בזמן שכולם דיברו על "החנינה" של בנימין נתניהו, הממשלה שלו ייקרה לנו את החיים בעשרות אחוזים - שוב.
השבוע הוחלט לאשר לראשי רשויות להעלות את הארנונה בעשרות אחוזים מעבר להתייקרות הקבועה שתלויה במדד. זה הגיע אחרי שהודיעו לנו שמחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית (אם אתם לא חרדים) עולים בעוד עשרות אחוזים.
העלייה במחירי התחבורה הציבורית תחת מירי רגב - שרת התחבורה והיהלומים שבאחריותה אנחנו מאבדים מאות אנשים בשנה בתאונות דרכים - היא פשוט מטורפת: עלייה של 10% ביוני 2024, עלייה של 33% באפריל 2025, עלייה של 21% מאז וצפי של עלייה נוספת של 12% בתחילת השנה הבאה.
כאמור, טירוף.
אז השבוע, כשכולם דיברו על החנינה, ועדת חקירה ממלכתית וחוק ההשתמטות, עלו מחירי המחייה שלנו בעשרות אחוזים. העליות האלה מתווספות כמובן לעליות ממש לא שפויות תחת הממשלה הזאת.
מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית מחירי הדיור בישראל טיפסו ביותר מ-25%, כאשר הצפי הוא עלייה נוספת של 5%-7% מדי שנה. מחירי המזון עלו ב-16.3%, מחירי החשמל עלו ב-12% ומחירי הארנונה עלו ב-15% לפחות.
המחירים האלה עלו הרבה בגלל שהשרים בממשלה של נתניהו - חלקם עבריינים פר אקסלנס, חלקם מנהלים ואנשים מאוד גרועים, חלקם בעלי אידיאולוגיה שמטרתה לחסל את ישראל כמדינה דמוקרטית - היו צריכים לממן את הישרדותם הפוליטית עם יותר מ-5 מיליארד שקל בשנה בכספים קואליציוניים בלבד, ועוד מיליארדים רבים למשרדים מיותרים ומאות מיליונים למגזרים קטנים וקיצוניים, שחלקם מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל.
הכסף שהולך היום לכיסים של פוליטיקאים ומקורביהם היה יכול ללכת להוזלה משמעותית של מחירי התחבורה, התייעלות ממשלתית והשקעות גדולות יותר ברווחה, בדיור ובריאות.
ועדיין, האופוזיציה בישראל - מלבד כמה בודדים - כמעט ולא עושה את החיבור בין התנהלות הפוליטיקאים לעליית המחירים שאנחנו, כולם כאן בישראל, מרגישים.
בארה"ב הדמוקרטים רשמו הצלחות כבירות בבחירות המקומיות שנערכו לאחרונה בזכות מילה אחת: affordability - נְשִׂיגוּת בעברית: המידה שבה אדם יכול להרשות לעצמו לקנות מוצר כלשהו.
מדדי המחיר לצרכן הם המחירים שהמצביעים רואים מדי יום כשהם הולכים למכולת, עולים על האוטובוס או מובכים כשכרטיס האשראי שלהם נדחה בחנות בגדים. אלו הדברים שלאנשים איכפת מהם ולכן דונלד טראמפ, הנשיא האמריקאי, מיקד את כל ישיבת הקבינט האחרונה שלו בהאשמות חסרות בסיס כנגד הדמוקרטים וההתמקדות שלהם בנשיגות.
"המילה נשיגות היא הונאה של הדמוקרטים", אמר טראמפ, ואז המשיך בשקרים על כך ש"המכסים מכניסים לנו הרבה כסף ממדינות שגנבו מאיתנו במשך שנים" (המכסים הם לא על המדינות הזרות אלא עוד מס שאמריקאים צריכים לשלם).
אבל השקרים של טראמפ פשוט לא עובדים יותר כי המשפחה האמריקאית הממוצעת בת 4 נפשות נכנסת לסופר ומשלמת סכום שיא של כל הזמנים (1,030 דולר בחודש) על המצרכים שלה. אי אפשר להתווכח עם המספרים על הקבלה של וולמארט. הדמוקרטים לוחצים על הנקודה המכאיבה הזו של טראמפ כי האמת היא שלרוב האנשים בארה"ב, בטח לרוב הלבן, לא כל כך איכפת "מצב הדמוקרטיה" כמו שאיכפת להם ממצבם בחשבון הבנק.
בישראל המצב טיפה שונה כמובן, אבל עבור ישראלים רבים הקבלה המופרכת בסופרמרקט או בסופרפארם יכולה להיות סיבה לצאת לבחור במי שמבטיח להוריד את המחירים.
לישראלים, כאמור, איכפת מאוד מכמה הם משלמים על עגבניה למרות שבניגוד לארה"ב, יש כאן את "החיים עצמם" ומילואימניקים, חיילים וקורבנות טרור שנפגעים מדי יום מפעולות הממשלה - ועדיין, האופוזיציה חייבת לעסוק הרבה יותר בנְשִׂיגוּת כדי לנצח בקלפי בצורה משכנעת את כוחות האופל הכהניסטים.
המטרה של האופוזיציה היא לא להביא ליכודניקים, חרדים או כהניסטים לקלפי בתקווה שהם יצביעו לנפתלי בנט או יאיר לפיד - זה פשוט לא יקרה. המטרה היא לדלל את כוחם על ידי הבאה לקלפי את האנשים שלא מצביעים בדרך כלל. ויש הרבה כאלה.
ב-2022 היו 70.63% הצבעה - כלומר כמעט 30% מבעלי זכות ההצבעה לא הצביעו. ב-2021 היו 67.44% שהצביעו, ב-2020 71.52%, ב-2019 69.83%. כלומר תמיד יהיו כ-30% מבעלי זכות ההצבעה שלא ילכו לקלפי כי "אין למי להצביע" או "כי כל הפוליטיקאים אותו דבר" או וואטאבר. אבל אותם 30% משלמים עכשיו יותר על הנסיעה שלהם באוטובוס ועל הגבינה שהם קונים - בגלל פעולות הממשלה הנוכחית. והתפקיד של האופוזיציה הוא להשתמש בעניין הנשיגות כדי להביא את אותם 30% לקלפי ולהצביע להם ולא למפלגות בממשלה.
כשיצליחו להביא אותם עם אג'נדה של נשיגות, אפשר יהיה להתחיל לתקן את כל המדינה שהרסו כאן.