אוכלוסיית ישראל גדלה בשנת 2024 ב-1.1% - שפל מדאיג שלא היה כמותו מאז קום המדינה - וגם בתקופת המנדט הבריטי. במרבית התקופה היהודית בארץ ישראל, הגידול באוכלוסייה היה גבוה מכך.
אם נתייחס ליהודים בלבד, אזי השפל היה בין פרסום "הספר הלבן" הבריטי במאי 1939 ע"י שר המושבות מלקולם מקדונלד, שהגביל כניסת יהודים לארץ. האוכלוסייה היהודית גדלה מדי שנה בין 0.8%-1.5%. 84 שנים לאחר מכן, בשנת 2023, שעור הגידול של האוכלוסייה בישראל היה 1.6%.
גידול האוכלוסייה היה פחות מהצפוי בשנת 2024, והגיע למחצית ממה שהמשק הישראלי היה רגיל אליו במשך שנים - מעל 2% לשנה. ירידה זו בקצב גידול האוכלוסייה תביא מטבע הדברים לירידה בביקוש הכולל במשק: ממזון, ביגוד, רכב, הסעדה, השכלה ועד למקום מגורים. יצרנים, קמעונאים, קבלנים, מסעדנים ויבואני רכב ייאלצו בסופו של דבר לעשות מאמץ ניכר יותר למכור תוצריהם ומכולתם, והם ירגישו את הירידה בביקוש בעוד מספר חודשים.
מאז קום המדינה ועד 2015, שיעור הפריון של נשים יהודיות היה נמוך מזה של הערביות, מאז 2016 פריון הנשים היהודיות עולה עליהן. אם נסתכל על המוסלמיות בלבד, אזי פריון הנשים היהודיות עבר אותן רק לפני שנים ספורות, בשנת 2020. עוד סיבה לירידה בקצב גידול האוכלוסייה הכולל הוא העיור שהחברה הערבית עוברת.
מה שהביא לקצב נמוך יותר של גידול האוכלוסייה אשתקד היה בעיקר הפיל שבחדר: ההגירה מישראל בשנת 2024 בהיקף של 82,700 נפש, שעיקריה המלחמה ותחושת היעדר הביטחון של האזרחים; הפרת החוזה בעיני רבים מהעוזבים, שחשו כיצד המדינה מאבדת את צביונה הדמוקרטי והמודרני; ולבסוף היעדר רומו של חלק נכבד מהציבור, הממשיך ליהנות ממנעמי השלטון מבלי להשתתף במאמץ הלאומי. למרות חזרתם לישראל לאחר שהות ארוכה של 23,800 נפש, מאזן ההגירה הכולל אשתקד היה שלילי בהיקף כואב של 58,900 נפש.
מי שהציל קצת את המצב היו העולים: 32,800 כאלה הגיעו בשנת 2024, אף שהיקף העלייה היה נמוך בכ-15,000 לעומת 2023. לעולים החדשים כח קניה נמוך מאלה שעזבו את ישראל. המהגרים מישראל נחשבו לאוכלוסייה חזקה יחסית, עם השכלה ויכולות לתרום למשק הישראלי, ועם כח קנייה בכל התחומים החשובים לצמיחה. כן, כח קנייה מסוים נעלם.
בשנת 2024 הלכו לעולמם 51,400 אישה ואיש, כולל הרוגים ממלחמת חרבות ברזל, חיילים ואזרחים, שמספרם 1,870 נפשות יקרות מ-7 באוקטובר 2023 ועד לסוף דצמבר 2024). בממוצע מדובר בעלייה של 1,800 נפטרים ב-2024 ביחס ל-2023. בזמן שעוד ועוד משפחות אומללות של גיבורים של ממש מצטרפות למעגל השכול, גובר הלהט ללא בושה של יבואנים, קמעונאים, מסעדנים ושאר נותני שרותים להעלות מחירים בשיעור גס החל בינואר השנה, בתואנה של עליית המע"מ מ-17% ל-18%, עלייה בתעריפי הארנונה, החשמל והמים.
שיעור ההעלאות מוגזם ללא שום קשר לעלייה בעלויות. אפשר לראות ולהרגיש זאת מיד במסעדות, שם העלייה הרבה מעבר לעלייה בנטל ספקי הסחורות, השירותים והמסים. אך לא לעולם חוסן: בתוך מספר חודשים צפויה כל חגיגת העלאות המחירים להיפסק, ואף צפויות ירידות במחירים, כולל תוך סגירת מסעדות צעקניות.
הרוב הדומם של המשפחות הצעירות ישלם במסים או בהעלאות מחירים בידי הממשלה והסקטור הפרטי סכום שיכול להגיע ל-800 עד 1,200 לחודש. היקף הנטל יגדל אף עוד יותר. בתחילה הציבור עדיין ייכנע לתכתיבי המחירים העולים, אבל בתוך חודשים ספורים יזנקו חובות משקי הבית, בעיקר אצל המשפחות הצעירות, הניכויים בגין תשלומים באמצעות כרטיסי אשראי ייערמו, וצמצום הצריכה יהיה חד ופתאומי.
אין מנוס: ההפחתה הדרסטית של הנטו אצל משקי הבית העמלים תביא להפחתה דרסטית בצריכה הפרטית. או אז יתגלו מערומיהם של מעלי המחירים הלא סבירים, שיאבדו לקוחות וחלקם ייאלץ לסגור שעריהם לאחר שהתרגלו להעלאות מחירים לא מוצדקות לחלוטין במקום להתייעל.
מי שהעלה מחירים בתואנה לשוק חופשי, גם יפשוט רגל במסגרת שוק חופשי. לפתע הבנק יצלצל לשאול מדוע אין כיסוי לתשלומים להם התחייבו, ולאחר מכן המחאות לא יכובדו ויוחזרו ע"י המערכת הבנקאית.
הממשלה מתכוונת להכביד על ציבור העובדים והתורמים לביטחון ולמשק עול של בין 25-30 מיליארד שקל בשנה למשך שבע שנים קשות. מי שלא חסך לאורך שנים, אין לו סיכוי לעמוד באתגר "החיים חוזרים למסלולם". עבורם הם לא יחזרו למסלולם.
הענפים הראשונים להיפגע יהיו מוצרים בני קיימא: דחיית רכישת ספה או תנור. בכלל, קניות ורכישות לא הכרחיות יידחו לשנה-שנתיים, אולי אפילו שלוש. הרי מדרגות מס הכנסה, נקודות זיכוי ושאר גזירות יהיו למשך שלוש שנים ההכבדה הקשה ביותר, שמשמעותה גריעת עשרות אלפי שקלים בשנה מכל משפחה בישראל. עיקר הסובלים - הזוגות הצעירים עם תלושי שכר כחוק.
מחירי כלי הרכב עלו, ולכן רכישות כלי הרכב ייחלשו. אפשר לדחות החלפת כלי רכב. יותר זמן במוסך עדיף על טלפון מהבנק בדבר חריגה או מחסור באשראי. גם ליסינג ממוני או תפעולי לא יעזרו. אחד הענפים שייפגע כבר באביב ובקיץ יהיה ענף הנופש, החופשות והנסיעות לחו"ל. אלה תענוגות לא הכרחיים למי שהפרוטה לא תימצא בידו.
תוספת של 22 אלף דירות פנויות
גל הבריחה מישראל והעלייה המתונה בגודלה של האוכלוסייה יביא גם לירידה בביקוש למגורים. גריעת היורדים יכולה בנקל להביא לירידה בביקוש לדירות. מספר הנפשות למשפחה בישראל עומד על כ-3.7 בממוצע, כך שההגירה השלילית יכולה להביא לכ-22,000 דירות פנויות נוספות.
אפילו אם ניקח את השבים ארצה בחשבון, אזי מדובר על פינוי נטו של כ-16,000 דירות. אין פלא כי הקבלנים ממשיכים לנסות לפתות רוכשים לקנות מרכולם עם מבצעים בסגנון "שלם עכשיו עשירית או שני עשיריות מערך הדירה, והשאר בעוד מספר שנים". לכאורה יש אבסורד במחירי הדירות שממשיכים לעלות בעוד התושבים ממשיכים לעזוב.
לא הוא: הלמ"ס בודקת את מחיר החוזה לרכישת דירה חדשה, מתעלמת מההנחה של אחוזים ניכרים במחיר הדירה הנובע מדחיית התשלומים, מכאן שמחירי הדירות החדשות שמתפרסמים ע"י הלמ"ס כלל אינם מייצגים המחירים בפועל.
כאשר רוכשי הדירות יגיעו לשלב לקבל הנכס, בעוד מספר שנים - אם בכלל יגיעו לשלב זה והקבלנים לא יפשטו רגל - רבים מהם יגלו כי אין להם אמצעים לשלם את יתרת החוב לקבלן, ובטח אינם יכולים לשאת על גבם משכנתא יקרה לעומת הכנסה מצטמקת, ההולכת ופוחתת כל שנה בשנים הקרובות. הבנקים, שיבחנו תלושי השכר, יפחיתו את היקף המשכנתאות או יעלו את הריבית בכדי לכסות על העלייה בסיכון.
על רקע כל הנתונים האמורים, מפליא כי בנק ישראל צופה שהשנה תהיה עלייה בצריכה הפרטית בשיעור של 7.5% - העלאה של התחזית לעומת 7% בתחזית הקודמת שלו. גם אם האוכלוסייה תגדל בשיעור של קרוב ל-1.5%, עדיין מדובר בעלייה ברמת החיים של 6% לנפש בשנה, מה שאינו מתיישב עם ההכבדה באמצעות סלעי ענק כבדים שהממשלה מטילה על הציבור הרחב, ובייחוד המשפחות הצעירות.
שיעור האבטלה יישאר נמוך עפ"י בנק ישראל (3.1%) גם השנה וגם בשנה הבאה, שיעור התעסוקה השנה לגילאי 25-64 יעלה ל-78.4% ובשנת 2025 ל-78.7%, אבל עדיין הפרוטה לא תהיה בידי מרבית הציבור הצעיר, מה שבהכרח ידחוף את המחירים מטה. הבנק המרכזי צופה כי האינפלציה בממוצע השנה לעומת ממוצע אשתקד תהיה 2.6%, בשנת 2026 2.3%, סביר אולי אפילו גבוה על רקע מצוקת האוכלוסייה שרכישותיה וקניותיה יצטמצמו.
אבל אם כך, למה לא להקל על האוכלוסייה ולהתעקש להשאיר הריבית על 4.5%? מילא הריבית גבוהה, אין זה מוזר הידוק מוניטרי יחד עם הידוק פיסקלי בו זמנית? קיצוניות ישראלית אופיינית, לעומת שנים של הרחבה פיסקלית ומוניטרית.
מצד שני, צריך להיות הוגנים: בכדי לממן את הצריכה הפרטית המתייקרת, היה צריך לעזור לציבור לקבל הכנסה מהעו"ש ומהפיקדונות במערכת הבנקאות, אבל בנק ישראל כבר עבר הגבול המותר ומאפשר לבנקים להמשיך להרוויח ולהרוויח על חשבון הזוגות הצעירים והזקנים. חבל שזה ייאלץ את המחוקקים להתערב, אין זה בריא למערכת הבנקאית וליוקרה של בנק ישראל. הכנסה כספית מפיקדונות העו"ש במערכת הבנקאות יכלה לעזור במעט למשפחות, קול קורא במדבר ואין מענה.
עפ"י נתוני בנק ישראל, בנובמבר שכבו בחשבונות העו"ש 234 מיליארד שקל. ממוצע הריבית על העו"ש - 0.7% לשנה. בחובה היו חשבונות בהיקף של 9.8 מיליארד שקל בריבית ממוצעת של 12.7%! שימו לב: האשראי הצרכני, שלא לדיור, הכביד על נוטלי ההלוואות ריבית ממוצעת של קרוב ל-9.1%, טווח הריביות היה 5.5%-17%!!
התקווה יכולה לבוא מיכולתו של המשק ליצור עוד מקומות עבודה ואף מעלייה בשכר בגלל ההחלטה של הממשלה, שבאה לידי ביטוי בהמלצות ועדת נגל לתקציב משרד הבטחון ומערכת הבטחון. ההזמנות מהתעשייה המקומית יעלו ב-6 מיליארד שקל לשנה, לשם כך נצטרך להיגמל מהסיוע האמריקאי שהפך במלחמה הנוכחית לסיוע נושא לחצים פוליטיים.
ישראל יוסרה ע"י האמריקאים עם עונשים של דחייה באספקת נשק ותחמושת. הממשלה, ובצדק, מחליטה בימים אלה להגדיל תקציב הביטחון בשיעור אדיר, לתכנן, לבנות ולייצר ציוד צבאי ותחמושת בהיקפים אדירים. התעצמות פה בישראל.
לפנינו מחזה כמו הטראומה לאחר האמברגו של צרפת על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, שהביאה לבנייה אדירה של מפעלים, קבלני משנה, יכולות לציוד צבאי, לעתים עד הפינה של ייצור מטוס קרב משלנו, הוא מטוס הנשר הסודי ובהמשך מטוס הלביא הגלוי. התעשייה הביטחונית פרחה ושגשגה, לעתים תוך בזבוז, לאחר האמברגו הצרפתי. תעשייה ביטחונית שהפכה לשם דבר בשווקי העולם תשוב לפרוח עתה בשנים הקרובות. נקווה רק כי בזבוז המקורות נלמד.
מלחמת חרבות ברזל דוחפת את ישראל מחדש לחימוש וציוד קריטי בבית, פחות תלויים בעולם החיצון, כולל ידידתנו הגדולה ארה"ב. התעשייה תספק מקומות תעסוקה הולכים וגדלים, ושכר הולם למצטרפים לתעשייה הביטחונית. נקווה שגם הייצוא הבטחוני יגדל בהתאם בכדי להפחית עלות יחידת ייצור עבור צה"ל.
בסופו של דבר חייבים למצוא מקורות הכנסה לאוכלוסייה העובדת שעל גבה נשענת אוכלוסייה שאינה משתתפת במאמץ, אבל זכאית להצביע בכנסת על העלאת עול המס ועד מספר ימים המילואים. הפתרון לכל הסוגיות שהועלו פה הוא חריצות, יוזמה, שקידה והתמדה תוך הסתכלות לצורכי האחר, פחות אגואיזם ויותר שילוב ידיים ויכולות. חייבים להפחית זרימת תקציבים לאלה שאינם משתתפים במאמץ, דיבורים ושכנוע אינם עוזרים. רק כך נוכל לצלוח שלוש השנים הקשות שלפנינו, עבורנו ועבור ילדינו, יצרני הערך בעתיד.