הנגיד עוד יקריס את שוק הדיור, ולא רק אותו

הבנק המרכזי אומר כי שיעור התעסוקה הדוק, כלומר שיעורי האבטלה נמוכים - סיבה קלסית של בנקים מרכזיים להעלות ריבית או להשאיר אותה גבוהה. מנגד, בנק ישראל בעצמו מציין כי היצע העבודה מוגבל בעקבות גיוס המילואים המסיבי ומחסור בעובדים ישראלים. האם זו הריבית הגבוהה שתאפשר לעובדים להשתחרר ממילואים? ברור שלא. אין שום קשר בין מילואים לריבית שמנהיג בנק ישראל.

בנק ישראל מודאג מ"דביקות" האינפלציה, מושג שהפד אהב להשתמש בו בכדי להסביר את כישלונו בתחום האינפלציה בתחילת העשור. טענת בנק ישראל היא כי ה"דביקות" היא בעיקר בתחום הדיור ושירותים נוספים.

נפרט: מחירי השכירות עלו בין השאר בעקבות מאות בתי מגורים שיצאו משימוש בשל מתקפת הטילים של איראן בחודש יוני. הותרת הריבית בסוף החודש שחלף על שיעור גבוה אינה תורמת ליצירת דירות, ודווקא מכבידה על ענף הבנייה למגורים. בכלל, העול על הישראלים באמצעות הריבית מקשה על חיי היום יום של הזוגות הצעירים, בעיקר אלה הבונים משפחות חדשות בעודם משרתים במילואים.

התוצאה היא שיותר ישראלים נוטשים את ישראל ומפנים את דירותיהם לשוק ההיצע. אולי לכך התכוון בנק ישראל? להקשות בכדי שיפנו דירות ויעזבו למדינות ניכר?

פדיון ענף הבינוי ירד בשלושת החודשים מאי-יולי בשיעור שנתי של 12.4% ביחס לשלושת החודשים פברואר-אפריל, בהם כבר נרשמה ירידה בשיעור שנתי של 12% לעומת שלושה חודשים קודם לכן. זהו הענף עם הירידה המרבית בפדיון מכלל הענפים במשק עפ"י הלמ"ס, למעט תחבורה ואחסנה.

ענף הבנייה רגיש מאוד לריבית - לא רק מצד הקבלנים או היזמים וקבלני הביצוע, שככל שהם ממונפים יותר הריבית נוגסת בהם מדי חודש בחודשו, רווחיהם מצטמקים, עלולים אף לעבור להפסד - אלא גם מצד הרוכשים, שכדאיות הרכישה של נדל"ן ומימונו באמצעות משכנתה בריבית גבוהה מרחיקה אותם משוק הדירות.

לעומתם, מי שכבר תקוע בבניה למגורים ממשיך לבנות. הבנייה הפעילה ברבע השני של השנה עלתה ב-12.2% ביחס לרבע הראשון של השנה, אבל התחלות הבנייה נטו ירדו בשעור של 5.6%. למה להתחיל לבנות באין קונים, למרות המבצעים המפתים?

עפ"י נתוני הלמ"ס התוצר ברבע השני של השנה, כלל ההשקעה בבנייה למגורים ירדה בשיעור שנתי ריאלי של 18% לאחר עלייה של 40% ברבע הראשון של השנה. ההשקעות בבניה למגורים ברבע השני של השנה נמוכות ב-24% מאשר ברבע האחרון לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל ברבע השלישי של 2023.

לשם השוואה, ההשקעות בכלל ענפי המשק ירדו ב-2.2% בלבד באותה תקופה. מה הפלא כי מספר הדירות שנותרו למכירה בסוף יולי הגיע לשיא של 83,061 עפ"י נתוני המגמה, נסיקה של 35% לעומת החודש לפני המלחמה? מספר חודשי ההיצע עלה ל-31.1, זינוק של 39% בין התקופות.

המשמעות היא כי ככל שהריבית בשוק ההון, שמושפעת בעיקר מהגרעון התקציבי של הממשלה הנובע מהמלחמה, תהייה גבוהה, ככל שיימשך הסיכון שהבנקים צופים בקשיי הקבלנים והיזמים למכור דירות, כך ימשיך ויחמיר המצב בשוק הדיור. גם ככל שהריבית לנטילת משכנתאות עבור רוכשי הדירות בשוק ההון ובשוק הכספים תישאר גבוהה, ימשיכו וידירו הרוכשים את רגליהם ממשרדי המכירות.

הכל מוביל לקשיים פיננסיים חמורים אצל קבלנים ועד לפשיטות רגל אצל קבלני ביצוע. או אז לא תהיה ברירה לבנקים אלא למחוק ממאזניהם יותר בגין חובות מסופקים ולקראת חובות אבודים. הפיקוח על הבנקים ככל הנראה אינו מחשב הסיכונים נכונה בענף שהיו צריכים כבר להביא הבנקים להקצות יותר הון לחובות מסופקים ואף מחיקות.

בחודשים מאי-יולי השנה נמכרו 21,640 דירות, מהן 14,210 דירות יד-שנייה ועוד 7,430 דירות של יזמים וקבלנים, ובסך הכל הייתה ירידה במכירות של 20% לעומת מאי-יולי אשתקד וירידה של 6% לעומת פברואר-אפריל השנה. בקיצור, חולשה בשוק הדיור. בעוד שבדירות יד שנייה הירידה במכירות במאי-יולי עם ירידה של 7% לעומת מאי-יולי אשתקד, הירידה אצל הקבלנים עמוקה וכואבת: 36% - זאת למרות ש-26% מהמכירות היו בסבסוד ממשלתי. בלעדיו, המשבר האדיר בענף הבנייה היה חריף אף יותר.

כלל מחירי הדירות עלו בשנה האחרונה לחודשים יוני-יולי ב-1.6% לעומת עלייה של 7.7% בשנה לחודשים דצמבר/ינואר האחרונים, כלומר התרסקות בקצב העלייה במחירי הדירות. בשלושת החודשים האחרונים ירדו מחירי הדירות ב-1%. השקעה בנכס הכי עם הסיכון המינימלי, מק"מ, היה משיא תשואה של בין 4.2%-4.4% בשנה האחרונה. המשבר כאן להישאר.

במחירי הדירות החדשות קצב עליית המחירים השנתית עומד על 2.7% - ירידה מהשיא שעמד על 6.7% בשנה לינואר/פברואר 2025. הסבסוד הממשלתי בשנה האחרונה ליוני/יולי עמד על כ-24% בממוצע. נציין כי הבנייה למגורים מהווה 5.8% מהתוצר, והפגיעה בה פוגעת בצמיחה דרך "המכפיל הכלכלי" (הבנייה למגורים מפעילה צריכה של תחומים התורמים לצמיחה - נטילת משכנתא, ריהוט, שיפוץ וכו'). אין פלא אם כן כי הצריכה הפרטית לנפש ברבע השני של השנה הייתה נמוכה ב-0.5% לעומת הרבע האחרון לפני המלחמה.

המשק הישראלי בנוי בעיקר על צמיחה מוטת השקעות המבטיחה עתיד טוב יותר לכל, כולל גביית מסים למימון פעולות הממשלה הכוללות את הוצאותיה האדירות בגין המלחמה ושיקום המשק, הצבא ונפשם של האזרחים. אי הוודאות גבוהה, וכמוה הריבית במשק עבור גיוס הון להשקעות ובשוק הכספים למימון השוטף של פעילות החברות, ההון החוזר - כאילו אנו בימים רגילים, ואין מלחמה, ואין פצועים, ואין פגועי נפש.

אין פלא שההשקעות בנכסים קבועים במשק היו ברבע השני של השנה נמוכות ב-10% לעומת הרבע שלפני המלחמה. ההשקעות בירידה, הרבה מאומות העולם מחרימות סחורות של ישראל, ומה הפלא שיצוא הסחורות בירידה. נציין כי למרות המשך העלייה ביצוא שירותים, מטבע הדברים בלתי נראים ובלתי מוחשיים וקשה להחרימם, כלל יצוא סחורות ושירותים ברבע השני של השנה היה נמוך ב-7% לעומת ערב המלחמה, בעוד היבוא דווקא גדל ב-3.5%.

התוצר לנפש ירד בשיעור חד של 2.8% ברבע השני של השנה לעומת ערב המלחמה. מאות ימי המילואים ללוחם, השיבושים בפעילות בשל האזעקות, כולל מטר הטילים המדויקים מצד איראן, הירידה ביצוא סחורות כאמור, הירידה בהשקעות, הירידה בצריכה הפרטית, כל אלה תרמו לירידה בתוצר לנפש, אף שההוצאה של הממשלה לצריכה ציבורית זינקה ברבע השני של השנה ב-16% לעומת ערב המלחמה.

עם זאת, עלינו לזכור כי הוצאות הממשלה למימון תחמושת וכלים צבאיים ושאר מערכות צבאיות הן הוצאות שאינן מניבות. אולי מה שכן תורם לביקוש הם תשלומי הביטוח הלאומי לימי המילואים.

בכדי לתרץ הותרת הריבית על 4.5% בסוף החודש שחלף, הבנק המרכזי מציין כי השכר בשנה לחודשים מאי-יולי היה גבוה יותר נומינלית ב-4.2% לעומת החודשים המקבילים בשנת 2024, כאילו המשק באמת חזק ולכן מוצדק להחזיק ריבית גבוהה. מנגד, באותה טבלה דווקא מצוין כי השכר עלה ריאלית רק ב-0.8%.

לא זו בלבד, בנק ישראל אף "שכח" לציין כי מאז ינואר השנה מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי מוקפאות בכדי לממן המלחמה, כך שהשכר הריאלי נטו נשחק, וממשיך להישחק מדי חודש בחודשו. אם כן כלל אין לחצי שכר שמצדיקים הותרת הריבית הגבוהה על כנה. האם אין עיניים פקוחות לנתונים גלויים של המשק הישראלי בבנק המרכזי?

עוד מלין הבנק המרכזי על מחירי השירותים, בעיקר בתחום הטיסות לחו"ל שהובילו להקפצת מדדי המחירים. האם לדעתכם הריבית הגבוהה שבנק ישראל מחזיק תביא ליותר חברות בינלאומיות לטוס לישראל? אין קשר. הטיסות של החברות הזרות הן פועל יוצא של הסיכון לטוס לישראל, חד וחלק.

לאור העובדה שהגענו בעזרת השם להסכם שיסיים את המלחמה ויחזיר את החטופים, יחלו לטוס יותר חברות בינלאומיות לישראל ויביאו ממילא לנפילה במחירי הטיסות. שום קשר לריבית העושק שמערכת הבנקאות בישראל מטילה על הציבור בישראל בעקבות הריבית הגבוהה של בנק ישראל.

הסיכון הישראלי שנמדד באמצעות שעור הפרמיה (לביטוח) שרוכש אג"ח ישראלי, נקרא CDS, צריך לשלם בכדי להחזיק באג"ח של משלת ישראל. ה-CDS ירד בימים אלה לרמה שהיה בה לפני המלחמה - הצלחה למשק הישראלי. מנקודה זו, בטח שאין צורך לשמור על ריבית גבוהה. הבנק המרכזי טוען כי רמת הסיכון התייצבה, אבל עדיין גבוהה מעבר למה שהיה ערב המלחמה.

הנתונים מצביעים כי רמת הסיכון עלתה עוד טרם המלחמה בגלל ההפגנות נגד הממשלה והרפורמה המשפטית. עוד אומר בנק ישראל כי הסנטימנט כלפי ישראל בשיח הבינלאומי הפך לשלילי יותר - מה שנכון - ושישראל כמשק קטן תלויה בסחר העולמי. גם זה נכון.

על ישראל לחזק מעמדה הבינלאומי ולהבטיח משק פתוח יזמי וחזק, אבל האם מסיבות אלה בנק ישראל מבקש דווקא לחנוק את המשק הישראלי באמצעות ריבית גבוהה ביחס למדינות העולם שמרביתן - כולל ארה"ב, אירופה ובריטניה - מפחיתות את הריבית? לחכמי בנק ישראל פתרונים.

אני מפנה את בנק ישראל למדד החדש לפעילות המשקית שהוא עצמו מפרסם. המדד החדש שזה עתה יצא לפרסום, לאחר ביטול המדד המיושן, ירד באוגוסט ב-0.139% לאחר עלייה של 0.166% ביולי ולאחר נפילה של 1.346% ביוני. שימו לב לנתוני בנק ישראל לחודש אוגוסט: יצוא סחורות נטו - ירידה של 11.4%; יצוא סחורות בתעשייה - ירידה של 11.9%; יצוא סחורות בתעשייה (טכנולוגיה מעורבת עילית) - ירידה של 14.4%; יבוא מוצרי צריכה - ירידה של 9.8%; יבוא מוצרי צריכה בני קיימא - ירידה של 15.8%; יבוא סחורות תשומות ייצור - ירידה של 7.5%; מע"מ נטו, כלומר הכבדה - עלייה של 10.9%; מסים עקיפים, כלומר הכבדה - עלייה של 9.2%.

בנוסף נציין כי מדד מנהלי הרכש בארה"ב ירד אל מתחת ל-50, כלומר התכווצות ביעד חשוב של היצוא הישראלי (48.7 נקודות). כל הנתונים דלעיל, לפי השכלתי וניסיוני, היו צריכים לגרור דווקא להפחתת הריבית. בפועל, הותרת הריבית העלתה פער הריבית לטובת ישראל מול מדינות העולם, בעיקר ארה"ב, התוצאה איומה מבחינת כושר התחרות של המשק הישראלי.

הייסוף מתגבר, כשמאז המלחמה השקל התחזק ריאלית מול סל המטבעות של מדינות העולם שישראל סוחרת עמן ב-9.66%, מזה בשנה האחרונה התחזקות ריאלית של 7.72%.

בזמן כתיבת שורות אלה השקל התחזק בשנה האחרונה בשעור של 13.8% מול הדולר והתחזק מול היורו ב-8.1% - מתכון ברור לפשיטות רגל של התעשיות בישראל, בעיקר המסורתיות, שאין להן שום סיכוי להתחרות בשווקי העולם שבלאו הכי חלק מתושביהם מחרימים סחורתנו. אפילו אם בתעשייה והחרושת יושבים מנהלים מוכשרים ועובדיהם קוסמים מדופלמים, אין סיכוי כי יעילותן תעלה בתוך שנה בהיקף הייסוף, התחזקות השקל בשנה האחרונה ובשנים האחרונות.

הותרת הריבית האחרונה של בנק ישראל הייתה חטא, וב-29 לאוקטובר הפד האמריקאי יפחית הריבית פעם נוספת - וב-10 בדצמבר פעם נוספת. אם בנק ישראל לא יפחית את הריבית, ההזדמנות תינתן לו לכל המאוחר במועד הבא לדווח על הריבית, ב-24 לנובמבר. עד אז השקל יתקרב בצעדי ענק לכיוון 3.1-3.2 לדולר, ואולי אף יפרוץ מחסום זה. בשערי חליפין אלה נקבור עמוק באדמה את כל התעשיות החרושתיות, בעיקר אלה מהן הממוקמות בעוטף עזה והגליל.

אבל אולי בכלל לא אכפת לנו מתעשיות החרושת האלה של תושבי הצפון והדרום הנמצאים בעשירונים התחתונים. הרי הפדיון ליצוא של טכנולוגיית העלית זינק בשלושת החודשים מאי-יולי בשעור שנתי של 48% לאחר נסיקה של 90% בשלושת החודשים קודם לכן. יצוא שרותי ההייטק עלה ביולי ב-8% לאחר זינוק של 8.4% ביוני, ויצוא שרותים עסקיים בתחום ההייטק מגיע כבר בממוצע של 1.154 מיליארד דולר לשבוע. תחי מדינת תל אביב, יחי מחוז המרכז.