היתה פה הזדמנות נדירה לעשות שינוי, חבל שזאת הדרך שנבחרה

ביום שני הגישה ועדת נגל לראש הממשלה את המלצותיה לפירוט והיקף תקציב הביטחון לשנים הקרובות. מוקדם יותר באותו יום נערך תדרוך לכתבים כלכליים וביטחוניים, ובו התגאו חברי הוועדה באיזון המופתי בין רצון האוצר לרצון מערכת הביטחון. לדברי יו"ר הוועדה, פרופ' יעקב נגל, "אם גם הביטחון וגם האוצר יגידו שהיינו צריכים להמליץ אחרת - סימן שהגענו לאיזון נכון".

מאז כבר הספיקו במשרד האוצר להחליט על הגשת ערעור על המסקנות שהופקו ולדרוש התייעלות במערכת הביטחון - אבל לא כאן קבור הכלב. 109 עמודים לדוח הוועדה. 109 עמודים שאומנם מפרטים סקירה ביטחונית נרחבת ומסבירים על כל איום שניצב בפני מדינת ישראל - אבל מפספסים כמה נקודות שבלעדיהן, הדוח לא שווה יותר מדי.

נתחיל בשורה התחתונה: לוועדת נגל הייתה הזדמנות אמיתית לעשות שינוי. במציאות ביטחונית כל כך מורכבת, הזדמנות לבחון ולבדוק את תקציב מערכת הביטחון והצבא, לארגן מחדש הלכי רוח, לערער על תפיסות תקציביות קיימות ולאתגר אקסיומות היא הזדמנות נדירה שלא מגיעה בקלות. בפני הוועדה הופיעו לא מעט גורמי מקצוע צבאיים, ביטחוניים וכלכליים, והיו לה את כל הכלים שנדרשו כדי להמליץ על שינוי. מה עשתה הוועדה עם ההזדמנות הזאת? השבוע התברר שהיא פשוט ויתרה עליה.

הדוח שמסכם את ממצאי הוועדה הוא הכול חוץ ממאתגר. מדובר במסמך חסר מעוף שסיפק את בקשות הצבא, גם אם פשוט בסדרי גודל מעט קטנים יותר. כשהיו"ר נגל נתבקש למנות דרכים שבהן תיאלץ מערכת הביטחון להתייעל, הוא סיפר על החלק בדוח שממליץ להקים "מנהלת רכש כחול-לבן חדשה לרכש מהיר של מעגל שלישי ועצמאות חימושית". רכש מהיר אולי יהיה, התייעלות משמעותית - לא בטוח.

במסגור של טיפוח כוח האדם, מציעה הוועדה לבטל את ההצמדה של צה"ל לגופים אחרים על מנת שהפחתות בשכרם של אנשי המגזר הציבורי לא יחולו על המשרתים. בנוסף הומלץ על תוספת של 250 תקנים נוספים של עובדי משרד הביטחון, והוספת מכסות תקני "רב סרן בכיר" בהתאם לבקשת מערכת הביטחון.

אפילו בסוגיה האקטואלית המתוחה של גיוס חרדים, נמנע פרופ' נגל מלפרט שיטת פעולה. בכינוס העיתונאים ובדוח חזר שוב ושוב על המנטרה: "שירות חובה שווה לכלל האזרחים הוא עקרון מכונן בחברה הישראלית. כלל אזרחי המדינה הם שווי זכויות וחובות ונדרשים לשאת בנטל השירות. הוועדה ממליצה לבצע את השינוי הנדרש בהדרגה ובהתאם ליכולות הגיוס של צה"ל וצרכיו". כשנשאל נגל איך הוא ממליץ לקדם את הנושא פרקטית - לא נתן מענה, וחזר על המנטרה.

במקביל קידמה הוועדה בדוח מסר נוסף - הדרג המדיני לא מעורב מספיק בהחלטות מערכת הביטחון. קראתם נכון. "השפעת הדרג המדיני על תוכנית העבודה אינה מספקת, וכשהיא קורית היא ממוקדת בתחומים מצומצמים מאוד ובשלבים מאוחרים, בהם ההשפעה כבר שולית", נכתב. מבחינת חברי הוועדה, הדרג המדיני היה מעורב מעט מאוד בהחלטות, ולא ניתנה לו הזדמנות להשפיע עליהן.

לכך מצטרפת הקביעה ש"עוצמת ההרתעה הישראלית, שנפגעה מאוד ב-7 באוקטובר, השתפרה משמעותית בשנה האחרונה, לאור ההצלחות הרחבות והמרשימות של פעולות צה"ל בכל הזירות. הצלחות אלו נשענו על החלטות הדרג המדיני ועל יכולות שנבנו במשך שנים ארוכות". המסקנות הללו של הוועדה, עלולות בסבירות גבוהה לכוון למטרה אחת - הכנת השטח לוועדת חקירה, וניסיון לזכות את הדרג המדיני.

אז אלה ההצלחות. מה עם הכישלונות? "אסון 7 באוקטובר לא אירע כתוצאה מחוסר תקציב וגם לא בגלל גודל הצבא", טוענים חברי הוועדה, "אבל הציף צרכים ופערים שלא ניתן להתעלם מהם". להצלחה דרגים מדיניים רבים - אבל הכישלון יתום.

בכתב המינוי של הוועדה הונחו חבריה להצביע על מקור מימון להמלצות, למורת רוחו של היו"ר, שלא מיהר לבסס את דבריו עם הנחיות לקיצוץ במקומות מסוימים. בעת שהוא ממליץ על תוספות משמעותיות, דוח הוועדה לא מפרט מקורות תקציביים חזקים שהוא נשען עליהם, זאת פרט לשתי הנחות לא יציבות במיוחד.

מקור מימון אחד עליו מדבר הדוח הוא "הצמיחה הצפויה בשנים הקרובות", והשני הוא הרזרבות של 2025. נגל בעצמו אמר כי הוא בונה על הרזרבות שנשמרו לתרחיש הסביר, לדבריו, בו לא תהיה מלחמה עצימה השנה. האם התכוננו בוועדה לתרחיש שעימותים בצפון, בדרום, מול החות'ים או אפילו מול איראן יסלימו? לא נראה כך. והדובדבן שבקצפת: יתרת המימון, כ-10 מיליארד שקלים שלא יגיעו מהרזרבות ומהצמיחה, יגיעו לפי המצגת שליוותה את תדרוך הכתבים - מ"מקורות אחרים". אילו מקורות? לא ברור.

ועוד אנקדוטה חשובה: באותה שקופית במצגת, מופיעה ההצהרה הבאה: "הוועדה ממליצה בכל דרך לא להעלות מיסים לצורך ההגדלה הנדרשת בתקציב הביטחון, מעבר להעלאות שכבר נקבעו, לא ב-2025 ולא בשאר שנות התר"ש". עוד באותו ערב, עם פרסום החלטת ריבית בנק ישראל, טען הנגיד פרופ' אמיר ירון כי הממשלה תהיה חייבת לנקוט בצעדים שיקזזו את הגדלת תקציב הביטחון. כשהוא נשאל האם משמעות הדבר למעשה גזרות נוספות והעלאת מסים, ענה מפורשות - "כן".

אז מצד אחד, הוועדה מסתמכת על תחזית בנק ישראל כדי לטעון שהצמיחה תספיק לממן את הגדלת התקציב. מצד שני, אותו בנק ישראל שטוען כי לא ניתן יהיה לעשות זאת מבלי להעלות מיסים - כאן הוא כבר פחות רלוונטי עבור נגל.

אצלנו, לעומת זאת, הסתירה הזו צריכה להדליק שבע נורות מהבהבות. כי את מחיר המלחמה שהצטבר עד כה, החלו כל אזרחי ישראל לשלם רק בשבוע שעבר, עם כניסת הגזרות לתוקף. אבל את המחיר על הגדלת תקציב הביטחון בסכום אדיר של 133 מיליארד נוספים, ויותר מ-250 מיליארד סך הכול, בעשר השנים הקרובות - עוד לא התחלנו לשלם.