דמיינו שאתם מקבלים תשלום על לא לעשות כלום. כן, שמעתם נכון - הכסף ממשיך להיכנס לחשבון הבנק, ואתם לא נדרשים לנקוף אצבע. לרוב האנשים זה עשוי להישמע כמו חלום שמתגשם. אבל עבור לורנס ואן ואסנהוב, זה הפך לסיוט שנמשך שני עשורים וכעת היא תובעת את המעסיק שלה על "חוסר מעש כפוי" והפיכתה ל"בלתי נראית" במקום העבודה.
ואן ואסנהוב, בת 59 ואם לשניים, הצטרפה בשנת 1993 לחברת France Télécom (שהפכה בהמשך ל־Orange), כשהיא כבר מתמודדת עם אפילפסיה והמיפלגיה (שיתוק בצד אחד של הגוף). החברה קיבלה אותה לתפקיד מותאם של עוזרת מזכירה ומשאבי אנוש, שנועד להתחשב במגבלותיה הרפואיות.
אלא שמה שהתחיל כהתאמה סבירה, הידרדר בהדרגה למבוי סתום מקצועי. לדבריה, היא נותרה במשך שנים ללא משימות, ללא אחריות וללא כל התפתחות מקצועית - חרף בקשות חוזרות ונשנות מצידה להכשרה, הצבה מחדש או אפילו קבלת משימות בסיסיות. ב־2002, לאחר שביקשה לעבור לאזור אחר בצרפת, בדיקת כשירות רפואית קבעה שאינה יכולה להמשיך בתפקידה, והיא הושמה ב"סטנדביי" ולאחר מכן הוצאה לחופשת מחלה ארוכת טווח.
הדרה, בידוד חברתי, דיכאון ותביעה
"שילמו לי, כן," אמרה ואן ואסנהוב לאתר הצרפתי Mediapart, "אבל התייחסו אליי כאילו אני לא קיימת." בריאיון אחר לערוץ FTV היא הוסיפה: "לקבל משכורת בבית מבלי לעבוד זה לא פריבילגיה. זה משהו שקשה מאוד לשאת".
לדבריה, ההדרה השקטה הזו הובילה אותה לבידוד חברתי, לאובדן תחושת מטרה ולדיכאון עמוק. היא מתארת את התקופה כמעין מחיקה רגשית - כאילו ננעלה במשרד אטום לרעש שבו איש לא זוכר שהיא קיימת.
תביעתה טוענת כי Orange הפרה את חובתה החוקית לספק לה התאמות סבירות ולמצוא לה תפקיד חלופי, כפי שנדרש בדיני העבודה הצרפתיים לעובדים שאינם כשירים לתפקידם המקורי. עורך דינה, דייוויד נבט־מרטין, טוען שהחברה לא רק שלא פעלה כנדרש, אלא הדירה אותה באופן שיטתי לשולי הארגון.
Orange מסרה לעיתון La Dépêche כי לקחה בחשבון את "מצבה החברתי האישי" של ואן ואסנהוב והקפידה לשמור על תנאים מיטביים עבורה בתקופה שבה לא עבדה בפועל. בחברה הוסיפו כי נשקלה החזרתה לתפקיד חדש, אך הדבר לא יצא לפועל מאחר ששהתה לעיתים תכופות בחופשת מחלה.
עוד בנושא
אישה תפוצה ב-140,000 ש"ח בגלל שהושוותה לדארת' ויידר בעבודתה
היה 15 שנים בחופשת מחלה ותבע את המעסיק שלא נתן לו העלאה
מעבר למקרה האישי, הסיפור שלה מעלה שאלות רחבות יותר: מה קורה לעובדים שמאבדים את כושר העבודה באמצע הקריירה? האם המעסיק מגן עליהם, או מדיר אותם הצידה? והאם חוסר מעש באמת "לא מזיק" כשהוא נכפה עליך?
עבור ואן ואסנהוב, העניין אינו כסף - היא הרי קיבלה שכר במשך כל התקופה - אלא כבוד, נראות וזכות לתרום. "לעיתים קרובות מדי, כשחברות לא יודעות איך להתאים את העבודה לעובד מסוים, הן בוחרות בדרך הקלה: להשאיר אותו ברשימת השכר ולקוות שהבעיה תיעלם מעצמה" היא אומרת. "אבל הגישה הזו יוצרת נזק מסוג אחר - כזה שלא משאיר חבורות, אבל עדיין יכול לשבור אנשים".
התביעה נמצאת כעת בדיון בבתי הדין לעבודה בצרפת, ואם תתקבל היא עשויה לקבוע תקדים שיחייב חברות ברחבי אירופה לבחון מחדש כיצד הן מטפלות בחופשות מחלה ממושכות ובהחזרת עובדים עם מוגבלויות לשוק העבודה.