בנק ישראל פרסם תחזית עגומה, ואז הגיע הנתון המפחיד ביותר

אז מה יהיה, אתם שואלים? ובכן בשתי מילים - יהיה רע. כלומר, זה היה נחמד, באווירת הפסח ועם הפנים אל יום העצמאות, לספק כאן תחזית כלכלית אופטימית, אבל האמת חייבת להיאמר: מבחינה כלכלית לא צפויה שום פריחה בקרוב, להפך - אפילו הייאוש לא צפוי להיות יותר נוח.

למה אני לא יכול להיות נחמד יותר בבוקר של אביב? ובכן, זה לא אני - זה בנק ישראל, וליתר דיוק זה אפילו לא הוא אלא הממשלה. בואו ננסה לעשות סדר. מעט לפני ערב החג, עת רובנו עסוק בהכנות לסדר, פרסם בנק ישראל את התחזיות המעודכנות שלו באשר למצבה הכלכלי של ישראל ולצמיחה הצפויה.

נפתח בזה שלא מדובר בתורה מסיני. להפך, בעדכון של תחזיות יש משום הודאה מובנית בכך שהתחזיות הקודמות היו לא מעודכנות דיין. כלומר - בנק ישראל מעדכן את התחזית שלו כל העת על פי הפרמטרים הידועים - ובמציאות הישראלית, אין כמעט סעיף שאינו נתון לשינויים.

הנה דוגמה שאינה קשורה דווקא למצבה המיוחד של מדינת ישראל: המכסים שהטיל טראמפ על היבוא (מבחינת שאר העולם: הייצוא) לארה"ב.

אלה הוטלו, בוטלו - וצפויים לשוב, אולי, בקרוב. איך מנהלים תחזית נוכח אופק לא ברור? זה קשה עד בלתי אפשרי, כמו לנסות להמר על תוצאה של משחק כדורגל שבו ניתנת למאמנים אפשרות לשנות את כל ההרכב בכל חמש דקות.

באשר לפרמטרים מקומיים, כאן כבר בנק ישראל ברור יותר: מחיר המלחמה והשפעותיה על המשק. את ההערכה הזאת יש לחלק לשניים: העלות הישירה של המלחמה, אותה קל יחסית לכמת. למה רק "יחסית"? כי זה לא שצה"ל מעביר למשרד הביטחון רשימה מדויקת (מראש) של כמה פצצות הוא מתכוון להטיל על עזה, מה עלותן, לכמה טילים יזדקק כדי ליירט שיגורים - מעזה ועד לתימן וכיו"ב.

כלומר, קצת קשה להעריך, אבל - האמינו או לא - זה עוד המשתנה הקל. הקשה יותר הוא להעריך את עלות המלחמה בהשפעותיה על המשק. כלומר, ברור שהן שליליות, מדכאות צמיחה, אבל איך אפשר להעריך את השפעת המלחמה על יצירת מקומות עבודה, למשל?

אז בניכוי כל ההסתייגויות, מלמדים נתוני בנק ישראל שעלותה של הימשכות המלחמה למשק הישראלי תהיה עשרות מיליארדי שקלים. אם צריך לבחור מספר, אזי ההערכה עומדת על כ-40.

מדובר בסכום אדיר: פי שמונה מהכספים הקואליציוניים שגרמו לנו להתמרמרות קשה כל כך רק לפני כמה שבועות, אבל זהו רק קצה הקרחון.

היחס בין חוב לתוצר, על פי תחזית הצמיחה המעודכנת, עומד לגדול. כתוצאה מכך יצמח הגירעון, דווקא כשהיה נדמה שהוא אולי מתחיל להצטמצם. גידול בגירעון עלול לגרור עמו ירידה בדירוג האשראי של ישראל, מה שצפוי לייקר את הכסף - ובעקיפין להביא לעלייה באינפלציה.

עלייה באינפלציה על רקע הקטנת מספר המשרות הפנויות בשוק העבודה, היא מתכון לאי-יציבות חברתית, וזה עוד בלי להביא בחשבון גורמים אחרים כמו התנגשות בין הרשות המבצעת (הממשלה) לרשות השופטת...

כל זה לא רשום במפורש בהערכות הבנק, אבל ממש צורח מבין השורות, כמו בתמונות תלת הממד ההן, שצריך לבהות בהן קצת כדי שייראה מה שטמון בהן באמת.

אם את המשפט האחרון קראתם מתוך קוצר נשימה מתגבר, הרי שצר לי, אבל לא איש בשורות אני, כי כל התחזית הלא ממש נעימה הזאת, מתבססת על כך שהמלחמה תסתיים עד ל-30 ביוני...

כלומר, בהנחה שממשלת ישראל מנהלת מדיניות מכוונת של הארכת המלחמה כדי להימנע מעיסוק בשאלות יסוד כמו "היום שאחרי" או הצורך בהקמת ועדת חקירה, הרי שגם את התחזית הרעה הזאת יצטרך בנק ישראל להרע עוד יותר, בעוד כמה חודשים - עם התמשכות המלחמה וירידה נוספת בדירוג האשראי.

אם אכן כך יהיה, הרי שהקיטוב רק ילך ויעמיק: כבר עתה נחלקת המדינה בין מי שבקושי הצליחו לעמוד בעלות הקניות בסופרמרקט לקראת החג, לבין מי שהחשש הגדול ביותר שלהם במהלך הפסח, הוא העומס בנתב"ג. בישראל, בגלל המבנה הפוליטי המיוחד שלה, מתנגדי הממשלה שייכים (בהכללה כמובן) לאופוזיציה, בעוד שתומכיה (שוב, תחת אותה הכללה) מגיעים מקרב בעלי ההכנסה הנמוכה יותר, אבל אולי גם זה ישתנה בקרוב.

מה שבטוח הוא שהאופק התעסוקתי שפתוח בפני מי שלא רואה את עתידו בתעשיות הביטחוניות, עלול להצטמצם - נתון שיש בו בכדי להגדיל את בריחת המוחות מישראל (כבר היום שיאנית העולם בהגירה של מומחים לתחומי הבינה המלאכותית, תואר שאין מפוקפק ממנו), תהליך שמענן עוד יותר את שמי המשק.

התעשיות הביטחוניות הן חריגות לטובה: הבעיה העיקרית שלהן עתה היא איך לעמוד בביקוש הגואה נוכח התערערות מצב הביטחון בעולם. מדינות שבמלחמות האחרונות שנערכו בגבולותיהן עוד השתמשו בחרבות, הפכו לצרכניות של מערכות הגנה מתוחכמות. למעשה, גם אם יסגרו המפעלים הביטחוניים את מחלקות השיווק שלהם, לא תחסר להם עבודה בשלוש עד חמש השנים הקרובות.

לו היה בעל מחשבה מקורית אחד סביב שולחן הממשלה, אפשר שהיה מציע לגייס את החרדים לשירות לאומי של שלוש שנים במפעלי התעשיות הביטחוניות. היכן שחרדיותם לא תעמוד למבחן. אלא שאז הייתה נחשפת הסיבה האמיתית ל"תורתם-אומנותם": שימור תלות הציבור במסגרות הפוליטיות שלו ונאמנותן של אלה לממשלה הנוכחית.

זאת כמובן רק הערת שוליים: לאבטלה המובנית בקרב הציבור החרדי יש מחיר כלכלי כבד לטווח הארוך, אבל אנו עוסקים בתחזיות לטווח הקצר, אלה שבהן הפרמטר הדמוגרפי אינו בעל משקל רב. למה כן יש משקל? להארכת המלחמה שלא בגלל צורך קיומי אלא למטרות פוליטיות, למורל לאומי ירוד (נתון חמקמק שהשפעתו על הפריון גדולה, אך כמעט בלתי אפשרי לכמת אותה), לירידה בביקוש לעובדים וכמובן - להשפעתם של כל אלה על הצמיחה, הגירעון, דירוג האשראי והאינפלציה.

כלכלנים אינם נביאים, הן פתחנו בכך שלו היו כאלה, לא היו נאלצים לעדכן את תחזיות הצמיחה שלהם בכל רבעון, קל וחומר בכל שנה. הם לא נביאים אפילו בתנאי מעבדה, בטח לא במציאות הכאוטית שבה לא רק המצב בישראל ובגבולותיה אינו יציב, אלא גם הגורמים הגלובליים נתונים לשינויים קיצוניים (טראמפ), ובכל זאת, אין לנו אלא להישען על המדדים המוכרים - וכל אלה מנבאים שלמרות שאנו בפתחו של קיץ ישראלי לוהט, הרי שהשמיים מתקדרים מעל לראשינו. כל זאת בשעה שבה הנוף האנושי במשרד האוצר, הן מהדרג הפוליטי והן בדרג המקצועי, הופך צחיח יותר מיום ליום, בגלל שר אוצר שנוהג כפירומן בסביבת חומרי בעירה, תחום שיש לו עמו היכרות רבת שנים.

ברור שכל זה עשוי גם להשתנות לטובה: אם המלחמה תיפסק, אם ישובו החטופים וישתפר מצב הרוח הלאומי, אם ייפתח אופק להסדר מדיני - הבנות עם הטורקים, אופק סעודי, הקטנת השפעת חמאס על עזה ביום שאחרי ועוד. חלומות באספמיה? סביר להניח שכן, אבל מה עוד נותר לנו חוץ מלקוות, גם כאשר התקווה היא חסרת בסיס רציונלי...?

בנק ישראל לא קובע ש"יהיה רע", המינוח הזה כלל לא נמצא בטרמינולוגיה שמאפיינת תחזיות שכאלה. הוא רק מניח את המספרים הידועים בפנינו כאשר חלק גדול מהתמונה הוא משאיר למי שימתח ביניהם קו. הבעיה היא שאת הקו הזה, שעובר בין המספרים, אין איש סביב שולחן הממשלה שיודע לחבר - אולי ככה זה כשלא לומדים לימודי ליבה.