שבתי לישראל מ"גלות פורטוגל" הקצרה שלי, בשעה שבה נכנסה לתוקפה הפסקת האש בצפון: בדיוק בארבע לפנות בוקר עשיתי את דרכי מנתב"ג לתל אביב לקראת יום ראשון ללא טילים, מציאות שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין תקפה, נתפלל שכך גם תישאר.
זה המקום להחמיא לממשלת ישראל, לעומד בראשה ולשר האוצר שלו: אם במהלך החודש האחרון חקרתי היבטים שונים שבין חברה לכלכלה בפורטוגל, הרי שחזקה על המנהיגות הישראלית שחיש מהר תניח בידינו חומרים אקטואליים לעסוק בהם, גם למי ששב מימים ארוכים של ניתוק מבורך.
חורבן הבית
הכוונה היא ליחס המדינה אל תושבי הצפון, אלה שהיציאה למערכה בלבנון נועדה, כך על פי החלטת הממשלה, לאפשר את שיבתם הבטוחה לבתיהם. נניח לרגע לנושא מרכזי אחד והוא מה השיגה עבורם הפסקת האש: האם הרחיקה מהם את הסכנה באמת או רק דחתה, חלילה, את 7 באוקטובר שלהם למועד בלתי ידוע - ולצורך העניין נניח שיש להם סיבה לסמוך על ממשלת ישראל ולחוש ביטחון.
מדובר בתושבים שחוו כבר שתי טראומות: האחת כאשר נאלצו להפוך לפליטים בארצם, משקיפים ממרחק על בתיהם המופגזים ועל עסקיהם הקורסים. הטראומה השנייה פקדה אותם כאשר נחשפו לפער המטורף שבין פריפריה למרכז בישראל. במשך למעלה משנה הם ראו כיצד זה לגור במקומות שבהם שירותי החינוך מגוונים ומושקעים יותר, שירותי הרפואה זמינים יותר ועל תרבות ופנאי מוטב שלא נדבר.
הטראומה הבאה שלהם נמצאת רק בראשיתה, והיא ההסתגלות מחדש לבית שאינו כשהיה. התקשורת מדווחת רק על מאות הבתים שנהרסו כליל ועל עוד אלפים שנפגעו חלקית וזקוקים לשיפוץ. הנתונים הללו הם נתוני אמת, אבל הם מחמיצים את התמונה האמיתית: גם בית שעמד נעול במשך 14 חודשים אינו ראוי למגורי אדם. הוא זקוק, לכל הפחות, לתיקוני חשמל וצבע, לכמה עבודות אינסטלציה כדי להשמיש את המערכת שהושבתה לימים ארוכים, לשירותי הדברה וניקיון (מקצועיים, לא 300-K וספונג'ה) ועוד. אלה לבדם יכלו עד מהרה את התקציב שמובטח כרגע לכל תושב חוזר: מענק בגובה 60,000 שקל.
כן יזדקקו שם ללא מעט עבודות תשתית, שעלותן תושת על הרשויות המקומיות, שדרוג של מערכת החינוך שצריכה לדאוג לתלמידים שנותקו מבתי הספר הקבועים שלהם למשך יותר משנת לימודים תמימה, וגם זו רשימה חלקית בלבד של שני העניינים הדחופים ביותר.
גם אם עם ישראל ינהר בהמוניו אל חבל הארץ האהוב, שעשוי ליהנות לא רק מאהבת ההמון אלא גם משארית ההשעיה של טיסות לישראל וממנה על ידי חברות לואו-קוסט רבות, יש אתרים רבים שצריך להקים מחדש. גם בכאלה שלא ניזוקו תידרש עבודה מהירה ויקרה כדי שאפשר יהיה להתניע את הקופה שעמדה ריקה במשך 14 חודשים. משמע, עבור רוב עסקי התיירות המועד האפשרי הקרוב להתחיל לסגור את הפער הוא חגי האביב. עבור העוסקים בחקלאות, מדובר בעונה הבאה.
שודדי הקופה
היינו מצפים שממשלת ישראל תירתם ותטה כמה שיותר תקציבים למטרה החשובה של יישוב מחדש בחבל הארץ שספג את הפגיעה הקשה ביותר (ברכוש, למזלו לא בנפש) במלחמה. רק שממשלת ישראל דאגה - ממש עם צאת השבת הראשונה להסכם הפסקת האש - להעביר רבע מיליארד שקלים בדחיפות ל... לאן, אתם שואלים?
הנה הפירוט: מרבית הסכום, 141 מיליון שקל, לחטיבת ההתיישבות מטעם משרדה של השרה אורית סטרוק. 64 מיליון שקל למשרד ירושלים ומורשת של השר מאיר פרוש. 39 מיליונים הלכו אל משרד הדתות שבראשו עומד מיכאל מלכיאלי - ועוד סכומים "קטנים" של כמה מיליונים בודדים הוקצו למטרות חשובות כמו חיזוק בתי הדין לממונות ו"משפט עברי". סה"כ כמעט רבע מיליארד שקל.
הייתי מפליג כאן בקשר ההיסטורי המחייב שבין השר פרוש, מסיעה חרדית קיצונית שמעודדת ומקדמת השתמטות, לשחרור ירושלים על ידי הצנחנים (רמז: אין כזה), או אל הצורך הדחוף בהגברת שירותי הדת לכלל הישראלית, בראשות השר מלכיאלי - או אף אל הניסיונות של סמוטריץ' שבשום סקר אינו מתקרב אפילו לאזור החיוג של אחוז החסימה, לקנות את לב בוחריו באמצעות כיסיהם, אבל האמת היא שחבל לנסות לנהל דיון ענייני.
חבל על המילים כשברור שכל מטרת הכסף הזה היא לא לנתב כספים חשובים מהתקציב המתדלדל אל המקומות שבהם הוא נדרש באמת, אלא רק לשמן את חברי הקואליציה, כדי שזו תוכל להמשיך ולכהן למרות שלא תתקצב כראוי את שיקום הצפון.
איך אני יודע? כי התכניות היפות לשיקום הצפון אמנם נערמות על השולחן, אבל ראשי הרשויות כבר למודי ניסיון ויודעים שכל עוד מדובר בתכניות ולא בכסף בבנק, הסיכוי שייראו את התקציבים המובטחים בשלמותם הוא נמוך מהסיכוי שיוקם בקרוב בית חולים בקריית שמונה.
אודה שאני אוהב את צפון ישראל. גרתי בצעירותי בעמק החולה וברמת הגולן, נופי הצפון (בעיקר הנוף האנושי) קרובים ללבי - ולכן לקחתי באופן אישי את העלבון הכלכלי שעלבה בהם השבוע הממשלה. ממשלה שכמו העומד בראשה, יש לה עניין רק בדבר אחד: הישרדות פוליטית שתקדם חקיקה שתבטיח את המשך כהונתה, גם אם מדובר בגניבה של כספים מהאנשים ששילמו את מחיר המלחמה.
למה המילים הקשות? כי כל שקל שבוזזת אורית סטרוק מתקציב המדינה, דרוש לאביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה לשיקום עירו, כל שקל ששדד מאיר פרוש למען "מורשת וירושלים" יחסר למשה דוידוביץ' כדי לפתח מחדש את העסקים במועצה המקומית מטה אשר וכל שקל שגזל מיכאל מלכיאלי למען שירותי דת, נדרש בדחיפות לקופתו הדלה של בני בן מובחר, ראש המועצה המקומית מבואות החרמון, כדי לטעת מחדש מטעים שנשרפו כליל.
אנא זכרו זאת כשאתם חושבים על שיקום הצפון: לינה בצימר זה יפה מאוד, אבל אם אתם רוצים לסייע באמת, מוכרחים לשנות את סדרי העדיפויות של הממשלה המכהנת - ואם אי אפשר, פשוט להביא להחלפתה.