לא היה כלי תקשורת אחד, כולל ממש פה בוואלה, שלא סיקר בהתפעלות את התגייסותו של דניאל בירנבאום למען החטופים. בסרטון בן דקה באנגלית שהעלה לרשת בשבת, פנה מנכ"ל "סודה סטרים" לשעבר ל"אנשים הטובים בעזה", והציע פרס של 100,000 דולר במזומן או בביטקוין, למי שידאג להבאתם בחיים של חטופים ישראלים עד ליום רביעי הקרוב בחצות.
בירנבאום, שנראה מחויב לחלוטין למסר, ציין שהחברה שבראשה עמד נסחרה בנאסד"ק והיתה בבעלות תאגיד הענק פפסיקו, כדי להגביר אמינות, שכן יש להניח ששמו לא אומר הרבה למשפחות הפשע ופעילי החמאס בעזה.
לזכותו ייאמר שתשומת הלב שמשך הסרטון העלתה שוב את שחרור החטופים לסדר היום, לאחר שנדחק לשוליים עם כניסת צה"ל ללבנון. ניתן גם להניח שאכפת לו, אחרת לא היה מוכן לסכן סכום כזה מכיסו הפרטי על חטוף אחד, ובטח אם ישוחררו כמה.
ופה מגיע ה"אבל". והוא גדול ומטריד. המנכ"ל לשעבר פתח בבליץ ראיונות לכל מיקרופון פתוח, שיווק במקצוענות את היוזמה כמו שהוא יודע (ע"ע הפרסומת המעולה של סודה סטרים עם סקלט ג'והנסון), רק שעל הדרך, ובלי שהציבור יהיה מודע לכך, עשה לעצמו "גרין ווש" נאה לרזומה.
ולפני שנפנה לנתח את התכנות ההצעה הנדיבה, ננסה להעמיק בהיסטוריה המאוד קרובה שלו, זאת אומרת בשנה האחרונה, שתוך פחות מיממה נקברה עמוק מתחת לעשרות הכתבות שהעלו על נס את צדיקותו המופלגת, לכאורה.
עד לשבוע זה, אם הייתם מחפשים את שמו של בירנבאום בגוגל הייתם מקבלים ידיעות שעוסקות בהרשעתו החמורה ובעובדה שישב בכלא. ריבוי הידיעות על המהלך בנושא החטופים דחק את כל ידיעות אלה לתחתית ובפועל העלים אותן, ועזר לו לנקות את עברו מהכתם החמור שרובץ עליו. מדובר במהלך ששווה מיליונים לבירנבאום, מוחק ומשכיח את ההיסטוריה הפלילית שלו והישיבה בכלא, על אף שקרו רק לאחרונה.
ב-23 באוקטובר 2023, שבועיים אחרי הטבח בעוטף עזה, הודה בירנבאום, במסגרת עסקת טיעון, בשימוש במידע פנים בשני מקרים. בראשון, בירנבאום הודה שמסר לאיילה כהן, שהוגדרה בכתב האישום כ"מקורבת אליו", מידע פנים על עסקת הענק שבה פפסיקו רכשה את מניות סודה סטרים, לטענתו "תחת השפעת אלכוהול".
כהן רכשה מניות בסכום של 300,000 שקלים ומכרה אותם ברווח של 156,000 שקלים. במקרה השני, על בסיס מידע לגבי הדו"ח הכספי של החברה בשנת 2016, רכשה כהן מניות ב-150,000 שקלים ומכרה אותן ברווח של 28,00 שקלים.
גזר הדין שהוטל עליו היה קשה: 60 ימי מאסר בפועל וקנס של 50,000 שקלים. כשמנכ"ל של חברה בינלאומית לשעבר מוצא את עצמו בבית הסוהר, מדובר באירוע מטלטל.
במהלך ניהול תביעה ייצוגית שהוגשה נגדו בגין עבירות מידע הפנים שמסר, עדכן עורך דינו את בית המשפט שב-1 בנובמבר 2023 הוא החל לרצות את עונשו בבית הסוהר, וב-23 בנובמבר הקל נשיא המדינה בעונשו והוא השתחרר באופן מיידי, כך שהיה 23 ימים במאסר סה"כ. בירנבאום אף הסכים לשלם את סכום התביעה, בסך 92,000 שקלים, לקרן חירום לטובת המאמץ המלחמתי שהקים, על מנת לסגור אותה.
כאן המקום להדגיש, שמדובר באדם שתרם לא מעט עבור חיילי צה"ל, הפטריוטיות שהוא מפגין מחממת לב והתגייסותו למען שחרור החטופים מרגשת. אבל מהקריאה שלו לפתות את החוטפים בדולרים כדי לשחרר אותם, עולה ריח רע של פרובוקציה זולה.
ונתחיל מזה שעם כל הכבוד לכסף, מעטים הסיכויים שהעזתים יתרשמו מההצעה הפומבית הקוסמת, שעלולה, נו, איך לומר, לחשוף אותם. מה גם, שהם לא ממש קפצו על הצעות יותר דיסקרטיות ומשמעותיות של צה"ל בעבר וזו של רוה"מ בהווה.
בירנבאום אולי מבין בעסקים, אבל ספק אם יש לו הניסיון הבטחוני הנחוץ לדעת לסנן את הפניות שהגיעו או יגיעו אליו, גם אם הבטיח לנווט אותן ישירות לצה"ל. מאיפה העוז להתעסק עם זה? התשובות אצלו.
דני אלגרט, ששובת רעב כמעט חודש למען אותה מטרה ממש ובלי לקבל בונוס, העלה עוד טיעון מצמרר: בירנבאום תמחר, גם אם לא במזיד, ראש של חטוף ב-100,000 דולר. האם זה מה ששווים רומי גונן, מתן צנגאוקר, או אחיו של דני, איציק, שנמצאים במנהרות כבר יותר משנה? מי הוא שיקבע את תג מחיר פר חטוף, ולמה אדם פרטי צריך להציע פרס כספי על שחרור חטופים, כשזה תפקידה של המדינה?
ועוד משהו - עם כל הכבוד, לא חייבים לייבא לכאן את התרבות האמריקאית הקלוקלת של "כסף קונה הכל", שהפרזנטור העכשווי שלה הוא אילון מאסק. היזם רודף הפרסום והפרובוקציות, שלא רואה בעיניים, הכריז בסוף השבוע שיגריל מדי יום סכום של מיליון דולר, בין אלה שיחתמו על עצומת תמיכה בטראמפ שהפיץ במדינות המתנדנדות, עד ליום הבחירות בארה"ב, ה-5 בנובמבר. או בקיצור, מאסק קונה קולות בשביל טראמפ ב-15 מיליון דולר.
לעומת זאת, הסיכוי שבירנבאום יוציא כסף מהכיס שווה לזה שסינוואר יחזור לחיים. כך, לכאורה, קיבל אדם שנוי במחלוקת, מסע פרסום אישי ששווה מאות אלפי שקלים, בלי להוציא אגורה. התעוזה של מי שהשתחרר מהכלא לפני פחות משנה, להפוך את עצמו לצדיק הדור, באמצעות מהלך ריק מתוכן, תוך ניצול מצוקתן של משפחות החטופים, גורם גם לציניים ביותר בינינו להישאר בלי מילים.