בוז, תיעוב ופחד: האמת על יחסי נתניהו וסמוטריץ'

ערב הדיון השבוע בוועדת הכנסת בחוק ההסדרים הדהימה היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק כשדרשה להעיף מחוק ההסדרים עשרות רפורמות של האוצר בטענה שאינן קשורות לתקציב ומקודמות בלוח זמנים בלתי אפשרי.

לדבריה "חוק ההסדרים לשנת 2026 הכולל 420 עמודים, הוגש לכנסת באיחור של חודשיים וחצי ולא נותר זמן לדיון ברפורמות מורכבות במיוחד כשהמדובר בשנת בחירות". אז אמרה. בוקר טוב לעו"ד אפיק: גילית את אמריקה.

עו"ד אפיק היא מהיועצות המשפטיות המנוסות בכנסת. בעבר שימשה כיועצת המשפטית של ועדת הכספים וזכתה להערכה רבה מיו"ר הוועדה משה גפני. היא בקיאה ברזי הפוליטיקה שמאחורי הקלעים ולכן לחוות הדעת שלה יש משקל רב.

ספק אם עו"ד אפיק הייתה מוציאה מתחת ידה מסמך קיצוני כזה ללא ברכת הדרך של יו"ר חצי הכנסת אמיר אוחנה (הקרדיט ליאיר לפיד). ועדיין למרות שהמליצה לשלוף מחוק ההסדרים שורת רפורמות ובראשן הרפורמה במשק החלב, בכנסת התעלמו ממנה.

בנוסף לחוות הדעת המשפטיות הדווקניות, חוק ההסדרים מקרטע בזכות סיוע ארטילרי מנפגעי הרפורמות ובהם החקלאים, בעלי המקרקעין וקבוצות לחץ יעילות. חברי כנסת מאזורי בחירה נידחים, פועלים בימים אלה בסגנון של כל ממזר מלך, ליום אחד.

הם עובדים למען האינטרסנטים ו"עובדים בעיניים" על האזרחים. נתניהו נזהר בימים אלה בכבודם אפילו של חברי כנסת מהספסלים האחוריים מחשש לפיגוע אלקטורלי בחוק הגיוס. עם כל הכבוד לשר האוצר לא הוא ולא האזרחים מעניינים באמת את ביבי.

רוצים לדעת מה מעניין אותו באמת? מה שמעניין אותו זה לשגר ברכה לכוכב הכדורסל דני אבדיה על בחירתו לאולסטאר ב-NBA. שחקן הכדורסל המבריק היה מוותר בחפץ לב על חיבוק הדוב הזה.

המחירים בשטח הם עדות רציפה לכישלון המאבק ביוקר המחייה. למרות הדולר הצונח שאמור לסייע בהורדת מחירים, עולם כמנהגו נוהג. רשתות בתי הקפה ומקדונלד'ס העלו השבוע מחירים עם תירוצים לא מוצלחים. אמנם מנסים לשנות את המצב בשטח אבל הניסיונות נידונו מראש לכישלון.

הרפורמה בחלב היא דוגמה מצוינת למשימת התאבדות של סמוטריץ'. ארגון יצרני החלב עצר השבוע אספקת החלב למחלבות, מה שגרם להתנפלות על מוצרי החלב. הרפתנים הזהירו שרפורמה תביא לסגירת רפתות ותפגע בביטחון המזון.

והם צודקים. חמש רפורמות בתחומי החלב שנוסו בעשור האחרון לא עבדו. החלב בישראל יקר ב-25% לעומת מחירו באירופה. ועדין סמוטריץ' שכבר טיפס על העץ הכי גבוה בשכונה הגיב פבלובית "שהאזרחים לא יהיו בני ערובה של מונופולים וקבוצות לחץ".

הנעשה בענף המוניות הוא דוגמה מצוינת למכבסת המילים של שרת התחבורה מירי רגב. היא מנסה לכאורה לצאת כנגד הלובי האימתני של נהגי המוניות ולקדם את "חוק אובר" להגדלת התחרות. בפועל היא מסרבת להירטב והתייצב לדיון בוועדת הכלכלה.

וכאן מתחילים התירוצים: במשרד התחבורה מציעים לפצות את נהגי המוניות במיליארדים. נשיא לה"ב רועי כהן דורש 6-8 מיליארד שקל ואילו שר האוצר מעדיף במקרה זה להתחבא מאחורי חברי הכנסת. באוצר (גם ברשות שוק ההון) תקעו מקלות בגלגלי הרפורמה בעיקר משיקולי תקציב.

הסיכוי שחברת אובר תגיע לישראל ותגדיל את התחרות בענף המונית נמוך מהסיכוי שאזכה בנסיעת פרס של גט טקסי הלוך ושוב לאילת. זה לא יקרה בטח לא בשנת בחירות.

דוגמה נוספת: היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה דרשה להקפיא את דיוני ועדת התקשורת הכנסת. "מדובר במקרה חריג של דריסת דפוסי העבודה המקובלים בממשלה. כל רפורמה חייבת להישען על תשתית מקצועית מוצקה, ולשקף תהליך ממשלתי סדור" טענה.

הרפורמה בתקשורת מלווה בוויכוח מקצועי עמוק ונחיצותה מוטלת בספק. טיעוניו של שר התקשורת שלמה קרעי אינם רלוונטיים ולכן גם היא תיעצר. מדוע כל זה קורא? כי ממשלת נתניהו אינה מתאמצת להילחם ביוקר המחייה ואינה מתוגמלת על הורדת מחירים.

לכן מהרפורמות בחוק ההסדרים ל-2026 נותר כלום ושום דבר. הדיבורים על הורדת יוקר המחיה הם כמו שיחות שישי על מפלס מי הכנרת: מקטרים אבל גשם אי אפשר להוריד.

אלה הבטחות בסגנון של "מילים כמו חול ואין מה לאכול" או "הבטחנו אבל לא הבטחנו לקיים". באוצר יודעים בדיוק מה צריך לעשות: לדחוף בכל הכוח ואז להגביר.

כשזה כבר קורה המדובר בקוסמטיקה אסטטית, אלא אם מדובר ביוקר המחייה של משפחת נתניהו.

הפעם האחרונה שהתענגנו על רפורמה אמיתית הייתה כששר האוצר משה כחלון הוביל את הרפורמה בסלולר.

הנפגעים לא היו קבוצות לחץ אפקטיביות אלא חברות הסלולר עצמן. רפורמה קריטית אך לא מתגלמת בתקופת ממשלת השינוי נגעה לדחיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים. היא הייתה תקועה בכנסת למעלה מעשור וחולצה על ידי שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן.

כחלון וליברמן היו שרי אוצר האחרונים שהובילו מהלכים חריגים ואמיתיים למען האזרח. שר האנרגיה אלי כהן עושה את זה במשק החשמל וגם שר הכלכלה ניר ברקת שזוכה מתאמץ. אלא שכוחם של השניים מוגבל.

סמוטריץ' מת להיות כשיהיה גדול כחלון או ליברמן, אבל מה לעשות שמפלגתו מתרחקת מאחוז החסימה. מנוף לחץ היחיד שנותר לו מול נתניהו הוא אי העברת התקציב ופירוק הממשלה למרות שעד היום כל איומיו להתפטר נותרו "כאלם פאדי".

ביבי אמנם בז לו בסתר ליבו אבל מפחד. שרי הליכוד האחרים לא מסתירים את התיעוב כלפיו. שר האוצר מנצל עוצמתו ואת האימה של ביבי והפך למאיים סדרתי. אבל כדי לקדם את רפורמות חייבים שר אוצר חזק המצטיין במעשים ולא באבו עלי. זה יקרה אולי בממשלה הבאה.