שחיתות בהסתדרות? כשמדובר בכסף שלנו, אין ימין ושמאל

לפני מעט יותר משלושה שבועות, או כמו שקוראים לזה בישראל: "נצח", חווה עם ישראל רגע של התעלות רוח:

חטופים שבו לחיק יקיריהם, נשיא ארה"ב דיבר על מזרח תיכון חדש ומופלא, בימין מחאו כפיים לנאום ראש האופוזיציה, בשמאל שיבחו את ראש הממשלה - עד כדי כך שלקח להם כמה שעות לשים לב לכך שהצמרת המשפטית הודרה מהחגיגה.

עם ישראל התמוגג נוכח שעת חסד של אחדות לאומית מקיר אל קיר.

אבל יש עוד מקום אחד, מופלא וקסום, בו מי שמתקוטטים לעיני המצלמות, עולבים איש ברעהו ברשתות החברתיות, מצייצים ציוצים נבזיים ושולחים האחד לשני מכתבים "לפני תביעה" מעורכי הדין - חיים בשלום, בשקט של סדנת ויפאסנה במכתש רמון, בשלווה שמופרת רק מדי פעם מצניפת חד קרן שמדלג מעדנות מעל פלגי מים צלולים.

המקום הזה הוא גן העדן של הפוליטיקאים, הגם שהוא גיהינום לטוהר המידות. נווה מדבר של חיים, בתנאי שהם על חשבון אחרים. שם אין ימין ושמאל, אין חילוניים או דתיים, כל מושחתי ישראל אחים, בלי הבדלי דת, גזע או מין.

לפני משהו כמו שבוע (איך שהזמן רץ כשלא נהנים) פרץ עימות מכוער ובאופן נדיר גם מתועד בין שתי המפלגות-אחיות: הליכוד ועוצמה יהודית. נניח לרגע להאשמות שהטיחו השרים וסרלאוף את זוהר זה בזה ("אתם שמאל!" "אנחנו שמאל? אתם עוד יותר שמאל!" וכך הלאה, כי הרי בישראל 2025 אין פשע גדול מלהיות שמאל) ונלך למהות. במילה אחת: שחיתות.

העימות, למי שלא הבין, לא היה על סיום המלחמה בעזה, לא על השבת גופות החטופים החללים, לא על אישור מאחזים לא חוקיים, אפילו לא על מהפכה במסווה של רפורמה, אלא רק על איוש של תפקידי מפתח במוסדות הלאומיים.

אותם "מוסדות לאומיים" הם כינוי לארגונים יהודיים שאבד עליהם הכלח כבר לפני עשרות שנים.

פעם, בימי "המדינה שבדרך" הם היו חיוניים ואילו היום נותרה מהם רק תעשיית שנור מיהודים עשירים, הגרסה הציונית לעוקץ קשישים וכמובן - מפעל ג'ובים עתיר תקציבים.

אפילו פוליטיקאים שנכנסו למשחק עם קצת יותר אינטגריטי מזה שתר רק אחר כסף, כוח וכבוד, הסתנוורו כשראו את האור ואת הכסף הגדול: יאיר לפיד למשל הבטיח לפרק אחד מהם, אבל ניסה להעביר מינוי של קרובת משפחה באחר.

אני מתקשה להאשים את אחד מנבחרי הציבור היחידים ששום טענה שלי אליו אינה קשורה לטוהר המידות, כי באמת שקשה להתעלם מהפז: הושט ידך וגע בו.

מי בממונים? אל תחפשו שם אנשי מקצוע (אלא רק לכאורה): הרשימה מורכבת מפסיפס של עסקנים, קרובי משפחה, גנרלים או פוליטיקאים בדימוס, שלא נבחרו בפריימריז, אבל אוי ואבוי אם יפתחו את הפה.

איך זה שלא שמעתם את כל זה אף פעם בווליום הזה? ובכן, גם מעל לבור הזה מתאבכת עננת צחנה בדמות תקציבי פרסום וחסויות על כנסים שממתנות את הביקורת מצד מי שאמורים להיות כלבי השמירה שכמעט שאינם נובחים.

מכאן שלוחה תודתי לשני אנשים שעמם אין לי דבר וחצי דבר: הראשון הוא יאיר נתניהו שהכוונה למנות אותו לתפקיד מתגמל קרעה מעט את מסך הערפל מעל למפעל המינויים. השני הוא איתמר בן גביר, ראש מפלגת הגזענים ששלח את השר יצחק וסרלאוף להתעמת עם מיקי זוהר לעין המצלמות.

אגב מיקי זוהר, שימו לב לטענת ההגנה המדהימה שלו על המינוי הפסול של הבן-של (שבוטל לבסוף, לפחות לעת עתה - כי הרי צריך למצוא ליינגלע עבודה): "יש עתיד ידעו והסכימו", זאת כמובן בניגוד להורים הגאים שלא ידעו מכלום.

כלומר, זוהר אפילו לא מנסה להכחיש, אלא רק אומר שכולם שותפים... והוא צודק, כי באמת כולם שותפים - ולא רק שם.

בעיני הציבור נתפסת ההסתדרות כמעוז האחרון של מפא"י ההיסטורית - ולא היא. כבר שנים שמתקיימת שם סימביוזה מדהימה, דו קיום שהלוואי כזה על עם ישראל ועל הערבים.

זה לא מקרה אגב, שכוכבי הפרשה המטורפת, לכאורה אחת מפרשות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה, מערבת בין יו"רים ועדי עובדים וסוכנות ביטוח גדולה. מדובר בשני גופים שונים בתכלית, למעט עניין אחד: בשניהם יש רשומות של אלפים. רשומות פירושן גישה לפרטים רבים, לחם חוקו של כל "מפקד ארגזים".

גם שם לכאורה יש מחלוקות וריבים: זוכרים את ההתקוטטות בין יו"ר ההסתדרות לחלק מראשי ועדי העובדים הגדולים בנושא השבתת המשק במחאה על החקיקה המשפטית או עניין החטופים?

זה מול המיקרופונים והמצלמות, אבל בחדרי חדרים? כשמדובר על כספי ציבור, אין ימין ושמאל: כל ישראל אחים! שם (על פי החשד) ממנים דירקטורים בתמורה להטיות מכרזים, הנפוטיזם חוגג והג'ובים מחכים. האישה של ההוא, הבן של זה, שמור לי ואשמור לך - קח מכיסי הציבור ככל שתרצה, ובלבד שתתן לי קצת.

גם כאן, שימו לב, מדובר בגופים עתירי תקציבים: שימו לב מי רכש בשבועות האחרונים את דקת הפרסום היקרה ביותר בלוח המשדרים, זאת שלפני מהדורות החדשות המרכזיות - ואולי תבינו למה בניגוד לתחומים אחרים, הפרשה הזאת לא החלה בחשיפה עיתונאית.

אל מול כל אלה, עומד הציבור מבולבל: הוא נקרא למילואים, הוא נאנק תחת יוקר המחיה, תחת הכבדת נטל המיסים. הוא נקרא לתרום מדמו (לא רק לבתי החולים) והוא רב איש עם אחיו, כל אחד על פי שבטו. לאחד צועקים "פצ"רית" או "יועמ"שית", לאחר צועקים "חרדי" או "מתנחל" - והעיקר שלא נשים לב לעובדה שבדיוק כשהיינו מרוכזים במריבה, מישהו דפק לנו את הארנק.

צא ולמד מי הם נבחרי הציבור שלך, עם ישראל. נבחרי ציבור שלמעט כמה צדיקים בסדום הפרלמנטרית או ההסתדרותית, היו שם נרדף לחמדנים. כלפי חוץ מנהלים מאבקים, מפגינים, מאיימים ומתווכחים, אבל מבפנים פשתה ברובם אותה מחלה, מבפנים רובם כבר היו לרקובים.

זה טיבה של המערכת, זו מגרעתה החמורה ביותר של השיטה: אנשים שחלקם מוכשר, שחלקם נכנס לחיים הציבוריים - בין אם לפוליטיקה הארצית או לזו הפנים-ארגונית מתוך כוונת אמת לשרת את הציבור, לעשות ולשנות. רק שמהר מאוד לומדים את הטריק.

זה מתחיל עם רעות חולות "קטנות" בדמות עוזרים פרלמנטרים ממומנים ותקציבי "קשר עם הבוחר" עם שכר שחלקי ימי עבודה הוא הגבוה ביותר בישראל, עם פגרות מטורפות, עם חוסר חובת נוכחות במקום העבודה, עם תנאי פרישה מפליגים: ממענקי הסתגלות ועד פנסיה לכל החיים אחרי תקופה קצרה יחסית של שירות.

לאט לאט הופך נבחר הציבור למנותק, למי שחי במגדל שן. זה יכול להיות יו"ר ועד עובדים גדול ששכח כבר מתי היה יום העבודה האמיתי האחרון שלו, שחייב את הבחירה הבאה שלו לגורמים מפוקפקים. זה יכול להיות חבר כנסת שגם הוא שכח מתי בפעם האחרונה עשה משהו שלא למען בחירתו-מחדש.

זה יכול להיות שר שחייב את אותם גורמים מפוקפקים שנזכרו לעיל כדי לתפוס שוב מקום גבוה בפריימריז ולשמור על מעמדו. מה חשבתם שיקרה אחרי שייבחר וימונה שוב? שהוא לא יצטרך לתת תמורה למי שפקדו עבורו במאות ואלפים?

הבט עם ישראל במוסדות הציוניים, הבט בהסתדרות, הבט בכנסת ישראל, באופוזיציה, בקואליציה ובממשלה. הבט וראה איך זה שכאשר מדובר על הכסף שלך, כל הניצים הופכים לחברים קרובים.

שמור לי ואשמור לך. מנה את אחי ואמנה את אשתך. הבט וראה את אותם מושחתים שאם רק יצליחו להיחלץ מהפרשיות בעור שיניהם, יבוא יום ועוד יקראו על שמם רחובות.