פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד חושף סיפור משפחתי טעון, שמעלה שאלות לא פשוטות על נאמנות, קרבה וגבולות החוק. במרכז הפרשה עומדת אישה שנותרה לבדה לאחר מות בעלה, ובחרה להוריש את כל רכושה ועיזבונה לבן אחד מתוך ששת ילדיה. אלא שלפני שנים, היא ובעלה חתמו יחד על צוואה הדדית שקובעת במפורש: לאחר מות שניהם, הרכוש יחולק באופן שווה בין כל הילדים.
האב הלך לעולמו ראשון, והצוואה ההדדית קוימה כצוואתו. לאחר פטירתו, ערכה האם צוואה חדשה המורישה את כל עזבונה לילד אחד בלבד. כאשר הילדים האחרים גילו על הצוואה המאוחרת, הם הגישו התנגדות לבית המשפט. לטענתם, האם פעלה בניגוד לצוואה ההדדית שערכה עם אביהם, וניסתה לשנות את כללי המשחק לאחר מותו - בניגוד לחוק.
הבן שזכה בכל הירושה בצוואתה המאוחרת של האם, טען מנגד כי מדובר ברצונה החופשי של האם, כי הוא היה היחיד שנשאר לצידה לאורך השנים, וכי באופן ודאי האם סברה כי עת חתמה על הצוואה ההדדית, היא ובעלה הבינו כי באפשרותם לשנות את צוואתם בכל עת. בן זה אף העיד את עורכת הצוואה המאוחרת של האם, שאמרה כי באופן ודאי האם סברה כי באפשרותה לשנות את צוואתה.
הדיון המשפטי התרכז בשאלה האם ניתן לשנות צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני הזוג. סעיף 8א לחוק הירושה מתיר זאת, אך רק אם מתקיימים תנאים ברורים: הסתלקות מהירושה או השבה של הרכוש שקיבל בן הזוג הנותר. בפסק הדין נקבע כי האם לא עמדה בתנאים הללו - ולכן הצוואה המאוחרת בטלה, ויש לפעול בהתאם לצוואה ההדדית המקורית.
השופטים הדגישו כי צוואה הדדית היא מסמך מחייב, שבמסגרתו כל אחד מבני הזוג סומך על כך שהשני לא ישנה את ההסכמות לאחר לכתו. ברגע שאחד מהם נפטר, האפשרות לשנות את הצוואה אינה נתונה עוד לבחירה חופשית - אלא כפופה לחוק. מאחר שלא בוצעה הסתלקות או השבה בפועל, אין תוקף משפטי לצוואה החדשה.
בסופו של ההליך, בית המשפט הורה על ביטול הצוואה המאוחרת, וקבע כי הרכוש יתחלק בין כל ששת הילדים, בהתאם לצוואה ההדדית. כמו כן נפסק כי הבן שקיבל את כל העיזבון ישיב 15,000 שקלים מתוך הקרן שהופקדה, כחלק מהשבת זכויות שניתנו לו שלא כדין.
מעבר להיבטים המשפטיים, פסק הדין חושף מציאות נפוצה: הורה שנותר לבדו, קשרים משפחתיים משתנים, וניסיון להעדיף ילד אחד - לעיתים מתוך קרבה אמיתית ולעיתים מתוך תחושת חובה. אלא שהחוק, כפי שנפסק כאן, לא תמיד מאפשר לתקן את העבר - במיוחד כשהוא נחתם ונאכף גם בשם מי שכבר איננו.
עורכי הדין בעז קראוס וירדן קראוס-שוקרון, שייצגו את אחת מן האחיות היורשות, מסרו בתגובה לפסק הדין: "מדובר בפסק דין בעל חשיבות מעשית הנוגעת לשינוי צוואות הדדיות. פסק הדין קובע כי אף אם יוכח שבן הזוג שנותר בחיים פעל מתוך הבנה ברורה כי מותר לו לשנות את צוואתו - אין בעובדה זו כדי לשנות דבר. עצם חתימה על צוואה הדדית מכפיפה את בני הזוג לדרישות החוק ביחס לאפשרות שינויה ואין עוד לרצונו של כל אחד מהמצווים כל משמעות".