ארה"ב תומכת בנו, אז למה ישראל ממשיכה בתסביך האירופי?

מלחמת העולם המסחרית המקיפה, שנפתחה בירייה מהמותן של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כוללת אולי חלקים צודקים מבחינת ארה"ב, אך היא מנוהלת בצורה מגושמת העלולה לרסק את הכלכלה העולמית. עימה עלולה לרדת לטימיון גם המשק האמריקאי כולו, כולל פועלי הצווארון הכחול, שבשמם נשא טראמפ את סלוגן "אמריקה תחילה" שלו.

הדברים נכונים הן להחלטה להטיל את המכסים על מדינות העולם, והן להחלטה להקפיא אותם ל־90 יום (מלבד סין, שמלחמת הסחר איתה מגיעה לשיאים חדשים).

בארה"ב של טראמפ קיימת, מתום מלחמת העולם השנייה, תרבות צרכנית מטורפת ללא גבולות. קונים ורוכשים הרבה, בעיקר מה שאין בו צורך חיוני, מזהמים את הסביבה תוך כדי הצריכה, וממשיכים הלאה כאילו אין מחר.

כלל אצבע: ככל שמדינה חוסכת יותר, היא משקיעה יותר וצומחת על בסיס ארוך טווח, בעוד שמדינה שחוסכת פחות ולווה הון, חיה את חיי הרגע ומגיעה לגירעון בחשבון הסחר והחשבון השוטף. שיעור החיסכון הלאומי בארה"ב עומד על 1.6% מהתוצר - שיפור בהשוואה לערך השלילי עד לפני מספר שנים.

זאת לעומת המעצמה העולה, הנלחמת בימים אלה מול ארה"ב על ההגמוניה העולמית, סין, עם שיעור חסכון של, שימו לב, 18.8%. מה הפלא אם כך שסין רושמת עודף יומי של כמעט מיליארד דולר בחשבון הסחר שלה עם ארה"ב - 295.4 מיליארד דולר בשנה שחלפה.

עשרות מדינות יגיעו להסדר סחר עם ארה"ב, אם זו תתעקש להחזיר את המכסים גם בעוד שלושה חודשים, אך סין היא אבן הנגף. טראמפ הבין כי ההשקעות המסיביות של חברות אמריקאיות בסין בשני הדורות האחרונים אפשרו לה להפוך למעצמה כלכלית.

משם הדרך קצרה להפיכה למעצמה צבאית המאיימת על ההגמוניה האמריקאית, תחילה בדרום־מזרח אסיה, משם לאוקיינוסים ההודי והשקט ועד למזרח התיכון רווי הנפט. מכאן התגלגלה הדרך למלחמה מסחרית בסין, שבגאוותה מתקשה לפייס את הנשיא טראמפ.

העולם כרגע חלש כלכלית, בעיקר אירופה, אבל גם מדינות אחרות בדרום-מזרח אסיה - דרך יפן ודרום קוריאה ועד אוסטרליה. סין נמצאת במשבר כלכלי מזה מספר שנים בגלל קריסת ענף הבנייה, כפי שהיה בשנת 1991 ביפן. אין לסין מקום לייצא ולהסיט את ייצוא הסחורות שלה בעולם לאחר שתיחסם בפני ארה"ב, ובינתיים היא מנסה להגביר את הצריכה הפרטית המקומית ללא הצלחה.

אז סין חוסכת ונהנית מעודף מסחרי מול ארה"ב. מה לגבי השאר? השווייצרים חוסכים נטו 12%, והעודף המסחרי השנתי שלהם עם ארה"ב עומד על 38.46 מיליארד דולר.

דרום קוריאה, שהצליחה להפוך ממדינה הרוסה אחרי מלחמת קוריאה בשנות ה-50 למעצמה תעשייתית שבה תלמידים חרוצים לומדים 12-16 שעות ביום לאורך 20 שנה (!), עם שיעור חסכון של 15.5% ועודף מסחרי שנתי מול ארה"ב של 66 מיליארד דולר.

נזכיר כי דרום קוריאה מקבלת שירותי שמירה וביטחון מארה"ב להגנה מפני האיומים מהשכנה הבעייתית מצפון, ובמחיר מציאה: "אירוח" הצבא האמריקאי בעלות המוערכת ב-1.12 מיליארד דולר בשנת 2026.

בגרמניה, שם הולכים לישון מוקדם בחורף, שיעור חיסכון גבוה למדינה תעשייתית של 10.7%, עם עודף מסחרי של 84.8 מיליארד דולר מול ארה"ב. עשרות אלפי כלי רכב גרמניים תקועים ממש עכשיו בנמלי ארה"ב מבלי יכולת לפרוק אותם בגלל שיעורי המכס הכבדים שהטיל טראמפ. נראה שאין לגרמניה ואירופה ברירה מלבד להיכנע.

בקנדה, שיעור החיסכון הלאומי עומד על 6.6%, בעיקר בזכות שירותי השמירה החינמיים מטעם השכנה מדרום מול כל איום פלישה של מעצמות זרות. הקנדים נהנים גם מעודף מסחרי של 63.3 מיליארד דולר מול ארה"ב. הקנדים תלויים לחלוטין במשק האמריקאי, וכל ניסיונות ההתחכמות וההכרזות של ראש הממשלה החדש מארק קרני נגד הבנק המרכזי, לא יועילו לו. בעבר איימה ארה"ב לפלוש לקנדה וגם עכשיו טראמפ מדבר על סיפוח או צירוף קנדה למדינות ארה"ב.

גם מקסיקו, עם עודף מסחרי של 171.8 מיליארד דולר בשנת 2024, תהיה חייבת לעשות סדר. לא עוד הצפת ארה"ב בעשרות מיליוני מהגרים, חלקם פושעים. גירוש מהגרים מקסיקניים בחזרה לארצם יכביד על המדינה, ונשיאת מקסיקו מודעת לכך ותיענה לכל הדרישות של נשיא ארה"ב.

שיעור החיסכון באיחוד האירופי הוא 7.8%. האיחוד האירופי הוא הנהנתן שמקבל שרותי שמירה זולים מהמעצמה ארה"ב מתום מלחמת העולם השנייה, מעדיף לייצא לארה"ב אבל לא בוחל בהגבלות לא מכסיות ותירוצים שונים כדי לבלום ייבוא מארה"ב. המסר של טראמפ לאירופה ברור: נגמרה החגיגה.

אפילו מימון הברית הצפון אטלנטית, נאט"ו, שרובה על חשבון ארה"ב, לא יעמוד עוד על הפרק. העודף המסחרי של האיחוד האירופי מול ארה"ב הוא 235.57 מיליארד דולר בשנה, ולטראמפ נמאס. אם אירופה חפצה בהגנה מפני הדוב הרוסי הרעבתן, אומר טראמפ לאירופה, אז תפסיקו עם התירוצים: קנו גז, נפט וציוד צבאי מארה"ב, והגדילו את תקציב הביטחון שלכם.

אלא שלאירופה בעיות משלה. היבשת מתאסלמת במהירות, והסנקציות האמריקאיות עומדות לעלות לה בשיעורי אבטלה גבוהים עוד יותר - ומשם הדרך לעליית מפלגות ימין קיצוני קצרה. בבריטניה, למשל, שיעור חיסכון עלוב של 0.8% בלבד, וגירעון מסחרי מול ארה"ב של 11.86 מיליארד דולר בשנה. כך אגב גם בברזיל, שם שיעור החיסכון שלילי (1%-) וגירעון מסחרי של 7.35 מיליארד דולר מול ארה"ב.

למה בכלל צריך מסחר בינלאומי? המסחר נובע בעיקר מכך שכל מדינה, כל משק, מייצר סחורות באופן היעיל ביותר בסקטורים שבהם יש לו יתרון יחסי, כך שכל העולם נהנה מהתוצאה. ב-50 השנים האחרונות, מאז נכנסה סין לזירה הכלכלית הבינלאומית והציפה את העולם עם סחורות זולות עם איכות שהלכה ועלתה בקצב מדהים שלא היה כמוהו בהיסטוריה, הגלובליזציה ייעלה את עצמה. מוצרים מיוצרים ביעילות רבה יותר, מה שהופך את הסחורות לזולות יותר, מה שהפך את רמת החיים בעולם לגבוהה יותר.

מלחמות סחר מביאות עמן אל מול הגלובליזציה את עליית הפרוטקציוניזם: הגנה על תוצרת מקומית מפני ייבוא, מה שמביא לעלייה בשעורי אבטלה, הפגנות המוניות, נפילת משטרים ומיליטריזציה של מדינות רבות. כל זה מוביל לדבר אחד: מלחמה.

תהליך הדה-גלובליזציה, הלוא הוא הפרוטקציוניזם, שייגרם בהכרח ממשבר המכסים, יוריד באופן דרסטי את רמת החיים. ההכנסה הפנויה של המשפחות תרד, העולם יבקש בעיקר לעבוד ולהתפרנס ולחסוך לימים הסגריריים שבפתח. התוצאה המיידית תהיה ירידה בביקוש לשירותי פנאי. התיירות בעולם תיסוג, חברות התעופה תיפגענה יחד עם יצרני המטוסים. מכאן הדרך קצרה לפגיעה בשירותים כמו מלונאות, ביטוח ובידור.

ישראל, אגב, עם עודף מסחרי של 7.43 מיליארד דולר מול ארה"ב, כאשר שיעור החיסכון הלאומי גבוה ועומד על 14.5%. ייתכן והדבר קשור לתרבות היהודית המסורתית והפחד מיום המחר. ישראל אולי לא הפנימה שהיא הפכה למעצמה כלכלית, ואזרחיה - כמו גם מוסדותיה - ממשיכים לנהוג כאזרחי מדינה ענייה.

ישראל מונעת, באמצעות הגבלות לא מכסיות, את הייבוא מארה"ב. זה אולי יישמע לכם מוזר, אבל הביטו סביבכם: האם אתם רואים ברחוב מכוניות אמריקאיות? האם אתם נתקלים בפירות אמריקאיים או בציוד רפואי שמקורו בארה"ב? מעט מאוד.

ישראל נבנתה על ידי יוצאי אירופה, למנהיגיה תחושת נחיתות מול אירופה גם אחרי השואה, אף שישראל כבר עולה עליה ביכולותיה המשקיות, המדעיות והביטחוניות. בעוד שארה"ב תומכת בישראל מדינית, צבאית, כלכלית, ובכל הזירות כולל במאמצי שחרור החטופים, ישראל ממשיכה בתסביך האירופי שלה.

מדינות אירופה מזנבים בישראל בכל הזדמנות (למעט גרמניה בשל רגשות האשם ההיסטוריים). מה עושה ישראל? פותחת את שווקיה לרווחה מול היבשת שהשפילה אותה ומכריזה על רפורמת ייבוא. הלו, התבלבלתם? מה שטוב לאירופה טוב לישראל? למה לא מה שטוב לאמריקה טוב לישראל?

אז הנשיא טראמפ הודיע לראש הממשלה נתניהו שארה"ב מאסה בהתחכמויות הלא מכסיות האלה, וכעת נתניהו וממשלתו יצטרכו לשנות מן היסוד את נושא התקנים ושאר ההתחכמויות של המדינה, שעדיין נוקטת במדיניות מפא"ינקית של שנות ה-50 וה-60 שהייתה אמנם מוצדקת עבור תעשייה שהייתה אז בחיתוליה, אבל אינה נחוצה עוד כעת. הלחץ האמריקאי המוצדק ישפר את רמת החיים של ישראל, שאינה חסרה מטבע חוץ למדיניות חדשה.

ארה"ב נמצאת ב"לימבו" בין גן העדן הקיים לגיהנום שבפתח. המלחמה כאמור מוצדקת, אבל ההשלכות עלולות להיחשב לגול עצמי מפואר מאוד. אם תתמיד במדיניות הפרוטקציוניזם, האינפלציה בארה"ב תעלה באין סחורות זולות יחסית עבור הצרכן האמריקאי, שייאלץ לשלם יותר אפילו עבור בננות וקפה שארה"ב בלאו הכי אינה מייצרת, או לבוש ש-98% ממנו מיובא.

אינפלציה גבוהה יותר תשאיר את הריבית גבוהה, מה שיעכב את החלום של טראמפ לגלגול החוב הלאומי במחיר נמוך יותר. טראמפ מעוניין להחזיר את התעשייה הביתה, אבל עד שיוקמו המפעלים בכמויות מספקות יעברו שלוש-ארבע שנים, בהם שיעור האבטלה יעלה והפגיעה בשכבות החלשות בחברה האמריקאית תנסוק. הפשיעה תעלה, מה שיאלץ את הגדלת תקציב ביטחון הפנים.

ועוד: אם הגירעון המסחרי של ארה"ב, העומד על 1.13 טריליון דולר בשנה, יפחת, אזי ארה"ב תשלם פחות דולרים לעולם. התוצאה תהיה שיהיו פחות דולרים שיסתובבו כמטבע בינלאומי או כרזרבה, מה שעלול לפגוע בהגמוניה של הדולר.

נכון שאין בעולם אלטרנטיבות ראויות למטבע בינלאומי שיחליף את הדולר, אבל על יועציו של טראמפ לקחת בחשבון שירידה בהיקף הדולרים בעולם משמעותה עלייה בערכו של הדולר, לפחות כל עוד הריבית נשארת גבוהה, מה שיפחית את יתרון הסחר היחסי של ארה"ב.

נציין כי טראמפ מודיע בפה מלא למדינות הסחר של ארה"ב שהוא שם עין על המניפולציות בשערי החליפין שהן מבצעות כדי להנות מיתרון יחסי, זאת מעבר לסבסוד גלוי וסמוי, גם באמצעות ריבית נמוכה עבור יצאניותיהן. לכן יש דחיפות שארה"ב תחדול מפעולות אגרסיביות וחד־צדדיות, ותגיע להסכמים בינלאומיים חדשים מול המדינות שמולן היא מקיימת יחסי מסחר.

הגם שהצדק עם האמריקאים בנקודות רבות, עדיין הדרך היא לא יצירת משבר עולמי פתאומי מעשה ידי אדם. ואחרי הקפצת המכסים לסחורות מסין, נראה שהשאלה עכשיו היא רק מי ימצמץ ראשון, כשההפסד עלול להיות של כולם.