קבוצת טלגרם בשם "עבודות מזדמנות וקבועות בכל הארץ" פרשמה מודעת "דרושים" או במקרה דנן "דרושות", בזו הלשון: "ליריד מיוחד ביום שלישי הקרב של עיתון המבשר דרושות 11 דיילות חרדיות לפרויקט פרסום מיוחד של חברות כמו מילקי ודנונה" (כל טעויות התחביר במקור).
בהמשך מפרטת המודעה את יתר הפרטים, כמו שעות האירוע, אופן התשלום (480 שקל במזומן ל-12 שעות עבודה, אם אתן קוראות חרדיות שבעניין) וגם את דרישות החובה:
"חצאית אחרי הברך וחולצה שמכסה הכל שחור שחור, אלגנטיות ויוקרה" (שוב: טעויות הניסוח, במקור).
נתחיל מהסוף. למרות הניסוח העילג ואולי מחלוקת אופנתית קלה שעלולה לעלות מהגדרות מחייבות כמו "אלגנטיות ויוקרה", אין שום פסול בדרס-קוד, כלומר דרישה לבגד רשמי מחייב, למשל חליפה ועניבה, חולצת צווארון, הימנעות מגופיות וכפכפים - וכך הלאה. באופן אישי מכיל ארון הבגדים שלי בעיקר מכנסי ג'ינס וחולצות טריקו מהוהות, אבל כבר קרה שנדרשתי להתלבש במיוחד לאירוע - ויישרתי קו כאות כבוד למארגנים.
הדרישה לקוד לבוש שכזה באירוע שמארגון עיתון יומי חרדי (בשליטת משפחת פורוש, פועל מבית"ר עילית) היא לגיטימית בהחלט ועדיין אי אפשר שלא להימנע מהמחשבה שמה שמותר בשם הצניעות לא היה עובר או עובד בכיוון ההפוך: נניח למשל שהייתי מפרסם מודעת דרושים לתפקיד המיועד ל"דיילות ליברליות שלבושות במיני צמוד וגופיה"... קל לדמיין את הסערה שהייתה מתעוררת, נכון?
לא חוקי
עכשיו ברשותכם נעבור מהתחום שאותו ניתן להגדיר: "לגיטימי גם אם מעורר שאלות", לתחום החוקי: אסור, על פי חוק(!) להתנות ולהתלות את מידת התאמתו של אדם למשרה מסוימת (גם אם התשלום עליה יתבצע בסוף היום "במזומן"...) במידת אדיקותו.
נכון שלא כל אדם מתאים לכל משרה ונכון שהחוק הזה הוא לעיתים מס שפתיים שלא עומד במבחן הריאיון האישי (כך למשל סביר להניח שערבי לא יעבור מבחן מיון במוסד, היפסטר לא יעבור ריאיון קבלה כמשגיח כשרות וכך הלאה), ובכל זאת: במודעת "דרושים" נהוג להקפיד על הכללים, כדי שהצדק לפחות ייראה, אפילו אם לא יעשה.
בשם התואר "חרדיות" מובעת גם דרישה לנשים בלבד (בעוד שמודעה כזו חייבת לפנות לשני המינים), אבל גם, במשתמע, לנשים לא-חילוניות. עכשיו תארו לכם פרסום של מודעת דרושים שעליה כתוב "לא לחרדים" - איזו מהומת אלוהים, תרתי משמע, הייתה פורצת...
ומהפן החוקי, שלא נשמר במודעה, לפן הציבורי - ויש כזה: הן "מילקי" והן "דנונה" הם שני מותגים של מוצרי חלב השייכים בישראל לקבוצת "שטראוס", מענקיות המזון בישראל.
לא מוסרי
יובהר מעל ומעבר לכל ספק: איני חושד ב"שטראוס", חברת ענק שאמונה על פרסום של אלפי מודעות "דרושים", שהיא מעורבת בניסוח המודעה הלא-חוקית הזאת, אבל מאחר שנעשה שימוש בשמה, היא מוכרחה להתנער ציבורית - אם לא מהאירוע של עיתון "המבשר" לפחות ממי שמפיק, כביכול בשמה, את פרויקט קידום המכירות שלו נדרשות "דיילות חרדיות" בלבד.
כשקמה דרישה הפוכה, נניח רמז לחוסר צניעות במודעה מסוימת, ממהרות חברות ענק ליישר קו עם דרישות החרדים. אפשר לאהוב או לא לאהוב את זה ברמה האידיאולוגית, אבל אי אפשר להתכחש לאינטרס המסחרי.
ובכן, מגיע גם לרוב החילוני הדומם שמישהו ייצג את האינטרסים שלו. למשל במודעת דרושים שממנה משתמע שמי ששירתה בצה"ל למשל (כלומר, לא חרדית בעליל) לא יכולה להתקבל לתפקיד. נשמע קטנוני? טהרני? נבקש שוב שתדמיינו מקרה הפוך: "לא לשומרות כשרות"... למשל.