מודל עסקי של חמדנות: למה החשדות נגד וולט לא מפתיעים אותנו?

לפעמים אין ברירה אלא להרוג את את השליח (כמטאפורה כמובן): בבניין שבו אני גר יש דירה אחת מושכרת, בה גרים בכיף ארבעה שותפים. אנשים צעירים, נחמדים, בתחילת דרכם בחיים, נאבקים בצווי מילואים אין סופיים ובעיקר בחיים: לך תהיה בן עשרים וקצת עם הכנסה לא קבועה, בעיר שבה גם בעלי משרות טובות שמבוגרים ממך בעשרים שנה מתקשים לשרוד כלכלית.

נוכח המצב הזה, קצת קשה להבין את תרבות צריכת המזון שלהם, עד שלפעמים לא נותר אלא לתהות שמא בעל הנכס, שביקש להגדיל את ממונו וחילק את הדירה כך שתושכר לרבים ככל האפשר, לא הפך אפילו את המטבח לחדר-מגורים.

זה לא שאני עד כדי כך טרחן שאטה אוזן לכל מה שקורה בחדר המדרגות, קל וחומר אצלם בדירה (ממילא רוב הקולות שמפלחים מעת לעת את הדממה לא יגרמו לי אלא לתסכול...), אבל יש לי ססמוגרף מצוין בדמות כלבה כנענית וקולנית, שלא תיתן לאיש לחלוף בחדר המדרגות מבלי להקים קול צעקה.

כך אני יודע שבדירה עם ארבעה שותפים אין רק ארבע עליות במדרגות מדי ערב, אלא גם ארבעה שליחים של וולט (מילא זה, אבל לפעמים הם טועים ומצלצלים בפעמון שלנו, מה שגורם לכנעני חביב להפוך לרוטוויילר צמא דם - וגם הכלבה די מתעצבנת).

מדובר בביטוי קיצוני לתופעה רווחת למדי: בדירות שבהן מתגוררים צעירים (לא רק) החליפו משלוחי המזון את הייעוד שמילאו פעם כיריים, מקרר ומטבח.

זה לא שיש לי משהו, חלילה, נגד משלוחי מזון, אבל אם בדור שלי (מבוגר מהשכנים בעשרים-שלושים שנה), נהגנו להזמין פיצה כצ'ופר לילדים (או סתם כשלא היה לנו כוח להכין אפילו ביצה קשה או טוסט ולשטוף כלים) - ואם עם השנים התרחב מעט המנעד כך שכלל מדי פעם גם המבורגר או "אסיאתי", הרי שהיום יש מי שלא יצאו מפתח ביתם בעבור מזון - אפילו את החלב לקפה של הבוקר הם יקבלו במשלוח.

היה עוד הבדל גדול בין הרגלי הזמנת האוכל שלי (מה שכונה בטעות "טייק אווי", למרות שהמונח הזה נועד לתאר במקור לקיחה של מנה מהמסעדה, ההפך של "דיין אין") לבין אלה של הדור הבא: שירות השליחים של אז הופעל ישירות על ידי המסעדה. כלומר - לפעמים היא נדרשה לשירות משלוחים חיצוני (קשישים בני דורי, זוכרים את ימי "קנגורו" ו- "התפנוקיה"?), אבל היא שילמה (או הלקוח) בעבור המשלוח - ולא עבור השיווק, בטח לא כשמדובר בשליש מההכנסות(!).

המודל הכלכלי של וולט (כשם גנרי לחברת שליחויות, בעיקר בתחום המזון) עומד כמעט בסתירה לרוח התקופה, שבה יותר פעולות שנעשו פעם על ידי מתווכים, נעשות באופן ישיר:

ביטוח, שירותי בנקאות, טיסות ועוד (אם כי גם בערוצים הישירים יש ענפים שצמחו בהם מתווכים-דיגיטליים, כמו בענף התיירות). כלומר - היה מתבקש שכאשר אנו רוצים להזמין אוכל ממסעדה, ניצור קשר ישיר עם האתר שלה, היא תפעיל את שירות השליחויות (בין אם ישירות או באמצעות גורם חיצוני) והמשלוח יגיע אלינו כאשר התמורה תעבור ישירות מכיסנו אל המסעדה.

למה זה לא קורה? בגלל חוק השעות המתות. במסעדנות יש בעיה מובנית (כמו גם בכמה ענפים אחרים): נניח שבין שמונה לעשר בלילה אין בעיה למלא את המסעדה, אבל בעוד שאת עבודת המלצרים למשל אפשר עוד לתחום לפי שעות, הרי ששכר הדירה והוצאות המטבח הם קבועים - ולרוב גם גבוהים. לכן משלוחים שמפזרים את העומס על יותר שעות (ומן הסתם גם על יותר לקוחות) הם פתרון מוצלח.

המודל הכלכלי הזה היה יכול לעבוד נהדר ולספק רווח סביר לכל החוליות בשרשרת, רק שאז באה הקורונה ושיבשה את הכל.

פתאום אי אפשר לשבת במסעדות, פתאום ארוחת "טייק אווי" (כבר כתבנו שזה לא הביטוי הנכון?) החליפה את הבילוי בחוץ - פתאום הפך המתווך לצינור החמצן של ענף שלם. בחסות הקורונה נקבעו כללי משחק חדשים: רוצה לעבוד אתנו ולהתקיים? שלם 30% - לא רק על המשלוח אלא על עצם התיווך.

זה חמדני, אבל חוקי ובעיקר מאפשר למסעדנים להחזיק את הראש מעל למים (תכף נעבור למי שמשלמים את המחיר). זה לא חמדני רק כלפי בעלי המסעדות, אלא גם כלפי האנשים על הקטנועים, אלה שמגיעים אל סף ביתנו רועדים מקור בליל סופה או נוטפים זיעה בחום הקיץ.

אלה הוכרחו לעבוד מול המתווכים החדשים במודל של עצמאיים: חסרי זכויות סוציאליות, חסרי תנאים, נעדרים כמעט יכולת להתאגד ולהתנגד.

עבודה מאורגנת היא משחק שמתנהל קבוע בין שני קטבים: כולנו רואים את הנזק העצום שמחוללים ועדים גדולים וחזקים. מה שאנחנו פחות רואים הוא את העובדים החלשים, כאלה שלא מתיימרים אפילו "להשבית את המשק" ולא מסוגלים לקבוע מי ינצח בפריימריז בליכוד, אלא בסך הכל רוצים שישלמו להם שכר הוגן, דמי חופשה ושעות נוספות...

בואו ונחזור לרגע למישור התרבותי, בטרם ננסה לסגור את הקצוות.

כן, אני הראשון להודות שמה שמפריע לי הוא תרבות האכילה החדשה שהתפתחה, של סיפורי אינסטוש שמעלים תמונות ממשלוחים של פנקייק בבוקר, שניצל בצהרים ותאילנדי בערב.

אני מהדור שרואה עדיין ערך בבישול ביתי טרי, אבל לא על זה אני מלין - ביודעי שזה יהיה כמו לנסות לשכנע בן עשרים לצלם במצלמת פילם או להניח תקליט ויניל ועליו ביד רועדת את המחט, בעידן של ספוטיפיי ואפל-מיוזיק (ואני ממש מקווה שצלחתי את שמות האפליקציות מבלי לעשות מעצמי צחוק).

לא נגד רוח התקופה אני יוצא, וודאי שלא נגד הקדמה, אלא נגד החמדנות. תאמרו שחמדנות היא השמן על גלגלי עולם העסקים? אולי - אבל תזכרו שעל כל חמדן-מצליח שדוחף חבילת שטרות עבה לכיסו, יש כמה אחרים שמשלמים את המחיר.

במקרה של וולט למשל מדובר במסעדנים, העוסקים בענף שגם כך מתנהל על סף קריסה ורגיש במיוחד לכל מגפה או מתקפת טילים.

מי עוד משלם את המחיר? הסועדים שאשכרה רואים באכילה במסעדה לא רק חוויה קולינרית אלא גם בילוי תרבותי - שהמחירים קפצו להם באחוזים רבים. מי עוד? השליחים - שמגלים שלהיות עצמאי בישראל פירושו שמתייחסים אליך כעבריין עד שלא תוכיח אחרת (וגם אז, יתווכחו אתך כהוגן).

ואם כבר בעבריינים עסקינן, הרי שאתמול התפרסם ש"וולט" נחשדת על ידי רשות המסים בהעלמה של מאות מיליוני שקלים.

חשוב להדגיש - בשלב הזה מדובר בחשד שעלה ברשות המסים והתפתח לחקירת משטרה, משמע - אין עדיין די ראיות שמוכיחות ביצוע עבירה.

מה כן יש כאן, בוודאות? האשמה של גורם שמראש יש בו חמדנות מובנית בעוד קצת חמדנות... כלומר, מבלי לקבוע אם וולט אשמים או לא, זה לא שמישהו נדהם כאשר נחשפו הטענות (ובכל מקרה, אנא זכרו שחבר הכנסת חנוך מילביצקי חושב שחשיפת גניבה באמצעות העלמת מסים היא נוראית יותר מעצם העבירה!).

ואחרי כל אלה, יהיה מי שישאל, אולי בצדק, מה לנו כי נלין על וולט בזמן שאפילו אם נישאר רק בתחום המזון, נגלה שאי כמעט יצרן או יבואן שלא העלה מחירים ככל שיכל, גם אם רווחיו עוד לפני עליית המחירים היו גבוהים. ובמילים אחרות - אם בשטראוס, אסם ותנובה נפלה שלהבת, מה יגידו המתווכים מוולט?

אי אפשר לסיים את התהיות הנוגות אודות החמדנות בתחום המזון בלי מחווה רומנטית קטנה (בכל זאת עסקינן בתחליף לארוחה במסעדה!) לכן איפרד בהמלצה לשכניי הצעירים:

בפעם הבאה שגובר עליכם הרעב, חברים, אל תמהרו לשלוח יד אל האפליקציה: צאו החוצה אל הסופרמרקטים שבעיר הגדולה פתוחים כל הלילה, רכשו כמה מוצרים טריים, גלו את החדר בבית שנקרא "מטבח" והתקינו לעצמכם משהו קטן לאכול - תתחילו בסלט וחביתה - בריאים יותר מכל מנה שתציע לכם מסעדה ולאט לאט תתקדמו.

כל זאת עוד לפני שהזכרנו את הסיכוי שאהבת חייכם תתגלה לפתע בין מדפי הירקות למקרר הגבינות, יוחלפו מבטים, אולי גם מספרי טלפון ובסוף עוד תמצאו את עצמכם משלמים משכנתה לבנק ולא טיפ לשליחים של וולט (אם כי זה כבר מתחרה באפליקציה אחרת, שגם עליה לא יזיק לכם לוותר).

מוולט נמסר בתגובה: "אנחנו תמיד פועלים לפי החוק, בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים. כמובן שאנחנו משתפים פעולה עם הרשות ומעבירים את המידע שברשותנו לגבי הגופים המעורבים".