אתמול נפל דבר בישראל. משרד החקלאות בישר בשורה משנת חיים ומטלטלת: שמו ישתנה לאלתר, לא עוד "משרד החקלאות ופיתוח הכפר", הסתמי, כי אם "משרד החקלאות וביטחון המזון". תגידו, אכן אירוע מרגש. לא בכל יום משנה משרד ממשלתי את שמו ומודיע על כך ברבים. אלא שהחגיגיות שיכולה היתה לעטוף את הידיעה המרגשת, הופכת לפאתטית, כשאין לה באמת מה לעטוף, זולת כלום.
בואו נתחיל מההתחלה. הגדרת מטרתו של משרד החקלאות נוסחה אי שם בשנות ה-20 של המאה הקודמת, "להגיע לאספקה עצמית במזון לאדם ולחי, לצמצם את היבוא החקלאי, לפתח את הייצור החקלאי המיועד ליצוא". כבר אז, לפני יותר ממאה שנים, בטחון המזון היה בין מטרות החקלאות הישראלית, רק שאף אחד לא חשב להפוך את זה לאירוע.
למרות זאת, מנכ"ל המשרד, אורן לביא, אמר על בימת "ועידת ישראל לכלכלה ירוקה", שהמשרד מגבש תכנית לאומית לביטחון המזון של ישראל עד לשנת 2050, שתוגש לאישור הממשלה בימים הקרובים, ומטרתה להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומית ואספקת מזון סדירה. "המשרד משנה מדיניות", הכריז, "ולראשונה מגבש מדיניות בטחון מזון לטווח ארוך".
ועכשיו לעובדות: זאת לא הפעם הראשונה שמשרד החקלאות מגבש תוכנית לאומית לביטחון המזון, כי כבר יש אחת כזאת שם. ולא דיכטר אחראי לעבודת העומק שנעשתה שם בנושא, אלא דווקא קודמו, עודד פורר, שהסמיך את המנכ"לית שלו, נעמה קאופמן פס, לאסוף נתונים מכל העולם, כולל איחוד האמירויות, כדי לבנות את האסטרטגיה. פס היא זאת שהקימה את החטיבה לביטחון המזון במשרד החקלאות, השיגה תקנים, שעד היום לא אוישו משום מה, וגיבשה מדיניות סדורה שהשר הנוכחי מתפאר בה.
הבעיה העיקרית של דיכטר אינה לקיחת קרדיט על הישגיהם של אחרים. עם זה עוד אפשר להסתדר איכשהו, כי פוליטיקאים נוהגים להרים לעצמם בכל דרך אפשרית, בלי להסס לדרוך למישהו על הראש. מה שמוציא מהדעת, זאת העובדה, שמרגע כניסתו לתפקיד ולאורך כל הדרך, דיכטר מתעסק בצלופן ומתעלם מהמהות. במקום לקדם את החקלאות, הוא עושה הכל כדי לקדם את עצמו.
ניסיון למצוא הישגים מקצועיים בתקופת כהונתו מעלה חרס, אם לא מחשיבים, כמובן, את גניזת הרפורמה בחקלאות, עליה כבר הגיעו להסכמות עם החקלאים והיתה אמורה להזניק את הענף קדימה. שלושה שבועות אחרי אסון ה-7 באוקטובר, מיהר השר להקים חמ"ל. לא לחקלאים האומללים בצפון ובדרום, שלא יכלו לעבד את האדמה ולטפל בחיות המשק תחת אש ובלי פועלים, אלא לניטור אמירות שליליות נגדו ונגד המשרד. חמישה עובדים היו על המשמרת במשך שתי משמרות קבועות, כולל שבתות, כדי לעקוב אחרי הפרסומים ברשתות הטלוויזיה, אתרי האינטרנט והרדיו, ולהגיב בזמן אמת.
וכך זה נמשך. מתן עזרה לחקלאים על הגבולות, מול מס רכוש? הבאת פועלים זרים מחו"ל? עזבו אתכם מזוטות. משרד החקלאות היה עסוק בשבועות האחרונים בלהכניס מקלות בגלגלי רפורמת היבוא "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", וממשיך להערים כל מכשול אפשרי בדרך ליבוא סחורה טרייה לארץ בטריליון תירוצים, חלקם מופרכים ממש.
לכן, כבר כינינו את דיכטר כאן "השר ליוקר המחיה" בעבר, והוא ממשיך להחזיק בתואר המפוקפק הזה גם היום. די להציץ בנתוני מדד המחירים האחרון, ולצפות בהשתאות איך הפירות הטריים, שעלו תוך חודש ב-10%, הקפיצו אותו למעלה, כך שספק אם בהחלטת הריבית הקרובה, הנגיד יוריד אותה. פסח מתקרב, אנשים רוצים להכין שולחן חג כהלכתו, כדי לרומם מעט את מצב הרוח הירוד, ואולי היו מי שחפצו להגיש סלט פירות לקינוח. זה כנראה כבר לא יקרה.
ואם כבר תקשורת, אז למה לא לתפוס קצת כותרות על הבאזר של התקציב? רגע לפני ההצבעה בכנסת, כשכל המצלמות עליו, הוא נזכר לעשות שרירים. דיכטר לא התנה את הצבעתו בהעברת התקציב למכון הוולקני, המו"פ של החקלאות, אותו הו בעצמו שם כיעד ראשון לקיצוץ הרוחבי שנכפה עליו, אבל שלף את הפיצוי למגדלי הבטטות כקלף מיקוח מול האוצר, והוציא הבטחה מעורפלת מנתניהו שהמשרד יקבל תוספת רזרבות כלשהן מתישהו בסביבות פסח, כדי למתן את הקיצוץ שהושת עליו.
אל סדר העדיפויות הפגום הזה, מצטרפת, כאמור, ההודעה על שינוי שם המשרד, באמצע הלחימה, כשיש עוד אלף דברים יותר דחופים לטפל בהם מתרגילי יח"צ תמוהים. והראשון שבהם, הוא לדאוג ליבוא מיידי של פירות, כדי להוריד את המחירים המטורפים.
מה שעצוב, הוא אין לנו כבר ציפיות משר החקלאות הנוכחי, אפילו לצעדים סטנדרטיים כאלה. מדיכטר הלוחם ללא חת מסיירת מטכ"ל, ראש השב"כ המצטיין, שדרש את חיסול צמרת חמאס כשסינוואר עוד היה בכלא, נותר פוליטיקאי בינוני ושר חקלאות חסר עמוד שדרה, שמנסה למתג את עצמו מחדש ללא הצלחה.