היום שבו שר האוצר הגרוע בתולדות ישראל איבד קשר עם המציאות

שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', העלה פוסט מושקע במיוחד לפייסבוק, בעקבות מכתב ההתפטרות של ראש אמ"ן היוצא, האלוף אהרון חליוה. לטענת סמוטריץ', הוא דווקא רצה "באווירת החג" לפרגן לקצין בכיר שנתן את מיטב שנותיו למדינה, אבל אז קרא במכתב.

על פי שר האוצר, מדובר בלא פחות מאשר: "ים של מילים גבוהות, אפס לקיחת אחריות. שום הודאה בטעות, הכרה בכישלון ובסיבות לו. עוד 'אחריות' כזאת ואבדנו" כך סמוטריץ', מילה במילה - מה שנקרא: לא נגענו.

יש לפוסט אמנם עוד סעיפים, מיד ניגע בחלקם, אבל די בפסקה הזאת כדי להבין כמה דברים על האיש המנהל, או ליתר דיוק: אמור לנהל את כלכלת ישראל.

תכף נגיע לזה, אבל קודם כל משפט הבהרה, שמא יובן אחרת: זה אינו כתב הגנה על חליוה. הגם שאיני שותף לדעה המתלהמת של מי שמבקשים להטיל עליו אחריות פלילית, אין ספק שהוא מהנושאים הבכירים באחריות למחדל הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל.

עצוב מאוד שכך מסתיימת קריירה של מי שבילה שנים ארוכות כל כך בתפקידי לחימה ופיקוד, אבל טוב עשה חליוה שמיהר להתפטר ברגע הראשון שבו אפשרו זאת הנסיבות. זה כמובן לא ישיב איש מהנרצחים כתוצאה מהמחדל לחיים, אבל זה לפחות מעשה של לקיחת אחריות.

לא לקיחת אחריות בכאילו, מן השפה אל החוץ, כפי שעשו חלק מהפוליטיקאים, לא לקיחת אחריות מפורשת ומלאת חרטה, כפי שעשו קצינים בכירים אחרים (כולל הרמטכ"ל), אלא לקיחת אחריות במלוא מובן המילה.

התפקיד של התקשורת והציבור עתה הוא לוודא שחליוה מבין שההתפטרות שלו היא גט כריתות לכל תפקיד ציבורי אחר שיבקש לעשות בימי חייו. לא כנבחר ציבור, לא כמינוי מקצועי כלשהו, אפילו לא בג'וב בסוכנות או בקק"ל. אם מישהו במגזר הפרטי ירצה להעסיק אותו - זכותו המלאה, אבל בכל למשרה ציבורית, האיש גמר.

וממי שגמר אל מי שגמל, או לפחות מתנהג ככזה, כי הביקורת של שר האוצר היא כזאת שכל מילה בה אפשר להפנות גם כלפי הממשלה בה הוא חבר, שלא לומר אליו אישית. מהבחינה הזאת סמוטריץ' הוא כגמל שלועג לדבשתו של גמל אחר.

יותר מתשעה חודשים מלאים היו לממשלה בתפקידה. זה לא המון בנושאים אסטרטגיים, אבל זה די והותר בכל הקשור לטקטיקה.

רוצה לומר - לסמוטריץ', כמו לכל חבר בממשלה הנוכחית, היה די והותר זמן לנער את המערכת. עובדה שככל שהיו אמורים הדברים שנושאי שימור הקואליציה, צלל שר האוצר מיד אל המים העמוקים: מס קנייה על כלים חד פעמיים ומס על שתייה ממותקת חשובים לחרדים? אין בעיה, סמוטריץ' יסדר.

לאברכים דרושים עוד מיליארדים לטובת בטלונתם-אומנותם? שר האוצר הזיז הרים כדי להעביר תקציב שכולו יריקה בפרצופם של העובדים והמשרתים.

אתם יודעים מה? אני אפילו לא נכנס כרגע לאופי ההחלטות - ולעוד שורה של החלטות מהירות, חלקן קיצוניות שמיהר לקחת שר האוצר, כמו למשל הקפאת כספים לרשויות הערביות, אלא רק להוכיח שהמנגנון לשינוי מדיניות, אפילו בטווח של כמה חודשים - קיים.

זאת ועוד, סמוטריץ' אינו רק שר האוצר אלא גם שר במשרד הביטחון. אז היכן לקיחת האחריות גם במובן הזה? כנראה שסמוטריץ' טוב רק בלהטיף מוסר לאחרים.

ניח לרגע לאחריות המיניסטריאלית, כלומר בשם החברות בממשלה ונתייחס רק למצב הקופה, זאת שנמצאת באחריותו הבלעדית של שר האוצר.

סמוטריץ' הבטיח "כלכלה נכונה בעזרת השם", זכותו כאדם מאמין, אבל מה שעשה בפועל, מעבר לתקציב שזכה רק לביקורות משורה ארוכה של כלכלנים (כולל ביקורת קשה מצד נגיד בנק ישראל, איש שקל יותר לגרור נזיר בודהיסטי לתגרה מאשר לשמוע ממנו מילה רעה), היה פשוט לחבל בכלכלת ישראל.

עוד לפני המלחמה הסתמנו עננים בשמי סוכנויות הדירוג, שהזהירו והתריעו מפני הצפוי לכלכלה בעקבות החקיקה המשפטית שלא בהסכמה.

זכותו של סמוטריץ' להעדיף את מה שהוצג לציבור כ"רפורמה משפטית" על פני חוסן הכלכלה, אבל הוא מנע בשיטתיות ביקורת מקצועית מתוך משרדו על מחירה, קצת כמו מי? כמו מפקד בכיר בצבא שקובר דוחות מודיעין של הכפופים לו בתוך המגירה. כלומר, הפוסל במומו פוסל.

חשוב לעצור רגע ולהבין מה המשמעות הישירה של הורדת דירוג האשראי של ישראל, מושג שאולי נשמע לרבים מדי ערטילאי, בבחינת "משהו בכלכלה". ובכן, הורדת דירוג האשראי היא מכה קשה לכל אזרח: המדינה שזקוקה לכסף רב כדי לממן את המלחמה, לווה כספים מגורמים פיננסיים ברחבי העולם.

קצת כמו המשכנתא שלנו כשהריבית עולה, כך גם הריבית להלוואות שנוטלת המדינה תעלה. המשמעות היא יותר חוב לכל אזרח, לכל אחת ואחד מאתנו, לנו ולילדינו (ובקצב שבו מתפתחים האירועים, אולי גם לנכדינו). איך זה יבוא לידי ביטוי? בהגדלת נטל המס או בצמצום בשירותים ציבוריים.

זה אומר שבבתי החולים יטפלו בנו פחות אנשי מקצוע טובים, שרמת החינוך תרד, אפילו שהביטחון ייפגע, כי ככל שלמדינה יש פחות כסף לתגמל את מי שעובדים עבורה ועבורנו, כולנו נדפקים.

האמת? ההסבר הזה לא היה מיועד רק לקוראים, אלא גם לשר האוצר עצמו, שאולי מתנהג כמי שלא צריך ללמוד שום דבר מאף אחד, אחד שיודע טוב מכולם, אבל הביצועים העלובים שלו כשר מוכיחים פעם אחרי פעם שאולי את השיעור האחרון בכלכלה קיבל מהגרנדמייזר שלו, כלומר מעלה את החשד ששליטתו בשפה האנגלית היא עוד טובה ביחס להבנתו בענייני כספים.

גם אם נורא רוצים למחול לשר האוצר, אפילו על שתי הורדות דירוג אשראי בתוספת הערות אזהרה חמורות - ולהפיל את כל התיק לא רק על התקציב הגרוע שהעביר, אלא בעיקר על נזקי המלחמה, יש תיק אחד שהוא כולו שלו, רשום על שמו ב"טאבו": הכישלון בנוראי בשיקום ובטיפול בנשקי המלחמה.

ניחא שלקח לממשלה כמה חודשים כדי להופיע לאירוע, אבל גם משהופיעה, היא עושה זאת רע. אל תאמינו לי - אבל שאלו את ראשי הרשויות בצפון ובדרום, חלקם אנשי ימין מובהקים, מה הם חושבים על טיפול האוצר במפונים? מה הם מרגישים כלפי סמוטריץ' כשחשבוניות מבתי המלון בהם שהו תושביהם מועברות אליהם על ידי פקידי משרדו. מה הם חושבים על המיליארדים שהבטיח (ביחד עם ראש הממשלה) לשיקום הכלכלי של הצפון.

הרי אפילו אם מתעלמים לרגע מהאחריות המיניסטריאלית של שר האוצר, כחבר ממשלה, לעובדה שתושבי הצפון עודם מפונים ולעובדה שתושבי הדרום שפותו לחזור לבתיהם באמצעות מענקים, כבר חוו כמה פעמים התקפות טילים ואזעקות של צבע אדום - וכמובן שכשר בכיר בממשלה יש לו אחריות לכל אלה, הרי שדי בחטאי משרדו, כלומר זה שנמצא תחת אחריות ישירה שלו, כדי לדרוש ממנו ללכת הבייתה ביחד עם חליוה.

אם נדמה לכם שמדובר בהאשמות חמורות כלפי שר האוצר, הרי שהדבר המדאיג ביותר בפוסט שפרסם, אינו שייך לתחומי הביטחון או הכלכלה, אלא מעיד על מצב הכרתי מעורפל ומדליק נורה אדומה גם אצל מי שאין לו השכלה מקצועית מתחומי בריאות הנפש.

אילו חשבתי ששר האוצר משקר ביודעין לצרכים פוליטיים, אני נשבע לכם שהייתי פולט אנחת רווחה, כי זה אומר שהוא שקרן, אבל לפחות לא משוגע. כי קצת כמו ראש הממשלה, כך גם שר האוצר נמצא במין מצב תודעתי אינפנטילי, כזה שלא לוקח אחריות על כלום, אבל מאשים בצרותיו-צרותינו את כל העולם.

זה חבל לי שבעתיים דווקא מפני שלחלק מהביקורת שהביע בהמשך הפוסט ההוא, אני שותף מלא. כן, אם אני חושב שבמשך שנים רבות מדי מתנהלת מערכת הביטחון כ"צבא שיש לו מדינה". גם אני סבור ממש כמו סמוטריץ', שמי שכשל באופן כה מחפיר, לא יכול למנות את שדרת הפיקוד הבאה.

רק שכל אדם שעיניו בראשו יראה שגם את המילים בפסקה האחרונה, צריך להפנות קודם כל אל הממשלה ואל העומד בראשה.

כי גם הם נרדמו בשמירה, גם הם לא התעשתו בזמן, גם הם הגיעו באיחור לאירוע - ובניגוד לצבא, לא יכולים להצביע מאז אפילו על הצלחה ולו קטנה (לא בביטחון, לא בניצחון, לא בשחרור החטופים, לא בניהול הכלכלה ובוודאי שלא בניהול יחסי החוץ), אז גם משמסכימים על כך שצמרת צה"ל לא כולה להעמיד מתוכה או אפילו למנות מינויים בכירים לשדרת הפיקוד הבאה, מי כן יכול, הממשלה שכשלה לפחות באותה המידה?

במילים אחרות, גם את הרמטכ"ל הבא, תחת זה שמוכרח להתפטר בהקדם, לא יכולים למנות שר הביטחון וראש הממשלה (אפילו בהנחה שיצליחו להגיע להבנה ביניהם - ובינינו, הסיכוי לכך אינו גדול).

גרסת סמוטריץ' לאירועים אגב, היא שהצבא אחראי בלעדית לכשל, כי לא העיר את הדרג המדיני בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר. כאן אני אפילו לא נותן לו את הנחת מי שכמעט לא היה בצבא. יודע אל נכון שר האוצר שפעולה כזאת מתוכננת במשך חודשים, אפילו שנים - ולא בתוך מספר שעות.

בתקופה הזאת נערכו ישיבות ממשלה, ישיבות קבינט, דיונים בוועדת חוץ וביטחון - ובכל פורום שבו מתעדכן הדרג המדיני מפי לובשי המדים. אז היכן הוא בדיוק היה במשך כל אותם חודשים ארוכים?

לסמוטריץ' אין תשובות. בעיקר כי הוא לא עשה כלום חוץ מלנייד מיליארדים לישיבות ומאות מיליונים למאחזים, אה, סליחה - גם במינוי מקורבים - אולי לא פרסונלית (אני לא מחשיד אותו בשחיתות חלילה) אבל לפחות פוליטית.

במילים אחרות, גם מי שמאוד רוצים לקרוא את הפוסט של שר האוצר בין השורות, לברור את המוץ מהתבן, לבדוק אולי חלק מהטענות, יתקשו מאוד לעשות זאת בגלל שהאיש פשוט פוסל עצמו לעדות.

אז עם מה נשארנו מהקשקוש הזה של שר האוצר? ובכן, נעשה לו כבוד ונסכם במילותיו שלו: "ים של מילים גבוהות, אפס לקיחת אחריות", הנה לנו ההוכחה שגם תרנגול עיוור מוצא לפעמים גרגר וגם שר אוצר שנראה לפעמים על גבול השפיות, מוצא לעתים מילים כדורבנות.