בין ייבוש עזה לטיסה לארגנטינה: הבושות שהממשלה עשתה לנו

שר האוצר תבע את מקומו ברשימה ה(לא) מכובדת של האירועים הירודים של השבוע. "אנו מקדמים החלטה אסטרטגית לעידוד טיסות מסחריות ישירות בין ישראל לארגנטינה" פרסם סמוטריץ', והוסיף: "מהלך שיחזק את הכלכלה, יפתח שווקים חדשים לתעשייה המקומית ויעמיק את הקשרים האסטרטגיים בין המדינות".

השר הנכבד לא סמך כנראה על הקוראים הביקורתיים שיידעו לשפוט לבד את גודל השעה, ולכן הקדים להודעתו את התואר "חדשות מצוינות".

קשה לדעת מאיפה להתחיל לתקוף הודעה כה - סליחה, אבל - מטומטמת. ראשית כי טיסות מסחריות לא זקוקות לעידוד, לא להחלטה של שר האוצר ואף לא לאישור הממשלה. ארה"ב, למשל, היא ידידה חשובה ובעלת ברית אסטרטגית של ישראל הרבה יותר מארגנטינה. האם מישהו צריך לעודד טיסות מסחריות לניו יורק? הקו הזה הוא כה רווחי, עד שעוד חברות מבקשות למסחר אותו בלי שום "עידוד".

בצד השני של המשוואה, אפשר להיזכר בעצב בקו הישיר לברזיל, שפעם למשך זמן קצר בלבד וגווע מחוסר ביקוש. למה? כי טיסה מסחרית מעצם הגדרתה פועלת רק בקווים רווחיים. יהיה ביקוש? יהיו טיסות. לא יהיה? לא יעזרו גם אלף שרי אוצר, בטח לא כושלים כסמוטריץ'.

שנית - כי חבייר מיילי, נשיא ארגנטינה (שנזכר בציוץ של השר) הוא אמנם ידיד ישראל, אבל ארגנטינה, איך לומר בעדינות, אינה ידועה בחוסנה הכלכלי. אז על אילו "שווקים חדשים" שייפתחו, לכאורה, לתעשייה המקומית מדבר השר?

ובכלל, אחרי שבתחילת המלחמה התגאינו במנהיגי העולם שעלו לכאן לרגל: נשיא ארה"ב, נשיא צרפת, קנצלר גרמניה, ראש ממשלת בריטניה ועוד, העובדה ששנה ושמונה חודשים מאוחר יותר, הפך נשיא ארגנטינה לגדול שבידידינו, לא מעידה טובות לא רק על מה שנעשה במשרד האוצר, אלא גם במשרד החוץ.

אז אפשר להגיד שהמערב צבוע, אפשר גם להגיד שחיסול חמאס (בהנחה שזה יושג) חשוב יותר מכסף - אני אפילו לא נכנס לוויכוח, אבל אי אפשר להתווכח על כך שהמדיניות שמובילה הממשלה שסמוטריץ' הוא מבכיריה, מחוללת שמות במעמדה הכלכלי של ישראל בעולם: שיתופי פעולה אקדמיים מבוטלים, מיזמים מסחריים מושעים או מושהים ויזמים ישראלים מתקבלים פחות יפה בכל אשר נפנה.

העיקר שבקרוב אפשר יהיה לעלות על מטוס ולברוח קצת לארגנטינה, לשכוח קצת משרים כמו סמוטריץ'. אכן חדשות מצוינות.

איך שלא תסובבו את זה, הסיפור על המימון הישראלי למה שמוגדר "סיוע הומניטרי" לעזה, הוא מטורף. יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, היה הראשון לחשוף את העובדה שאנחנו, אזרחי ישראל משלמים מאות מיליוני שקלים כדי שבעזה לא יהיו רעבים.

לשכת ראש הממשלה הכחישה נמרצות - ועלי להודות שבתחילה סברתי שהצדק איתה: איך עברנו מ"אפילו לא גרגר של אורז" לחבילות מזון שלא רק שישראל מאפשרת את הכנסתן, היא אף רוכשת אותן בכספנו עבור תושבי עזה? אפילו לי, הספקן, זה נראה מופרך.

רק שמהר מאוד התברר שהביזיון הזה נכון. כמה נכון? 700 מיליון שקל מכספי המיסים שלנו, שנאבקים כדי לגמור את החודש, הולך לעזה.

דמיינו שממשלת שמאל-מרכז הייתה עושה צעד שכזה כדי לדאוג לעזתיים... עכשיו פקחו את העיניים ותגלו שמי שמאפשרת את השערורייה הזאת היא הממשלה של בן גביר וסמוטריץ', ממשלת ימין על מלא, הממשלה שנשבעה לעצור כל סיוע לעזה - ועתה לא רק שהיא מזרימה פנימה מזון לרוב, היא אף מכריחה את כולנו לשלם תמורתו. אי אפשר היה להמציא טוויסט שכזה בעלילה, נכון?

הטור המלא יפורסם מחר ב"מעריב עסקים"