אל תגידו "לא ידענו": העברת המיליארדים לעזה היא התחלת הסיפוח

1.6 מיליארד שקל אושרו להעברה מישראל לעזה, סכום אדיר. מהיכן יבוא הכסף? מכולנו. כלומר - עוד לא באופן ישיר, למשל בהעלאת מיסים, אבל בדמות קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה.

ייאמר מיד: חלק מהקיצוץ הזה מוכיח פשוט שיש במה לחתוך, חלק אחר הוא אפילו מבורך (למשל הקיצוץ בתקציב שנועד למנוע את שחיקת שכר המורים במגזר החרדי). מה באשר לשאר? כולנו נשלם.
נשלם פעם אחת מפני שכאשר מקצצים בתקציבים כמו חינוך ובריאות - דוגמה לשני משרדים ש"חטפו" חזק בסבב הנוכחי, נגרעים מאתנו שירותים חשובים שעליהם נצטרך לשלם מכיסנו - אם בהגדלת תשלומי הורים במערכת החינוך, רכישה של תרופות על חשבוננו, או פשוט פחות מורים איכותיים ורופאים זמינים.

בפעם השנייה נשלם כי לא כל החריגה בתקציב המדינה תמומן ממקורות עצמאיים: הגדלת הגירעון פירושה לקיחת הלוואות גדולות יותר על ידי המדינה, בריבית גבוהה יותר (זה עוד לפני שדיברנו על נזק פוטנציאלי לדירוג האשראי, שיהפוך את הכסף ליקר יותר עבור מדינת ישראל). למי יוגש החשבון - למשרד ההתיישבות של סמוטריץ' וסטרוק? אל תצחיקו את כבוד השר.

נרשמה גם פגיעה בתקציב המשרד לביטחון פנים, כלומר - אם משטרת ישראל עוד התיימרה לפענח פשעים ולטפל גם (למשל) בעבירות רכוש ולא רק בפיזור הפגנות, עכשיו היא תוכל לזעוק שחסר לה כסף.

אז את הפינה של מהיכן יבוא הכסף "סגרנו", עכשיו בואו ונראה להיכן הוא ילך. גם כאן ייאמר מיד: חלק מהתוספות נדרשות, למשל כדי לשקם את הריסות העורף במערכה הקצרה מול איראן.

בנושא הזה נהיה קטנוניים לרגע ונזכיר "אמרנו לכם", עת פורסמו תחזיות אופטימיות-מדי על עתיד המשק הישראלי, שלא לקחו בחשבון את הרחבת העימות. בשנת 2025 למשל, יצטרכו לעדכן את התחזיות ולכלול בתוכן גם את ההוצאות הכבדות של המלחמה באיראנים וגם את עשרות המיליארדים (אם לא למעלה מכך) שיעלה כיבוש עזה.


לאיפה עוד ילך הכסף? להאכלה של תושבי עזה. גם כאן יש לומר: איש אינו רוצה לראות את תושבי עזה מתים ברעב. אפילו מי שזומם לגרש אותם למדינה שלישית, יודע מה רב נזקן של תמונות ילדים גוועים מרעב. קל וחומר באשר למי שנותר לו עוד מצפון ומבין שילד הוא ילד באשר הוא.

אבל אחרי שאמרנו את זה, נזכיר שהמימון להאכלת תושבי עזה לא צריך לחול על אזרחי מדינת ישראל. יש בעולם לא מעט גופים שהתנדבו להעביר סיוע הומניטרי לעזה. די אם נביט בכיסיהם המתפקעים של חלק ממדינות ערב, שיש להן זיקה לעם הפלסטיני, כדי להבין שאין סיבה שגברת כהן מעפולה תצטרך לשלם יותר על תרופות חיוניות כדי שתושבי עזה לא ירעבו. אז מה לעזאזל קורה כאן?

מה שקורה כאן הוא שישראל החליטה לקחת לידיה את השליטה על הסיוע ההומניטרי, כחלק מלקיחת בעלות על הרצועה ותושביה, באופן שמרחיק מעזה כל ארגון סיוע שלא חושב שישראל צריכה לכבוש את הרצועה, לא כל שכן ליישב ו"לייהד" אותה, כפי שמצהירים בגלוי שרים וח"כים ממפלגתו של שר האוצר (כולל סמוטריץ' עצמו).


כך, במשתמע, הופכת תוספת התקציב החריגה שנדרשת לעזה לצעד משמעותי לקראת סיפוח כלכלי שלה לישראל: זו לא החלת החוק הישראלי על עזה, זו לא החלטת ממשלה על סיפוח מלא, אבל לצעדים האלה בשטח יש רק משמעות אחת שצריכה להפחיד מאוד את כולנו.

למה? כי מהר מאוד יתברר שהסכום שאושר הוא טיפה בים, כאשר אתה נדרש לממן את חייהם האזרחיים - מאוכל ועד לביוב וחינוך של יותר מ-2 מיליון בני אדם שאחרי שנתיים של מלחמה כבר לא מסוגלים לייצר כלום. כלומר - עברנו מהמגרש של המיליארדים למגרש של עשרות המיליארדים, אם לא למאות.

הטור הזה אינו פוליטי, לכן לא נתעכב על השלכות מוסריות ואחרות (למשל הרעה דרמטית וחריפה עוד יותר של מעמד ישראל בעולם, הגם שלזה יש השפעה נוספת על חוסנה של כלכלת ישראל) של המהלך, אלא רק על סעיף ההוצאות שלו.

המדיניות של שר האוצר, לא הכלכלית אלא הפוליטית, עולה לנו כבר מיליארדים רבים (היום למשל יישלחו כ-60 אלף צווי מילואים שיהפכו 60 אלף איש ממי ששכרם משולם על ידי המעסיקים למי ששכרם משולם על ידי המדינה) - והפנטזיות מרחיקות הלכת שלו יעלו לנו עוד מאות מיליארדים, ככל שניתן לו להשתולל: כיבוש עזה, שיקום עזה, התיישבות בעזה - שנאמר: "ופרצת" (רק שלשום הקימו אנשים מסביבתו התנחלות-דמה בדרום סוריה, ללמדנו שהשאיפות הטריטוריאליות של כבוד השר לא מסתכמות רק ביהודה, שומרון וחבל עזה).

הצעד הזה של שר האוצר, בברכת ראש הממשלה שכפה הצבעה בעד המהלך אצל שריו, עורר אצלם ביקורת. אמנם בשפנייה שהפכה להיות ממשלת ישראל לא יעז מי מהם לתרגם את הביקורת הזאת להצבעה נגד ההחלטה, אבל השרים התקוממו - האשימו את סמוטריץ' בהעברת כסף לחמאס ובכלל שהוא מעדיף את ילדי עזה על ילדי ישראל.

הלוואי שאפשר היה לייחס לביקורת הזאת אידיאלים, למשל חשש כן ואמיתי לגורלם של ילדי ישראל. האמת היא שהשרים פשוט לא רוצים לאבד תקציבים שפירושם יותר פרויקטים חגיגיים, יותר משרות אמון למנות, יותר מכרזים שאפשר להטות (בטעות כמובן, בטעות) לטובת מקורבים ועוד.

בתוך בליל הצעקות בישיבת הממשלה (שלאחריהן כמובן יישרו כל השרים את שורותיהם לימין) חמקה לה המשמעות העיקרית מהשקת המימון הישראלי לתזונה העזתית: החל סיפוח רצועת עזה למדינת ישראל.

לא שחרור חטופים כי אם כיבוש. לא (רק) השמדת חמאס כי אם תחילת היישוב היהודי בעזה. מדינת ישראל העבירה אתמול באופן מפורש תשלום ראשון על חשבון האידיאולוגיה הסהרורית של הימין הקיצוני שמושל בה, בברכתו של ראש הממשלה.