בלי מצפון, מול אזרחים נדהמים: כך הפכה המלחמה לתירוץ המושלם

בחודש אוקטובר 2023 החלה הממשלה במהלך של פינוי יישובי הצפון, שעמדו חשופים מול אש חיזבאללה. שנתיים וחצי חלפו מאז ועד שהחל בצפון תהליך דומה - הפעם ביוזמת התושבים עצמם, שחשו מופקרים לגורלם.

לשאלת הפינוי או ההתפנות יש היבטים רבים: מורליים, מוסריים, ערכיים, ביטחוניים ועוד. אנחנו נצמצם את הדיון לנושא אחד בלבד, שנדמה שאין עליו עוררין: פתרונות מיגון זמינים, או ליתר דיוק: היעדרם.

כלומר, אפשר להתווכח מתי יש לאדם "זכות" מוסרית להתפנות מביתו, אפשר גם לדון מתי חובתה של הממשלה לפנותו או לחילופין, לתבוע ממנו שיישאר, למרות הסיכון.

דבר אחד ברור, ודאי ועומד מעל לכל ויכוח: מי שמבקש מתושבי הצפון להיאחז בקרקע בציפורניהם, הגם שהם מרותקים לבתיהם, חייב לספק להם מיגון מינימלי, אחרת אינם יותר ממטרות במטווח - שחייהם תלויים במזל או בחסדי שמיים (תרתי משמע).

והנה למרות זאת, בחלק גדול מהיישובים יש חוסר במקלטים (עד כמה שמקלט שכונתי יכול לשמש פתרון מספק בהתראה כה קצרה), בממ"דים ובמרחבים מוגנים זמינים.

שאלת המיגון לתושבי הצפון היא עתיקה כמעט כימי המלחמות בלבנון... אנחנו נרחיק רק עד 2018, אז אישר שר הביטחון בממשלת נתניהו, אביגדור ליברמן, תכנית למיגון היישובים, בעלות של כ-5 מיליארד שקל.

התכנית הייתה נהדרת, אבל המקור התקציבי למימון נפל בין הכיסאות: במשרד הביטחון דרשו תוספת, באוצר גררו רגליים - ובינתיים נכנסה ישראל לסבבים של מערכות בחירות, אחר כך התמודדה עם הקורונה בממשלת אחדות שלא האריכה ימים ואז קמה ממשלת השינוי, שאמנם התיימרה להחזיר את היוזמה לתלם, אבל עשתה מעט מדי - ובכל מקרה כילתה את ימיה לפני שהספיקה לקדם מהותית את המיגון.

בתווך מצאו את עצמם ראשי הרשויות בקו העימות מתוסכלים: תקציב המיגון שלהם היה לעצם עסיסית שכל ממשלה רעבה לכספים קואליציוניים נעצה בה שיניים. יוזמות לאומיות ומקומיות בתחום אמנם קודמו פה ושם, אבל בתקציבים נמוכים שסיפקו פתרונות בהיקפים דלים.

למה הצפון זקוק לפתרון מיגון יותר מכל אזור אחר בישראל? לא רק מסיבה ביטחונית. על פי כמעט כל דוח בתחום, מדובר באזור מועד לרעש אדמה.

מתי? איש אינו יכול לנבא, אבל אסונות טבע, ממש כמו אסונות מעשי ידי אדם, עלולים להתרגש עלינו ללא התתארה מוקדמת, כך שחיזוק יסודות מבנים ביחד עם הקמת מרחבים מוגנים הוא צו השעה גם ללא קשר למתיחות ביטחונית.

הצורך המוגבר, למרבה הצער, פגש טווח פתרונות מצומצם. תכניות של התחדשות עירונית למשל (שחוסות תחת השם הגנרי "תמ"א 38") שמקודמות באזור המרכז בידי יזמים פרטיים, הן לא כלכליות בצפון: עלות הבנייה היא כמעט זהה לזו שבמרכז, אבל התמורה, בשל ההבדל במחירי הדירות, פחותה בהרבה.

הוסיפו לכך את האופי הכפרי של חלק ניכר מהיישובים והנה עוד תשובה לחוסר התוחלת של פתרון שעובד לא רע באזורי ביקוש אורבניים.

התיאור המתומצת (לשון המעטה) של גרירת הרגליים של ממשלות ישראל (למעט שנה וחצי, בראש כולן עמד נתניהו) בנושא מקלוט הצפון מלמדות שיש כאן מספיק אשמה ללא מעט גורמים.

יחד עם זאת, בעוד ממשלות עבר עיכבו את התקציבים ואת הביצוע בעתות שלום, הרי שהממשלה הנוכחית היא הראשונה והיחידה שעשתה ועושה זאת במצב מלחמה.

הדברים מקוממים במיוחד נוכח העובדה שלמרות שפתרונות מיגון הם פרויקט רב שנתי, הרי שחלפו כבר שנתיים וחצי מאז הוכרז לראשונה מצב מלחמה בישראל ורק מעט מאוד נעשה בשטח. כלומר, אם ציפה מישהו שאירועי 7 באוקטובר (ומתקפת הירי הנרחבת שהתרגשה על הצפון) יהיו שיחת השכמה בנושא, הרי שהוא התבדה.

למרבה הצער, אפילו זה לא השיא, כי התקציב שמעבירה הממשלה בעיצומם של ימים אלה כבר חורג מתחום הרשלנות והזלזול, פה כבר יש סיכון משתמע של חיי אדם. הכיצד?

בתקציב הנוכחי לשנת 2026 יש כ-6 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים. מטבע הדברים אנו נוטים להתמקד בתקציב הישיבות (פחות משני מיליארד שקל), אבל כשמוסיפים לכך את כלל הסכומים שנועדו למטרות קואליציוניות, מגלים עוד "צימוקים".

כך למשל מימון "התיישבות צעירה" שאינו אלא מימון עקיף למאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון ויש שיטענו גם מימון לטרור יהודי, או סבסוד תשלומי הורים מעבר לקו הירוק.

יש גם תקציב שמתעדף תנועות נוער חרדיות, תקציב להקמת מקוואות וכמובן, בבת עינה של ש"ס: חלוקת תלושי מזון לנזקקים (לדעת כל המומחים, הדרך הרעה ביותר למלחמה בעוני, אבל לדעת כל היועצים הפוליטיים - הדרך הטובה ביותר לביצור מעמדו של אריה דרעי בקרב מצביעים פוטנציאליים).

כל אלה ואחרים (הרשימה דלעיל חלקית מאוד) היו יכולים לא רק למגן את יישובי הצפון שעמודים כעת חשופים בחלקם מול ירי חיזבאללה, אלא גם היו משאירים עודף שעמו אפשר היה לתמוך (למשל) בתיירות ובחקלאות, שתיים מאבני הייסוד של הפעילות הכלכלית בצפון הארץ.

זה מרגיז שבעתיים כשממקדים את המבט בבנימין נתניהו, שאנשיו מרבים להתרברב איך סגר את המתקפה באיראן לפרטי פרטים עת התארח אצל דונלד טראמפ במאר א-לגו.

למה זה מרגיז אפילו יותר? כי גם אם יתר חברי הממשלה מודרו מחלק מההחלטות, נתניהו לא הופתע מהעיתוי ומההיקף. ידע - ובכל זאת נתן את ידו לתקציב הגזל, שמעביר כספים שהיו יכולים לשמש לבניית מרחבים מוגנים לכיסים לא ראויים.

התחזית אינה מעודדת עבור תושבי הצפון: עכשיו משתמשים במלחמה כתירוץ לגרירת הרגליים, אחרי שהיא תסתיים יטענו שאין צורך למהר על רקע הסכם עם לבנון - ובעת צרה יינטשו שוב התושבים לגורלם.

חבל ארץ שלם הופקר כבר לפני שנים על ידי ממשלה שאיבדה מזמן את סדר העדיפויות הלאומי שלה. התקציב הנוכחי שעובר בימים אלה ממש, מספק הוכחה שהיא איבדה גם את הבושה.