אפשר לחשוב על דונלד טראמפ מה שרוצים, דבר אחד בטוח: האיש הלא צפוי הזה עושה רק מה שמתחשק לו. עד כדי כך שלפעמים הוא מצליח להבהיר לנו כמה עובדות חיים, שספק אם ניתן היה להבין אלמלא ניהל את ארה"ב - ואולי אף את העולם המערבי כולו - מי שנוהג לעיתים כמטורף גמור.
בקולוניה המזרחית של ארה"ב, המכונה "ישראל", אנו נוטים לשפוט את האיש ומעשיו על פי אלה הקשורים בנו ישירות: משחרר חטופים - טוב, מדבר עם האיראנים - רע. רק שכאשר מרימים מעט את הראש, מבינים לעיתים עד כמה המעשים שלו ברמת המאקרו, מלמדים על מצבנו ברמת המיקרו. אני למשל הבנתי השבוע מדוע לעולם לא יהיה לי כסף גדול.
קודם כל, נבהיר: אני לא מבכה את מר גורלי. כבר למדתי ש-5,000 שקל לחודש חסרים ל-95% מאיתנו, בין אם אתם משתכרים שכר מינימום של כ-6,000 שקל בחודש ובין אם אתם שכירים בכירים בעלי שכר של 100,000 שקל לחודש (כלומר, קצת יותר מ-50,000 נטו). למה? כי כזה הוא טבע האדם.
אז במגבלות העובדה שגם לי, ממש כמו לרובכם, חסרים אותם 5,000 שקלים דמיוניים, הרי שאני לא מסכן. להפך: אני עובד בעבודה מעניינת ומתפרנס בכבוד ממעשה ידי. מצד שני, אחרי שרקקתי שלוש פעמים הצידה, כמנהג העדה, אומר שעשיר גדול אני כבר לא אהיה. לא רק מפני שאני נעדר כישורים בתחום העסקי, אלא מפני שאין לי כסף.
אני יכול כבר לשמוע את חלקכם מגחך בבית: "נו, טוב, לא רק שהוא חסר כישורים עסקיים, אלא שהוא גם אידיוט". ובכן, אולי, אבל לא הפעם: כי אין דבר שמייצר כסף יותר מכסף.
איך זה קשור לנשיא ארה"ב? ובכן, ראו מה קרה לשוקי ההון בעולם בעקבות הצהרותיו הסותרות והחוזרות חלילה: בהתחלה הוא הטיל פצצת אטום בדמות מכסי מגן חסרי תקדים. אחר כך, משהחלו טריליונים להימחק בבורסה, הוא הודיע שהוא מבטל, סליחה - משהה ל-90 ימים את המכסים החדשים, אבל מטיל מכסים בגובה 145% על ייבוא מסין - והשוק טס שוב למעלה, במגבלה אחת: היו אלה בשורות רעות מאוד לחלק מענקיות הטכנולוגיה שרוכשות חומרי גלם ושירותים בסין. או אז פטר טראמפ ממכס מוצרי אלקטרוניקה - ומניות הטכנולוגיה שוב זינקו.
העניין הוא שמה שעבור רבים מאיתנו הוא כותרת בחדשות, אי שם בין פיטורי ראש השב"כ לניסיון להדיח את היועמ"שית, הוא עבור לא מעט אנשים מקור להתעשרות, אפילו לעושר מופלג. הכיצד?
אחד שיודע
חלילה לי מלהאשים את האיש החזק בעולם במה שמכונה בעגה המשפטית-כלכלית: "סחר במידע פנים", אבל נניח לרגע שמשהו מכוונתו "דלף" עם או בלי מירכאות, מבעוד מועד. מי שהימר נגד המדדים המובילים גרף הון תועפות. הוא הדין אם נניח מישהו "ניחש" שהמכסים עומדים להיות מוקפאים - והימר הפעם עם המדדים - וכך הלאה, בתנודות של יותר מ-10% לכאן או לכאן.
עכשיו נניח שמישהו מכם מקבל מידע היישר מהלשכה הסגלגלה בבית הלבן ורוצה לעשות מזה כסף. אם יש לכם, נניח, 10,000 שקל פנויים להשקעה, הרי שאלה יכולים להניב לכם רווח נאה של בערך 1,000 שקל. אם חזיתם נכונה את כל התנודות ורכשתם את המניות הנכונות, אפשר להניח שהצלחתם להגיע אפילו לרווחים של 2,000 שקלים.
מבחינת אחוזים מדובר באחוז מטורף, כזה שממקם אתכם לצד אנשים כמו וורן באפט למשל. מבחינה נומינלית, הרי שהרווחתם בסך הכל 2,000 שקל. לא רע בשביל משהו שנעשה בשני קליקים על המחשב, אבל לא בדיוק גיים-צ'יינג'ר במרוץ החיים, נכון? והנה שוב צמחו הפערים ביניכם לבין מר באפט.
עכשיו נניח שאתם בעלים של חברה שיש לה תיק השקעות של מיליארד דולר - ועשיתם בדיוק את אותו הדבר. באחוזים עדיין הרווחתם את אותם 20% מרשימים, אבל לעומת זאת בשורת הרווח מתרגמים אותם אחוזים בדיוק לרווח של 200 מיליון דולר... מרשים קצת יותר, נכון?
כלומר, אנחנו חיים בעידן שבו מידע עשוי להיות שווה הון תועפות, בתנאי שהוא מצוי בידיהם של בעלי ההון, בעוד שאם הוא מצוי בידיכם למשל, מבלי להעליב, הרי שהוא יוכל אולי לסגור לכם את הפינה של אותם 5,000 שקלים חסרים לחודש (ולא תאמינו: אותו סכום בדיוק יהיה חסר לכם שוב!).
אלא שאפילו זה הוא רק חלק מהסיפור, כי בכלכלה אין "יש מאין". כלומר, על כל שקל אחד שמישהו מרוויח, יש מי שמפסיד. וכאן נכנס אלמנט נוסף. מי הפסיד את אותם טריליונים (שחלקם כבר חזר בעקבות העליות בבורסות)? ניחשתם נכון, אתם ואני.
איך בדיוק? בגלל שאנחנו מושקעים בבורסה אפילו מבלי לדעת או להיות שותפים להחלטה. על "משקיעים מוסדיים" שמעתם? ובכן, אלה אותם שחקנים גדולים שמחזיקים בכספי הפנסיה שלנו ומנהלים אותם. כלומר, תיאורטית, אתם ואני - ביחד עם עוד מיליארדים חוסכים קטנים ברחבי תבל, מימנו ביחד את מי שעשו ערמות של כסף כתוצאה מספקולציות שעלו יפה.
אדגיש ואומר שוב: אני לא מחזיק במידע לפיו מישהו קיבל איזה טיפ מאחד מאנשי הצוות של טראמפ, לא כל שכן מהנשיא עצמו (הן אפילו שר האוצר שלו, שנאם באותה העת בקונגרס והגן על המכסים שהטיל אדונו, נדהם לגלות תוך כדי נאומו, שהם יידחו בשלושה חודשים...). מצד שני, גם אם לא חושדים בכשרים, אי אפשר שלא להבין, על הרקע הזה, את תשוקתם של אנשי עסקים להיות מקורבים, לתרום למרוץ לצמרת של פוליטיקאים מבטיחים, רק כדי להישאר קרובים למוקדי קבלת ההחלטות. יש מי שעושים זאת כמובן ממניעים אידיאולוגיים, אחרים תורמים ביד רחבה לשני מועמדים או לשתי מפלגות.
נשיא ארה"ב אולי ביקש להפריח בלון ניסוי כלכלי או אולי להשתעשע מעט (אצלו קשה לדעת), אבל על הדרך הוא לימד את כולנו שיעור מדהים בכלכלה ועושר, או ליתר דיוק הסביר למה יש מי שמתעשרים כהוגן, בעוד אנחנו - אתם ואני - נמשיך לרדוף אחרי אותם כמה אלפי שקלים שיאפשרו לנו להמשיך ולחיות שתי אצבעות מעל לפופיק של עצמנו.