתה.
זו אולי הסיבה שהפקיד הבכיר ביותר בהיררכיה הכלכלית המקומית, נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לא הוזמן לישיבה שתדון בהיערכות לשנה שכבר החלה. נו באמת, להזמין כלכלן בכיר, נגיד בנק בעל שם עולמי, לישיבה שנועדה לתכנן את התקציב? אל תצחיקו את ממשלת ישראל.
מה הלאה? שר אוצר שהוא גם כלכלן, שר תחבורה שהוא גם מהנדס כבישים, או חלילה - שר שיכון ששם אבן על אבן בימי חייו?
מינויים בלתי מקצועיים של שרים לפי מפתח פוליטי היו מאז ומעולם חלק מהשיטה, אבל לגנותה של הממשלה הנוכחית ייאמר שהיא אפילו לא מנסה לשוות מראית עין של מקצוענות לעבודתה, גם כשמדובר בקודש הקודשים של העשייה, חשוב אפילו יותר מעסקי המלחמה.
ואגב הנגיד, הנה חומר למחשבה עבור בני גנץ: זה נהדר שקיימו את התנאי שלך והאריכו לנגיד את הכהונה. אבל מה זה משנה אם דוחקים אותו ממוקדי ההכרעה?
מינוס ועוד מינוס אינם פלוס
איך זה שכלכלה קודמת לביטחון? פשוט מאוד: בלי משק חזק לא יתכן צבא חזק (כלומר יתכן, אבל רק במדינה לא דמוקרטית, ע"ע צפון קוריאה), אבל לממשלה נוח שכולנו עסוקים בנעשה בגבול הצפוני וברצועת עזה - ככה אפשר לנייד כספים ביתר קלות, בלי שנרגיש או נשמע.
הנה שני כללי היסוד המנוגדים שעליהם נבנה תקציב 2024: בצד המינוס אפשר לרשום עשרות מיליארדי שקלים, חלק מבערך 200 מיליארד שקלים, שהם עלותה הישירה של המלחמה (בוא לא נשכח שזו טרם תמה ובכל מקרה שאין כפל מבצעים, כלומר - התלקחות בגזרה הצפונית תימכר בנפרד).
אם הצורך הזה היה עומד לבדו, ניחא - אפשר היה לקחת סרגל וסכין חיתוך, לסרוק את התקציב, להותיר בו את החיוני לצמיחה ולצאת לדרך כלכלית חדשה.
אגב כך, הנה הערת שוליים חשובה: אין מי שמבין בזה יותר מבנימין נתניהו, שירש ב-2003 את משרד האוצר עם הבור התקציבי שפערה "חומת מגן".
הבעיה היא שאם יש פוליטיקאי שבנימין נתניהו לא סובל, הרי זה את עצמו מ-2003, כלומר - מדינאי שקול ואחראי, שיודע לקבל הכרעות קשות ומנסה לשלב אינטרסים אישיים (לגיטימיים לכשעצמם בפוליטיקה) עם טובת המדינה. לפעמים מצחיק לחשוב מה הייתה עושה "מכונת הרעל" של היום, לנתניהו של לפני 20 שנה...
אבל בואו נניח לנתניהו "ההוא" ונתרכז בזה שעומד היום בראשות הממשלה, כי הוא אביו מולידו של הכלל השני: הקיצוץ חייב להתבצע בלי לסכן את שלמות הממשלה.
הכיצד? ישאל כל כלכלן שעיניו בראשו - איך לא רואים שהמינוס ועוד מינוס אינו פלוס? וזו בדיוק הסיבה שבגינה מרחיקים אנשי מקצוע ממוקדי קבלת ההחלטות. מדובר בשתי רכבות שדוהרות זו מול זו המהירות של 200 קמ"ש: גם קיצוץ משמעותי בתקציב וגם שמירה בכל מחיר (תרתי משמע) על שלמות הממשלה.
נמל שהוא מ.ש.ל
אמרנו רכבות? זהו זמן טוב לבחון את השיטה על בסיס מה שניסו לעשות במשרד אחד, עתיר תקציבים: משרד התחבורה.
מצב התחבורה בישראל הוא בכי רע: עורקי התחבורה הראשיים קורסים תחת עומסי הרכב הפרטי, בהיעדר תחבורה ציבורית יעילה. גם השרה הממונה (מירי רגב) אינה מפורסמת, אם לומר בעדינות, בזכות זה שהמנהל התקין הוא נר לרגלה:
מנכ"ל המשרד הוא מקורבה, את תכנית המטרו היא רוצה להפקיע מידי נת"ע - ולא מסיבות מקצועיות, בנמל אשדוד עסוקים בלפקוד עובדים לליכוד במקום לפרוק סחורה מאוניות - ואפילו את הטוב המועט שאפשר היה לבצע תחת אש המלחמה, כמו למשל הפעלת תחבורה ציבורית לשבת, היא חסמה בעודה בחיתוליה. לה יש הרי רכב צמוד שנוסע בחינם גם בשבתות, אז למה הדחיפות?
אתמול התבשרנו שכחלק מהקיצוצים בתקציב המדינה, יבוטלו כמה פרויקטים של תשתיות, רובם בתחום התחבורה. עוד נודע כי גם פרויקטים שאינם כרוכים בתשתית אלא בסובסידיה, כמו למשל תיעדוף לפריפריה בתעריפי התחבורה, נמצאים בסכנת ביטול.
והנה לפנינו, במלוא הדרה - ובצלצול פעמון קטן הענוד לצווארה - העז: גם רגב וגם נתניהו יודעים שהפעם הסכנה האלקטורלית לא אורבת להם משמאל, אלא דווקא מלמטה, מהבייס: הרי אלה תושבי הפריפריה בצפון ובדרום שהופקרו ביטחונית וכלכלית. אז עכשיו להוסיף חטא על פשע ולקצץ גם בהטבה שנועדה להפחית את הסכומים שהם מוציאים עבור תחבורה?
לכן באוצר מעבדים תכנית שכוללת את הגזירה - ואז יבואו ראש הממשלה ושרת התחבורה, יצעקו שלא יתכן כדבר הזה - והופ, הוקוס פוקוס - מה שיבוטל הוא כביש חדש (כלומר בתנאי שלא מדובר בכביש באיו"ש, זה כבר הבייבי של סמוטריץ' וסטרוק), או פרויקט של הנחת מסילה, או המטרו (שתמיד אפשר למכור כמשהו שקשור לעשירים השמאלנים של תל אביב, למרות שאלה הם האחרונים שנזקקים לשירותיו...).
מה ינצל? מה שנתפס כדאגה לשכבות החלשות בפריפריה! תודו שזה יפה.
לא למדת ליבה? מחכים לך באתר הבנייה!
זה היה יכול להישאר בתחום התחמנות הפוליטית שהכרנו בעבר, עוד לפני שקמה הממשלה שהעלתה אותה מהמחשכים ושדרגה אותה לרמת מה שעושים מהמקפצה. כלומר, מהתופעות שמעקמים מולן את האף, אבל משלימים אתן, בבחינת "זה מה יש". רק שבינתיים מתרחשים שני דברים:
הראשון הוא שבעידן שבו קוראים לנו להתגייס - וגם מי שלא מתגייס מחמת גילו או מצבו, חש בושה אם הוא לא תורם למאמץ בהתנדבות אזרחית, היינו מצפים מהפוליטיקאים לקצת פחות ציניות.
הדבר השני שמתרחש, הוא שבעוד אנחנו מרוכזים בנעשה בחזית הלחימה, עוברים כספי הציבור שלנו כשוחד פוליטי שלא נועד להגביר את הצמיחה, אלא להפך, לעודד בטלה.
זה היה תקציב שהיה מוכרח להגיד למי שבוחרים שלא ללמוד או לעבוד, שכסף מהמדינה הם לא יראו. לא רוצים ללמד לימודי ליבה כדי שתוכלו להשתלב בתעשיית ההייטק? אין בעיה, אם מתמטיקה, אנגלית ומחשבים מפחידים אתכם, אתם מוזמנים להשתלב בענפים כמו חקלאות, בניין או תעשייה כבדה, שמשוועים לידיים עובדות ונחוצים מאוד לשמירה על צמיחה.
ולפני שתקפצו ותצעקו ששוב מתגוללים על החרדים, נזכיר כי גם בקרב הסקטור המושמץ הזה, כ-55% מהגברים ומעל ל-80% מהנשים הם חלק ממעגל העבודה - כלומר, אלה בעיקר עסקני הדת שיצרו להם את הסטיגמה המכוערת של מי שחיים על חשבוננו.
לא רק החזית מדממת
זה תקציב שבמסגרתו היו אמורים להיגנז כל הכספים הסקטוריאליים ולהיות מופנים לשני אפיקים עיקריים: צרכי הביטחון וחידוש הצמיחה.
כך למשל היו צריכים להיגנז כל התקציבים שמופנים לטיפוח מורשת, לשירותי דת ולכל מני בדותות כמו "חיזוק הזהות היהודית" (מה זה בכלל? האם יש משהו שמחזק את הזהות היהודית והלאומית יותר מלסחוב חבר פצוע לפינוי באלונקה?!). גם אם נניח שאלה חשובים, לא היה קורה כלום לו היו נדחים לתקציב 2025.
זה היה תקציב שהיה צריך להסיר שומן מהמערכת הציבורית - לתגבר אותה מאוד היכן שצריך (למשל את שירותי העובדים הסוציאליים או בריאות הנפש, שדרושים מאוד לשיקום הפרטים והקהילות שנפגעו) ולהפחית תקנים ותוספות שכר היכן שיש כבר ממילא אבטלה סמויה.
למה כל זה לא יקרה? כי הממשלה הנוכחית לא רואה בכלל את צרכי השעה אלא רק את שלמות הקואליציה, בטח כשלפי הסקרים ראש הממשלה צפוי לאבד את כסאו ושר האוצר מתנדנד סביב אחוז החסימה.
ערב פתיחת הדיון בתביעה נגד ישראל בהאשמה המופרכת של רצח עם, אפשר להיזכר במורשת טוהר הנשק בצה"ל, איך לימדו אותנו, כחיילים קרביים, שלא יורים אפילו במחבל רוצח, אם הוא מסתתר מאחורי ילד קטן.
אבל איך לפעול מול מי שמנסה לגנוב את כספי הציבור שלנו למען מטרות פוליטיות, כשהוא מתחבא מאחורי עז? את זה לא לימדו אותנו מעולם. כנראה שלא האמינו שיהיו פה פעם נבחרי ציבור שיעזו להיות ציניים כל כך נוכח העובדה שלא רק החזית מדממת, אלא להבדיל - גם הקופה הציבורית.