שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הטיל היום וטו על כינוס הוועדה שצריכה לאשר רכישת שתי טייסות קרב חדשות בעלות של 35 מיליארד שקל, וזאת באמצע המלחמה. אותו סמוטריץ' שפעל בקדחתנות וללא מעצור בהעברת כספים קואליציוניים ללא הכרה וללא קשר לאינטרס ולאחריות הציבורית שלו.
מה אמר סמוטריץ' במכתב? שבמסגרת הסיכומים על התקציב נקבע כי תוקם ועדה ציבורית לנושא תקציב הביטחון והיא תגיש את המלצותיה. סמוטריץ' טוען כי מערכת הביטחון מסכלת את הקמת הוועדה באופן עקבי, וכעת מבקשת לקבוע עובדות בשטח על ידי הזמנת הטייסות בסכום האסטרונומי.
"בכל הכבוד, לא ניתן התנהלות כזו. הציפיה של מערכת הבטחון לקבל שייק פתוח בסכומי עתק ובהשלכות עצומות על המשק והכלכלה ואיכות החיים של אזרחי ישראל ללא חשיבה ביקורתית, סיעור מוחות, דיון מקצועי, ציבורי וממשלתי, הנה לא לגיטימית ולא ריאלית. תמיד, ובפרט אחרי כישלון ה-7 באוקטובר מה שקדם לו", כתב, כשהוא מטיל וטו על התכנסות הוועדה.
שמענו לאחרונה מסרים עקביים בנושא מדמות כלכלית אחרת, בכירה מאוד. "למרות הצרכים הדחופים של הטווח הקצר חשוב שהממשלה תכריע בהקדם מה גודל תקציב הביטחון והיקף כח האדם הרצוי בטווח הארוך, תוך איזון בין הצרכים הביטחוניים, מחד גיסא, לבין העלויות התקציביות והעקיפות של הגדלת ההוצאה הביטחונית שיושתו על המשק הישראלי, מאידך", נכתב בדו"ח הסיכום של בנק ישראל לשנת 2023, עליו חתום נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון.
הדו"ח, שפורסם אתמול, הוגש ביום חמישי האחרון לראש הממשלה ונשיא המדינה. "לגבי תקציב הביטחון - אנחנו כמובן צריכים להתאים אותו לצרכים שנתגלו במלחמה הזו, שקיימים גם בעולם. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר עצמאיים ביכולת הייצור של אמצעי הלחימה שאנו זקוקים להם", הדף את הביקורת, או את ההצעה הידידותית אך מחייבת, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אז מה בעצם ההבדל בין הדרישה של נגיד בנק ישראל להקמת ועדה ציבורית שתקבע את גובה מחיר הביטחון, מתוך הבנה של המשמעויות הכלכליות הגדולות שיחולו על כולנו - מפגיעה בשירותים, דרך הארכת שירות ועד העלאת מסים, לבין שוועתו של סמוטריץ', שמאשים - ובצדק הפעם - את מערכת הביטחון שמסכלת כל אפשרות לדיון ציבורי אמיתי בגובה התקציב?
"בסיכום משותף שהובלת עם משרדי האוצר והביטחון סביב תקציב 2024, נקבע שלשם כך תוקם ועדה ציבורית שתגיש את המלצותיה בעוד כחודשיים. מאז הסיכום האמור, מערכת הביטחון מונעת את הקמת הוועדה ומבקשת לקבוע עובדות בשטח ולחייב היקפי תקציב אדירים, בין היתר בעסקאות רכש המטוסים האמורים". הדובר פה הוא שוב סמוטריץ', ומה לעשות שהוא צודק.
הבעיה עם סמוטריץ' היא לא במהות הפעם, אלא בדובר. איך אפשר להאמין לטוהר כוונותיו של מי שדחף בכל כוחו להעברת כספי ציבור לשורה של משרדים מיותרים גם בשגרה אבל בטח בתקופת חירום, שהפך את אורית סטרוק לזרוע הכלכלית של מפלגת הציונות הדתית והעביר דרך משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות שלה סכום שקפץ ליותר מ-650 מיליון שקל, וזאת בזמן מלחמה, לא יכול לצפות שמישהו יחשוב שהוא מעבר למה שהראה עד עכשיו: פונקציה פוליטית מנמיכה ראות, משיחית ומסוכנת.
לא צריך להוסיף הרבה על הצרכים הביטחוניים המתרחבים שלנו. הציבור המוכה, חלקו עדיין מפונה, ורובו אחוז טלטלה מהאירוע המכונן של כל מי שחי פה כיום, מבין גם בלי שיסבירו לו.
אבל ההיבט הביטחוני הוא רק אחד. ברור שאם אין אותו אין גם שום דבר אחר, ובכל זאת שיח על הצרכים והגבולות צריך להתנהל. לא רק בגלל שכך נקבע, לא רק בגלל שזאת הדרך הנכונה להתנהל בה, אלא כי מדינת ישראל נמצאת כיום בשורה של נקודות כה קריטיות, שרכיב אחד שיוצא משליטה - ולו יהיה החשוב ביותר - יכול להביא לקריסת מערכות בעתיד הלא רחוק.
אז כנראה שסמוטריץ' הוא לא מי שיגן עלינו ועל הקופה הציבורית גם הפעם. כמו שאומרים, תיראו מופתעים. ועדיין תקציב הביטחון הוא לא פרה קדושה, גם לא היום. שלא נגלה שגם הקונספציה הכלכלית קרסה, זה פשוט יהיה יותר מדי.