היו ימים שבהם ניהול מוניטרי נחשב למלאכה סיזיפית, אפורה, שמעטים טרחו להתייחס אליה. אבל בעידן שבו כל אזרח עם חשבון טוויטר הוא גם כלכלן בכיר וגם חבר הוועדה המוניטרית בשעות הפנאי, לכולם יש דעה מוצקה אחידה, הקובעת נחרצות שצריך להוריד ריבית. עכשיו. מייד. אחרת המשק עלול לקרוס.
למזלו של הציבור, נגיד בנק ישראל, המבוגר האחראי היחיד שנשאר בכלכלה הישראלית, לא מקבל החלטות לפי כותרות בטלוויזיה, ציוצים בפיד או תחושת בטן. נגיד הבנק, פרופסור אמיר ירון, עמד, שוב, בלחצים כבדים שהופעלו עליו מצד אינטרסנטים ופופוליסטים, והשאיר את הריבית ברמה של 4.5%. החלטה שקולה, אחראית ובעיקר נכונה.
פרופסור אחר, עומר מואב, דייק את האבחנה הזאת, בראיון שנתן השבוע לוואלה: "הפרשנים שמפצירים להוריד ריבית פשוט לא מבינים בתחום. מדיניות מוניטרית דורשת התמחות מאוד ספציפית". לא תאמינו. המציאות מורכבת יותר מכל קמפיין "תורידו ריבית עכשיו", שנשמע טוב באוזן אבל מסוכן לכלכלה.
שוק העבודה עדיין הדוק ונתוני האבטלה מתחילים לעלות. השכר ממשיך לטפס. שוק השכירות מתלקח לאחר ש-5,000 משפחות פונו מביתן. האינפלציה אמנם בירידה, אבל 3.1% זה עדיין מעל היעד, ואין ודאות שהיא בדרך החוצה. כן, השקל מתחזק. והסיכון הגיאופוליטי לפחות זמנית בירידה. אבל זה לא מספיק כדי לסכן את היציבות.
הציבור צמא להקלה, אפשר להבין. אבל חובתו של נגיד בנק ישראל היא לא לספק הקלה רגעית, אלא לייצב את הכלכלה לטווח ארוך. ובמציאות של אי ודאות ביטחונית, גרעון ממשלתי כבד ונדל"ן שמבקש להתפוצץ, יציבות היא לא מילה גסה. היא חובה.
אז בואו נרחיב לרגע את היריעה. קודם כל, בגלל האינפלציה. היא ירדה. כן, מ-5% ל-3.1% בשנה. אבל היא עדיין מעל היעד של בנק ישראל, שתחום היציבות שלו נע בין אחוז אחד לשלושה. ירידה חודשית אחת לא מספיקה. בנק ישראל, ובצדק, דורש יציבות לאורך זמן לפני שהוא מפעיל את מנגנון הריבית מחדש.
הלאה. היחס בין משרות פנויות למובטלים גבוה מהממוצע, השכר הנומינלי ממשיך לטפס בקצב שנתי של 4.5%. ויש כאן סכנה ברורה: כשהשכר עולה מהר, עלול להיווצר לחץ אינפלציוני נוסף, במיוחד אם הביקוש יתאושש מהר. ולשם בדיוק נכנס השיקול השלישי. המצב הגיאופוליטי. בנק ישראל מבין היטב את הדינמיקה של "ביקוש כבוש", הציפייה להוצאות גבוהות כשמלחמה תסתיים. הפסקת האש מול איראן עדיין שברירית. הלחימה בעזה נמשכת. וביום שאחרי, אם הריבית תהיה נמוכה מדי, הצריכה תזנק ואיתה האינפלציה, והבנק שוב ירדוף אחרי הזנב של עצמו.
גם שוק הדיור לא נפקד מהשיקולים. הבנק מזהה הרס רחב של דירות בעקבות המלחמה. מה שעלול להקפיץ את מחירי השכירות, שבאזור המרכז כבר קורעים את הטבלה. כשההיצע יורד והביקוש נשאר, המחירים עולים. במיוחד אם תנאי האשראי מקלים מדי.
ולסיום, השקל. מאז ההחלטה הקודמת נרשם ייסוף חד. 6.1% במונחים אפקטיביים. זה עוזר להוריד אינפלציה, נכון. אבל גם מאותת שהשווקים כבר מתמחרים את סיום לחימה והתאוששות. אז למה להסתכן עכשיו בתגובה מוקדמת מדי, כשגם כך הפרמיה על הסיכון של ישראל עדיין גבוהה, לעומת זו שהיתה לפני "חרבות ברזל", למרות שהיא עם הפנים למטה?
במילים אחרות, לבנק ישראל יש מרחב תמרון. אבל הוא לא נחוץ כרגע. ובוודאי לא דחוף. הנגיד בחר לא לרצות את דעת הקהל. אלא לשרת את היציבות הכלכלית של כולנו. והוא צודק.