עם כלביא, ממשלה כחתלתול: למה אנחנו שוב מופקרים מול איראן?

אנשים נוטים לפרש אירועים שונים בהתאם לאמונותיהם. כך למשל (אולי הקוראים הקבועים זוכרים) סיפרתי לפני כחצי שנה על הרגע הזה שבו היינו, בת הזוג, אני והכלבה (כנענית מעורבת כמעט בת 11. הכלבה - לא חלילה בת הזוג) בממ"ד - שמענו רעש אדיר שלאחריו הבנו שהבית נפגע.

הדקות שחלפו מרגע הישמע ה"בום" ועד לפתיחת דלת הממ"ד חלפו כנצח, והיו מלאות מחשבות על מה מצפה לי מעבר לדלת הפלדה. לפי זה שהחשמל עוד פעל, הנחתי שלא מדובר בחורבן מוחלט, אבל כל מני תסריטים התרוצצו בראשי - מה מבין הרכוש ביתר חדרי הדירה יישאר שלם ומה נהרס, ובכלל - האם אנו עדיין בסכנה, למשל כתוצאה מדלקה שפרצה או קיר שעומד לקרוס, וגם אם לא: האם ניאלץ לעזוב את הדירה ונהפוך למפונים?

הניחושים תמו עם הודעת ההרגעה, תרתי משמע: הרצפה אמנם הייתה מכוסה בשברי זכוכית, אך למעט זגוגיות החלונות בסלון ובמטבח שנופצו - וכמה מסגרות חלון שהתעקמו, לא נגרם לדירה נזק משמעותי (מסגרת אחת של פתח האוורור של המזגן נעקרה ממקומה ועוד זוטות כגון אלה).

יצאנו אם כן שלמים ובריאים לא רק בגופנו ובשאיפה גם בנפשנו, אלא גם ברכושנו.

ועדיין, למרות הנזק המינורי (שאפיין בתים רבים ברדיוס של כמה מאות מטרים סביב מקום פגיעת הטיל), היו כמה סידורים דחופים - כך למשל מיהרתי לרכוש יריעות ניילון עבות ונעצים, כדי ליצור איטום ארעי של החלונות, עד לבוא הזגג (כחלוף מעל לשבועיים) ועוד.

למזלנו הגברת שמשכירה לנו את הדירה הפגינה אזרחות למופת - ולא המתינה לקבלת הפיצויים ממס רכוש בטרם שכרה זגג לתיקון הנזקים.

אז למה פתחתי וקשרתי בין אמונותיהם של בני האדם לבין האירוע? כיוון שיש מי שהיה רואה בעובדה שלא נפגענו משום עדות לקיומה של השגחה עליונה, בעוד אפיקורס שכמוני שאל למה בכלל פגע טיל בסביבתי, על אף שלא נרשמה הרעה שידועה לי במערכת היחסים הסבוכה בין הבורא לביני.

למה אני משחזר סיפור בן יותר מחצי שנה? כי על הפרק שוב מלחמה עם איראן. אמנם נכון לבוקר שבו נכתבים הדברים נרמז כי אפשר שהמלחמה תיערך לבסוף רק סביב שולחן המשא ומתן, אבל בכל מקרה סכנה של מתקפת טילים מאיראן היא עודנה ברורה ומיידית.

למלחמה כזאת אין רק השלכות ביטחוניות, אלא גם כלכליות. אפילו נשיא ארה"ב, שעל פיו יישק דבר, ביקש ממפקדי צבאו להציג לו תכניות תקיפה שתהיינה, בין היתר, גם זולות יחסית. רוצה לומר: אם המעצמה הגדולה בתבל עוסקת בחישובים של עלות-תועלת, מה נגיד אנחנו, הקטנים?

ואם כבר בעלויות עסקינן, היודע מישהו האם הופקו גם הלקחים הכלכליים מהסבב הקודם? האם כל בעלי הרכוש שנפגע כבר קיבלו פיצוי מלא שאפשר להם שיפוץ הולם (או מגורים חליפיים, במקרה של טוטאל-לוס)? שאפשר למי שתלוי ברכבו לפרנסתו להחליף מכונית שנשרפה? ואפשר להמשיך עוד לפני שנענה: רובם פוצה כדין, אבל לא כולם.

מה עשתה המדינה בחודשים שחלפו כדי לייעל את מנגנון הפיצויים? האם הוכנו רזרבות כלכליות למקרה של סבב נוסף?

התשובה לשתי השאלות האחרונות היא מדאיגה הרבה יותר. נציג האוצר כבר רמז בדיון בכנסת שישראל אינה ערוכה פיננסית לעוד מתקפת טילים. תקציב המדינה המתוח עד כדי קריעה גרעונית בין צורכי הביטחון לצרכי שלמות הקואליציה, לא יוכל לשאת על כתפיו הצרות גם סבב נוסף של מתקפת טילים מאיראן, עניין של לפחות עשרה מיליארד שקלים - כך מעריכים (לקולא!) האנליסטים.

העובדה שהגרעין גובר על הגירעון, כלומר - מניעת התחמשות איראן בנשק גרעיני היא סיבה שאין טובה ממנה להעמקת הגירעון בתקציב המדינה, אין פירושה פטור מאחריות ומההערכות.

זאת ועוד, כי הצרות שלי הן די מינוריות ביחס למיליונים מאזרחי ישראל שאין להם מרחב מוגן דירתי. הזכרתי כאן כבר את העובדה המרגשת שלפני כחודש וחצי נולדה לי נכדה ראשונה. לו תידרש בתי, שבדירה שלה אין ממ"ד לרוץ בכל לילה עם התינוקת, בן הזוג והכלב (אהבת כלבים היא כנראה עניין גנטי במשפחתנו) למקלט הסמוך, האם לא תיאלץ למצוא דיור חליפי? אז נכון שהדודה שלה, ביישוב מרוחק יותר ומטווח פחות, הציעה לה להתארח אצלה, אבל אם כך יהיה, איך יוכל בן הזוג להגיע לעבודתו במרכז הארץ?

רוצה לומר - עשרת המיליארדים שחישבו הכלכלנים כעלות ישירה של סבב לחימה, הם רק קצה הקרחון של הפגיעה שעלולים לספוג אזרחי ישראל - לא רק בנפש, חלילה, ולא רק ברכוש (ניחא, מי ייתן ונפשנו תהיה לנו לשלל), אלא גם בכיס.

במדינה מתוקנת היה מוקם צוות משימה ייעודי ובין משרדי שהיה מטפל בהקמת מנגנון פיצוי יעיל, בקידום מזורז של תמ"א, בשיפוץ ובניית מקלטים שמישים ובהכשרה מהירה של מערכים תת קרקעיים (בראשם מנהרות הרכבת הקלה וחניונים) כמקלטים המוניים ועוד.

מה עשו במערכת הביטחון עם לקחי הסבב הקודם מול איראן ("עם כלביא") אנחנו לא יודעים - וצריכים לגייס את כל הרצון הטוב כדי להאמין שצה"ל למשל, הפיק את כל הלקחים המבצעיים כדי לספק הגנה מיטבית ככל שניתן לאזרחי ישראל.

לעומת זאת, מה עשו במשרדי הממשלה, למשל כמו האוצר, הבינוי, הבריאות ועוד, מוטב אולי שאנחנו לא יודעים. סביר להניח שהממשלה הזאת (בחלק מהמשרדים אין אפילו שר מכהן!) עשתה את הדבר היחידי שהיא יודעת לעשות טוב מכל גורם אחר: כלום. כי אולי יש לנו באמת עם כלביא, הבעיה היא שלעם הזה יש ממשלה כחתלתול.