מה הקשר בין השביתה בבנק הפועלים למקום העבודה שלכם?

בנק הפועלים שובת היום, או ליתר דיוק "מושבת". 8,000 עובדי הבנק, באמצעות הוועד בראשות רוני גרפונקל, הודיעו כי ישביתו לא רק את 180 הסניפים שלו, אלא גם את מוקדי השירות הטלפוני. משמע, אם אתם נמנים על לקוחותיו של הבנק הגדול הזה, מוטב שלא תזדקקו היום לשום פעילות באמצעות פקידים הנוגעת לעניינכם הפיננסים.

נכון שמדובר רק ביום אחד, ועוד כזה שאצל חלקנו הוא בבחינת "גשר" בין חג לסופ"ש - ובכל זאת, השבתה של עסק שכמעט כל מהותו היא מתן שירות, היא צעד קיצוני במאבקים התמידיים בין הנהלות לוועדי עובדים.

נתחיל במה שהיה אמור להיות מובן מאליו, אבל בעידן של יחסים מקצועיים רגועים יחסית (סימן ההיכר של ההסתדרות בימי היו"ר ארנון בן דוד, ייאמר לזכותו) אולי יש צורך להזכיר: הכוח למהלך כה קיצוני שמור בעיקר לוועדי עובדים גדולים (ועד שמאגד 8,000 עובדים הוא בהחלט כזה). יש להם יכולת טובה יותר לזכות ב"גב" מצד ההסתדרות ולפיכך כוח מיקוח טוב הרבה יותר מול הנהלת הבנק.

הטענה של העובדים היא פשוטה: הבנק רושם מיליארדים בשורת הרווח שלו, אבל במקביל מבקשת ההנהלה לבצע צעדי "התייעלות" שבחלקם הם שם מכובס לפיטורים.

בהודעה לעיתונות שבישרה על השביתה, מציגים עצמם העובדים כמי שהרווח האדיר של הבנק נעשה "על גבם".

האמנם? לא ניכנס לוויכוח הספציפי של בנק הפועלים בין ידין ענתבי, מנכ"ל הבנק בשנה האחרונה, לבין יו"ר ועד העובדים, רוני גרפונקל. אלא נתייחס לענף הבנקאות בכללותו.

הבנקים בישראל רושמים בשנים האחרונות רווחי שיא. הערת שוליים: אנחנו נוטים לראות בכך דבר שלילי שהושג, כביכול, רק מהפערים בין מחיר הכסף שהם מוכרים לנו (מסגרת אשראי, הלוואה, משכנתה) לבין המחיר שבו הם קונים אותו מאתנו (יתרת זכות בעו"ש, פיקדונות).

מה שאנחנו שוכחים הוא שלא רק שהרווחים האלה חייבים במס (כלומר, מחזירים אחוזים לקופה הציבורית) אלא גם מניות הבנקים נמצאות רובן בידי הציבור - בלי קשר למהלך שעורר הד תקשורתי גדול שבמסגרתו חילק בנק הפועלים מניות ללקוחותיו. כלומר, כשהבנק מרוויח מרוויחות (לרוב) גם קרנות הפנסיה שלנו, למשל.

עכשיו נציין עוד עובדה: רוב הבנקים בישראל עוברים מהפכה של העברת שירותים לדיגיטל. המשמעות היא לא רק יכולת להתייעל בצורה של קיצוץ בכוח האדם אלא גם להתייעל כתוצאה מצורך הולך ופוחת בנדל"ן (פחות סניפים).

לתופעה הזאת, שאינה פוסחת על אף בנק גדול בישראל, יש נפגעים: מעובדים שמפוטרים ועד ללקוחות שמתקשים במעבר לדיגיטל (בדרך כלל אוכלוסייה מבוגרת יותר).

האם הרווח הושג בזכות העובדים? כאן נדמה שיש לעובדים קייס חלש-יחסית. הרווח הנאה של הבנקים בשנים האחרונות הושג כתוצאה מפועלו של איש אחד: נגיד בנק ישראל אמיר ירון. כחלק ממלחמתו (הנכונה) באינפלציה, העלה ירון את הריבית במשק - ועתה הוא אינו ממהר להורידה, עד שיתברר האם אכן האינפלציה מתכנסת אל יעדה לאורך זמן.

כל עוד זה המצב, רווחי הבנקים מזנקים בלי קשר לאיכות השירות שמעניקים העובדים (ואגב כך: גם בלי קשר לביצועים העסקיים של חברי ההנהלה).

לכאורה מדובר בנתון שמחזק את עמדת ההנהלה, אבל לא בטוח שאכן כך הוא הדבר, שכן מי שמע על גוף שדורש התייעלות דווקא בעת שהוא משיג רווחי שיא?

את המצב ההפוך נדמה שמכיר כל שכיר: כאשר המצב קשה והרווחים קטנים או אף הופכים, חלילה, להפסדים, דורשת ההנהלה צעדי התייעלות - מפיטורי עובדים ועד להפחתת שכר, הקפאה של העלאות שכר, מענקים ועוד.

בבנק הפועלים מדובר על "צרות של עשירים", לכן סביר להניח שלמרות הצעד הקיצוני שבו נקטו העובדים (אני לא זוכר סכסוך חריף שכזה מאז ימי הפיטורים הגדולים בבנק בימי שרי אריסון).

כלומר: במוקדם או במאוחר, כך אפשר להעריך, ייושרו ההדורים בטרם ייפגע עוד השירות ללקוחות (מה שיזיק קשות לתדמית הבנק, דווקא בעת שיא לאחר מבצע חלוקת המניות, שהפך לקוחות רבים למעורבים בסחר בניירות ערך).

מה שכן, לקראת גל פוטנציאלי של הרעות תנאי העובדים של מעסיקים שאינם נמנים עם סקטור הפיננסים, מה שעלול להביא לסכסוכי עבודה, עיצומים ושביתות, מוטב שנזכר את הכלל שנכון לכל כך הרבה מקומות אחרים בחיים: מוטב להיות (ועד) גדול וחזק מאשר קטן וחלש.