הצעד המטורף הזה הוא הסימן שלנו לרוץ לבנק

דווקא בחודש שבו הניבו קרנות ההשתלמות רווחי שיא, מרחפת סכנה מעל לראשיהן. הפגיעה האפשרית בהן היא סמל לניתוק של הממשלה מהציבור שמשלם את הוצאותיה

אין ילד שלא מכיר את חוקי הכדורגל בשכונה, אחד המרכזיים שבהם קובע: "שלוש קרנות - פנדל", ובכן - חודש ספטמבר הניב רווחי שיא לקרנות ההשתלמות - הרבה יותר משלוש: במצטבר הניבו הקרנות רווחים נאים במסלול הכללי (תשואה מצטברת של כ-11% מתחילת 2025) ואף יותר מכך במסלול המנייתי (כ-19% לאותה התקופה).

עסקינן במספרים מדהימים נוכח כמעט כל מסלול השקעה אחר. לו היה מציע לנו מישהו עסקה שתניב לנו תשואה שנתית דו ספרתית, היינו חושדים שמדובר באחת מאותן עסקאות שהן "טובות מכדי להיות אמיתיות" ומחפשים איפה הקאץ'.

נצנן לרגע את ההתלהבות, הגם שהיא מוצדקת ונזכיר כי הגם שמדובר באפיק השקעה סולידי, הרי שכל מה שעולה עלול גם לרדת (בעיקר במסלול המנייתי), ושבכל מקרה אין לראות בדברים משום המלצה להשקעה שצריכה להיות תפורה לרצונו ויכולותיו האישיות של כל חוסך - וכל מה שנהוג לומר במקרים האלה, ובכל זאת - אי אפשר לסכם את ביצועי קרנות הנאמנות בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025, מבלי שייפלט לנו "וואו" קטן.

לא רק לנו נפלט "וואו": הייצור שהכי רעב לכסף שלנו, ממשלת ישראל, זקף אף הוא את ראשו בתמיהה - וישר חשב איך אפשר לשלוח יד חמדנית אל הכיס שלנו.

פגיעה בקרנות ההשתלמות אפשרית בשתי דרכים עיקריות: החלת מס על רווחיהן וביטול הטבת המס לחוסכים בהן - שני הצעדים עלו על השולחן לקראת הישורת האחרונה של הכנת תקציב 2026.

הרעיון לפגוע בקרנות ההשתלמות שלנו כדי להרבות את הכנסות המדינה ממסים הוא עתיק, כלומר - נולד הרבה לפני הממשלה הרעה הזאת. יחד עם זאת, דווקא בתקופתה נדמה שהוא מסמל לא רק צורך כלכלי בעוד קצת כסף מהיר על חשבון הציבור, אלא גם מייצג נאמנה את סדר העדיפויות המעוות שלה.

הטענה הפופוליסטית כלפי קרנות הנאמנות היא שעיקר הרווחים שהן מניבות משולשלים לכיסי העשירונים העליונים.

העובדות מוכיחות שגם טענות אמיתיות עלולות להיות פופוליסטיות: כל אפיק השקעה רווחי, משתלם תמיד למי שהפרוטה מצויה בכיסו. זה כלל ברזל שלא ניתן לשנות. בנאלי כמו לומר שעדיף להיות בריא ועשיר מאשר עני וחולה.

זאת ואף זאת: ביטול האטרקטיביות של אפיק השקעה פופולרי ונגיש גם למי שאינו עשיר מופלג, יפגע דווקא במעמד הביניים. למה? כי לעשירים יש תמיד מה לעשות עם כספם. שוק נדל"ן בשפל בגלל משבר כלכלי (למשל) הוא דוגמה טובה למצב שבו מי שכיסיו מתפקעים מרוב מזומנים הופך לעשיר עוד יותר.

מי נותר מחוץ למשחק הזה? נכון מאוד: שכירים או עצמאיים שמתפרנסים יפה עד שהצליחו לחסוך סכום צנוע אך נאה של 25 אלף שקל לשנה - סכום אידיאלי להשקעה בקרן השתלמות, אבל פירורים כשמדובר למשל על השקעה בנדל"ן.

העשירונים העליונים הם גם מי שמניבים למדינה את המסים שבעזרתם היא אמורה לשרת את כלל הציבור, גם את מי שאין לו: לממן את הוצאות הביטחון האדירות, את מערכת החינוך החולה, את שירותי הבריאות כך שיהיו נגישים גם למי שאין בידו לשלם את הביטוחים המשלימים-פרטיים ואת שירותי הרווחה.

המעמד הבינוני הפוזל לגבוה אינו רק עמוד השדרה הכלכלי של המדינה, אלא גם עמוד השדרה האזרחי שלה: יזמי ומדעני המחר יבואו ממנו, הלך הרוח שלו, שמעודד את ילדיו לרכוש השכלה ולהרבות בהכנסה הוא נשמת אפה של הכלכלה המערבית.

בחלקו הוא גם ציבור שיש לו אפשרויות מחוץ לישראל. לא רק במובן של רילוקיישן תעסוקתי אלא גם להמיר חסכונות של כמה מאות אלפי שקלים (שהצטברו בקרן השתלמות למשל) בדירת חדר בפרברי אתונה או פורטו... האיום של הממשלה על קרנות ההשתלמות מעודד אותו לעשות כן פעמיים.

למה פעמיים? פעם אחת בגלל הפגיעה במה שאולי אי אפשר לכנותו "כבשת ברש", אבל כן פרה-חולבת לחוסך הקטן, זה שהשיג הכנסה משופרת בזיעת אפו ולא ירש מיליונים.

הפעם השנייה היא בגלל העיקרון. אין דבר ציני יותר מהניסיון של ממשלת ישראל הנוכחית לאזן תקציב שעוולותיו זועקות לשמיים מכיסו של מי שכבר נותן למדינה מחצית מכל שקל שנכנס לכיסו.

ממשלה יקרה, את צריכה כסף? קצצי בקצבאות הילדים של מי שמביאים לעולם ילדים בלי שתהיה להם יכולת לתמוך בהם כלכלית. בטלי את ההטבות המפליגות והיקרות למי שאינם מוכנים להיות חלק ממערך ההגנה והעבודה (באופן מאוד לא מפתיע יש אחוזי חפיפה לא מבוטלים בין שני המעגלים).

עוד הרבה קודם לכן, בטלי משרדים מיותרים, משאבות למאות מיליוני שקלים בדמות המשרד לשוויון חברתי, התפוצות, ירושלים, זהות יהודית, משימות לאומיות, ההתיישבות, הנגב והגליל - ואני לא מתנצל בפני כמה שרים שמשדריהם הם כה מיותרים עד ששכחתי מקיומם (שעולה לנו לא מעט כסף).

בטלו את התקנים המיותרים בשירות המדינה - שירות שתמיד חסרים בו עובדי הוראה, עובדי סיעוד (אחים ואחיות), עובדים סוציאליים ועוד, אבל תמיד תמצא בו משרת אמון ששכרה בצידה למקורב לשר או לבן דודו של קבלן הקולות.

נכון שהתופעות האלה הן רעה חולה כמעט בכל ממשלה, אבל ממשלת הג'ובים, הג'ובניקים והמשתמטים הזאת הפכה אותן למשימה היחידה שאותה היא מבצעת כהלכה.

אם אני נשמע לכם זועם, זה לא במקרה: לראות שר אוצר, עסקן פוליטי שהיתל בשלטונות הצבא כדי לזכות בשירות עורפי של שנה וארבעה חודשים (הבנות שלי שירתו 8 חודשים יותר ממנו - וככל הנראה גם תרמו יותר) ושעל ידיו אין יבלת אחת שמקורה בעבודה מאומצת, שולח את ידו החמדנית אל כיסו של מי שגם כך מפרנס אוכלי חינם כמוהו במיליארדים?

ננסה לשוב לציר הכלכלי של העלילה: גם אם מדובר ב"עז" שהוכנסה לדיוני התקציב כדי לצאת ממנו מבלי שמישהו ינסה לחלוב אותה, היא מסמלת את הניתוק של הממשלה הנוכחית (וגם של פקידי האוצר) מהציבור העובד, הציבור שמממן אותה גם כך עד לקצה גבול יכולתו.

היא גם ביטוי מאוד לא אלגנטי למה שרבים מאתנו חוששים ממנו: הלאמה חלקית והדרגתית של הקניין הפרטי בישראל, כדי לממן את התמיכה באוכלוסיות משתמטות מהגנה ועבודה. היום רוצים למסות את קרנות ההשתלמות? ניחא, אבל מה יהיה הצעד הבא?

התחושה שלי היא שאם המגמה הזאת תימשך, יש ישראלים רבים, ישראלים טובים, ישראלים שיש להם אפשרויות אחרות, שיש להם עדיין אפשרות בחירה שלא ימתינו לראות מה יהיה הצעד הבא. לכל היותר הם ימתינו עוד שנה, עד לבחירות הבאות - ואם לא יחול שינוי דרמטי ביחס הממשלה למעמד הביניים בישראל, יבקשו עתיד טוב יותר לילדיהם במקום אחר.