שלטון ההון: הבחירות בארה"ב מעולם לא היו כלכליות יותר

האמריקאים לא אוהבים לשלם מסים. גם לא העשירים, ואפילו לא המיליארדרים. דונלד טראמפ, הנשיא לשעבר המתמודד על כהונתו השנייה מבטיח להפחית מסים, בעוד שיריבתו קמלה האריס מבטיחה להעלות מסים ולפזר עוד כסף במסגרת המעבר למדינה פרוגרסיבית נוסח אירופה, תומכת באוכלוסייה חלשה, גם אם אוכלוסייה זו אינה מתאמצת לרכוש מיומנות מודרניות ולעבוד.

טראמפ זוכה לתמיכה ברורה של המיליארדר המוביל במשק האמריקאי, שם דבר בכל העולם, אילון מאסק, ו-50 מיליארדרים נוספים תומכים במסע הבחירות שלו ובתוכניתו הכלכלית. טראמפ אומר בפירוש כי יפחית את המסים על העשירים וכי הוא מבקש להגדיל את היזמות והחופש הכלכלי ולבצע דה-רגולציה במשק האמריקאי. הרעיון שלו הוא כי כמעט כל אחד יעשה כטוב בעניו בענייני עסקים, עם התערבות מופחתת של המדינה, שוק חופשי לחלוטין, בכדי להביא לצמיחת המשק האמריקאי ו"להפוך את אמריקה לענקית מחדש".

מנגד, בהאריס, התובעת הכללית לשעבר במדינת קליפורניה, תומכים המיליארדר היהודי מארק קובן, איש עסקים ויזם בתחומים הקולנוע, דמות טלוויזיונית ונדבן. בנוסף תומכים בה עוד 80 מיליארדרים, כך עפ"י פורבס. האריס אומרת בפירוש כי תעלה ותכביד את ידה על העשירים, תוך התערבות של ממש של הממשל לעזור לעניים - הכל בכדי להפחית אי השוויון בחברה האמריקאית.

טראמפ בפירוש מתכוון להכביד מכסים ומסי ייבוא, ואולי להטיל מגבלות כמותיות על סין, השוטפת את ארה"ב בסחורות, כולל רכב חשמלי במחירים אטרקטיביים. הוא מבקש על ידי ההכבדה להחליש את סין כלכלית, מחשש להמשך התעצמותה הצבאית. טראמפ אינו מסתפק בכך ומתכוון גם להטיל מגבלות סחר על אירופה המנצלת לדעתו את השוק הפתוח של ארה"ב בהצפת סחורות - לגיטימית מבחינת הסחר הבינלאומי, אבל אירופה מונעת בדרכים עקלקלות המשך התפשטות חברות ההייטק האדירות של ארה"ב בטענה שהן מונופוליסטיות ומונעות תחרות.

האירופאים מטילים קנסות של מיליארדי דולרים על חברות הענק האמריקאיות בכדי להצר צעדיהן. האריס אולי תמשיך בדרכו של הנשיא היוצא ג'ו ביידן מבחינת הגבלת כוחה של סין, בעיקר בתחום שבבי הזיכרונות הסופר-זעירים והחדישים לתעשיית הבינה המלאכותית, שהופכת לתחום הדגל בכלכלה העולמית - אבל לא עד צמצום חד ומכסים על סין כמו שיטת טראמפ. לגבי אירופה, האריס לא תהיה כה תוקפנית כמו יריבה הרפובליקני, הרואה ביבשת הישנה ככזו שמנצלת לאורך עשרות שנים את ארה"ב בכל, כולל בתחום ההגנה מפני האויב הרוסי.

טראמפ אינו סונט ברוסיה כמו הדמוקרטים ומבקש לחסוך באמצעות חיתוך חד בסיוע הצבאי לאוקראינה. אם אירופה מבקשת ביטחון - בבקשה, תואיל נא לשלם, טוען טראמפ. אין יותר ארוחות חינם מהדוד סם, כפי שהיה למעשה מאז תום מלחמת העולם השנייה.

עתה נפנה לשווקים. מה הם צופים? ההערכה של שווקי ההון היא כי טראמפ ינצח, מה שיגרור לחידוש העלייה בגירעון הממשלתי התקציבי של ארה"ב ויחייב את הממשל שלו לגייס עוד יותר הון למימונו, עד שמדיניותו תניב פירות עם עלייה בהכנסות ממסים בעוד מספר שנים, אם בכלל. אם כך, אפשר לשכוח מהמשך הפחתות הריבית בארה"ב. גירעון גדול אינו מזמין הפחתות ריבית, ובשווקים מעריכים כי אולי תהיה עוד ירידה בריבית בנובמבר של רבע אחוז, ל-4.5%-5%.

אם אין הפחתות ריבית, הדולר מתחזק, וזה מה שהמטבע האמריקאי עשה בחודש האחרון עם התגברות הסמנים לניצחונו של טראמפ. שער הדולר עלה בשבועות האחרונים בשיעור 3%-4% מול סל המטבעות שלו. עלייה בגירעון הצפוי הביאה גם לעלייה בריבית בשווקי ההון.

מכל מקום, התשואה של האג"ח האמריקאי לעשר שנים שינתה כיוון, ולאחר ירידה מתמשכת בתשואה לאורך חודשים, עלתה בחודש האחרון ב-60-50 נקודות בסיס, לכ-4.3%, והתשואה לשלושים שנה עלתה בתוך חודש ב-45-40 נ"ב (יותר מ-4.5%). המשמעות היא כי נטילת משכנתאות בארה"ב תהיה הרבה יותר יקרה. בדרך כלל נוטלים הלוואות ל-30 שנה, ונקודת הייחוס של הריבית היא מטבע הדברים תשואת האג"ח הממשלתי שנמצא כאמור בעלייה.

נקודת מחלוקת מהותית נוספת בין המועמדים לנשיאות היא נושא איכות הסביבה. בעוד הדמוקרטים והאריס יבקשו להגביל הפקת נפט וגז, מה שמאלץ את ארה"ב לייבא נפט ממדינות העולם, כולל מהמזרח התיכון הבעייתי, ובכך להגדיל את התלות בו, טראמפ יאפשר קידוחים לאורך חופיה של אמריקה, כולל אלסקה, ויאשר צנרת נפט וגז לאורכה ורוחבה של אמריקה.

נזכיר כי בזמן כהונתו של טראמפ, הייתה ארה"ב, לראשונה לאחר עשרות שנים, יצואנית נפט נטו. האמריקאים רגישים ביותר למחיר גלון בנזין, גם אם תופעת הרכב החשמלי מתרחבת. ירידה במחירי הבנזין קורצת למצביע האמריקאי, בעיקר במדינות בהן מרחקי הנסיעה אדירים.

השווקים אינם מתעלמים מדבריו וסיכוייו של טראמפ, ומתחילת אוגוסט נרשמה ירידה של ממש במחירי הנפט, שירדו לכ-67 דולר לחבית - עשרה דולר פחות מתחילת השנה. כמובן שישנן סיבות נוספות לירידה במחירי הנפט בהם החולשה של המשק העולמי ובעיקר הסיני וגם האירופי, ותחזית הצמיחה של קרן המטבע הבינלאומית מצביעה למעשה על כלכלה עולמית חלשה בשנה הבאה, למעט ארה"ב שתוביל והודו המעצמה העולה.

העובדה שכרגע לארה"ב יש תלות מסוימת במזרח התיכון מחייבת את האמריקאים לשמור על האינטרסים שלהם באזור, כולל הנכס שנקרא ישראל, עם כל הכרוך בהוצאות צבאיות. מבחינה זו, בכדי להשאיר את הנוכחות האמריקאית באזור, עדיף שארה"ב לא תפיק יותר נפט, כפי שטראמפ מבקש.

מחלוקת בין הצדדים קיימת גם בסוגיית הסיוע הביטחוני לאוקראינה ולישראל. בעוד טראמפ הגיש סיוע צבאי לישראל מתוך מחויבות כלפי בוחריו, הוא מאמין גדול יותר מהאריס בדיפלומטיה, ומשום כך דחף להגיע להסכמי אברהם מתוך תקווה להביא לרגיעה ביחסים בין ישראל למדינות ערב. עדיף שלום על פני עוד ועוד סיוע צבאי, זו מהות הפילוסופיה של טראמפ, שהפחית דרסטית את הסיוע לפלסטינים.

טראמפ גם בעד הגעה לפשרה או להסכם עם רוסיה לגבי תביעותיה מאוקראינה ולסיום המלחמה, ואינו מאמין בשפיכת כסף ללא סוף בסיוע לאוקראינים כפי שהנשיא היוצא ביידן עשה. הוא דורש וידרוש עליה בחלקה של אירופה במימון ההגנה על אוקראינה ואירופה. נזכיר כי הוא לא מתכוון לתת לאוקראינה ליפול, שהרי הוא היה זה שאישר טילי ג'אוולין לאוקראינה, שעשו שמות בטורי הטנקים הרוסים. אם היה יכול, טראמפ היה אפילו מביא להחלשתה של ברית נאט"ו, בה הוא רואה נטל כספי על האמריקאים, בעוד האירופאים מציגים תקציבי ביטחון נמוכים שהחלו לעלות רק לאחר שנזף בהם בזמן כהונתו הראשונה.

האריס תדרוש לחתוך לכיוון שתי מדינות והגברת זכויות הפלסטינים, אפילו תמשיך בסיוע הצבאי, סיוע תמורת ויתורים בעזה, סיוע צבאי שיהיה לבטח פחות מזה של ביידן. האריס גם תשמח להגביר סנקציות על רוסיה ולאפשר עוד סיוע לאוקראינה. היא תומכת בברית הצפון אטלנטית ובמבנה הנוכחי של הארגון כתנאי לדרכים דיפלומטיות להגיע להישגים מול רוסיה.

לגבי העימות הצפוי בין ארה"ב לסין בסוגיית טיוואן, שני המועמדים בגישה כמעט דומה: יתנגדו, אולי בכוח, לכל ניסיון סיני לכבוש את האי בו מיוצרים ב-TSMC 60% משבבי הזיכרונות בעולם ו-90% משבבי הזיכרונות הסופר-מתקדמים בעולם.

טראמפ העמיק את שיתוף הפעולה הצבאי עם טיוואן, האריס רוצה להגביר את שיתוף הפעולה בין ארה"ב, דרום קוריאה, הודו ויפן מול הטורף הסיני. היא תאשר מכירה של עוד ועוד נשק ומערכות צבאיות לטיוואן, והמשמעות היא המשך מרוץ החימוש בעולם ופריחת תעשיות הנשק תחת כל נשיא שייבחר, מה שטוב גם לתעשייה הביטחונית של ישראל, התלויה בייצוא הבטחוני לשם צמיחת המשק. אין פלא כי מניות חברות לייצור בטחוני בעולם עולות בחודשים האחרונים.

העימותים במזרח התיכון, טיוואן ומזרח אירופה יאפשרו הרחבה של התעשייה הביטחונית בעולם, והרבה כסף טמון בתעשייה כאשר זה מגיע להגנה והתקפה של אומות ועל אומות. טוב מאוד, כאמור, לתעשייה הביטחונית של ישראל.

מי שמסתכל לטווח הקצר, לבטח יבחר בטראמפ: התעשייה תפרח בגלל ההגבלות על סין ואירופה, התעשייה הביטחונית תתחזק ושערי המניות יכולים לעלות בתחום זה, כמו גם אצל חברות הנפט וספקיות ציוד לתעשיית הנפט. מי שמשקיע לטווח קצר יכול להנות מעלייתו של טראמפ לשלטון - לגבי העתיד, יהיה זמן לתקן את מבנה תיק ההשקעות לימים אולי פחות מלהיבים. השאלה היא ממתי הפוליטיקאים מקיימים מה שהם מבטיחים? בעיקרון, מי שקובע את מדיניות ארה"ב היא המערכת השלטונית הממסדית הקבועה, ולאו דווקא המתחלפת בדמות נשיא זה או אחר.

האריס תלך במתווה של הפקידים והאליטות השולטות והבלתי נראות. טראמפ אומר לעם האמריקאי: 'לא עוד. אני אשלוט, אני אקבע, אני אחליט. הפקידים צריכים להיות נאמנים לתפיסתי ולא לרוח שנושבת במשרדיהם עשרות שנים'.

לפי שעה, שווקי ההון בוחרים בטראמפ, בעוד הממסד תומך בהאריס. נראה בשבוע הבא מי ינצח, מי יפסיד ומי ירוויח בשווקי ההון, שיתפרעו בכל מקרה.