לבד בטנק, ביחד בבנק: החרדים הבקיעו גול עצמי מפואר, וזאת רק ההתחלה

בחודש דצמבר האחרון נולדה לי בשעה טובה נכדה ראשונה. מעבר לשמחה שבאירוע (כן ירבו), ההתמודדות הכלכלית של הוריה החלה כבר ביום שלמחרת. לא רק חיתולים, בגדים, מוצצים, עגלה, עריסה, שידת החתלה - וכל מה שעולה על הדעת כשחושבים על תינוק חדש שבא לעולם, אלא גם פעוטון שבו תחל בקרוב לבלות הילדה את ימיה, עת אימה תיאלץ לשוב לעבודתה.

החיפוש אחר מסגרת שתעמוד להוריה ולה עד הכניסה למערכת החינוך הרשמית, העלה שמדובר בהוצאה שנעה בין 8,000-6,000 שקל לחודש (ויש אף יקרים יותר). משמע, בהתחשב בגובה השכר הממוצע למשרת שכיר, אם יש שני ילדים בגיל הזה, מוטב כבר שאחד ההורים (ברוב המקרים האמא. כן, גם בשנת 2026) יישאר בבית עם הדרדקים.

גם בשלב הבא של חייה, אולי עת יהיו לה כבר אחים, ייאלצו הוריה לשלם לא מעט על ה"חינוך חינם": ממסגרות שישלימו את מכסת השעות שממנת המדינה לילדי טרום-חובה - ועד לשיעורים פרטיים שנדרשים כתגבור למערכת חינוך שבה הוראת המדעית והאנגלית היא (לרוב) ברמה נמוכה.

כבר עברו הזמנים שבהם תעודת בגרות "רגילה" היוותה כרטיס כניסה לאוניברסיטה: מי שרוצה ללמוד במסלול שיפתח לו את הדרך למשרה מתגמלת, צריך להיות הרבה מעל לממוצע שמאפשר בית הספר התיכון הסטנדרטי.

רגע, קצת מיהרתי עם האוניברסיטה של הנכדה, שבשלב הזה של חייה עוד שוכבת על גבה ופועה נוכח הדמויות המשתלשלות אליה מה"אוניברסיטה" של הפעוטות. אז נניח לה להשתעשע על שמיכת הפעלולים הילדותית-משהו שלה, ונשוב אל הוריה.

לא רק שאף אחד לא העמיד לרשותם מערכת שתסבסד את מעונות היום לביתם, הרי שלבתי ובן זוגה אין רכב פרטי. משמע, שניהם משתמשים בתחבורה הציבורית כדי להתנייד במרחב העירוני בדרך למקומות העבודה שלהם.

למרות שהם בדיוק קהל היעד שצריך לעודד להשתמש בתחבורה הציבורית, בטרם יתמכרו לנוחות היחסית שבאחזקת רכב פרטי, איש לא הציע להם הנחה בשימוש בה. להפך - מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית (הרעה מבחינת נוחות השימוש והתדירות) התייקר בעשרות אחוזים. למה? כי מישהו צריך לממן מערכת מופרעת של הנחות ייעודיות, שזכתה לכינוי "צדק תחבורתי".

מעבר להוצאות שלהם על דיור, תחבורה, מזון וחינוך, הם משלמים גם מסים, נטל שבהתאם לשיטת המס הנהוגה בישראל, גובר ככל שהם מצליחים להתקדם במשרותיהם. קודמת? שכרך עלה? מזל טוב, מדינת ישראל תהיה הראשונה ללחוץ בחום את ידך ולשלוח יד אל ארנקך.

מסים אינם נעצרים רק במס ההכנסה ובדמי הביטוח הלאומי, אלא כוללים גם ארנונה למשל. במקרה שלהם לעיריית תל אביב. דמי הארנונה מסתכמים באלפי שקלים בשנה שאיש לא חשב להפחית למענם כהנחה.

הם הרי לא נזקקים, חלילה, אלא בסך הכל שני ישראלים צעירים, ששירתו שירות צבאי מלא ומשמעותי, עבדו במשרות דחק כדי לממן את לימודיהם באקדמיה, נישאו, הקימו משפחה - ועובדים קשה כדי להשתייך למעמד הביניים של הישראליות, אם אפשר, אפילו לפזול למעמד הבינוני הגבוה.

למה אני מספר לכם סיפור שרוב הסיכויים שאתם מכירים דומים לו מניסיון החיים של רובנו? כי אתמול פרסם בג"ץ את התחומים והנושאים שבהם צריך לאכוף את החוק נגד מי שבוחרים להפר אותו ולא להתגייס לצה"ל בגיל 18, כפי שעשינו אנו ועושים ילדינו.

קצת כמו עם הדרישה לביטול משפטו של ראש הממשלה, גם כאן נפלה התקשורת למלכודת סמנטית, עת שיתפה פעולה עם הצגת ההחלטה כ"סנקציות" שיוטלו על מי שבוחר שלא להתגייס כמו יתר בני גילו. האמת היא כמובן שונה בתכלית: שלושה סעיפים מרכזיים שלגביהם נקבעו לכאורה "סנקציות", הן למעשה ביטול של פריבילגיות. ממש כך.

כנגד ארבעה נושאים דיבר בג"ץ: ביטול סבסוד מעונות היום, אי מתן הנחות בתחבורה הציבורית, מניעת הנחה בארנונה וביטול זכאות למה שנקרא בעגה "תכנית למשתכן". מדובר בארבעה סעיפים שכאשר בוקים את מידת הזכאות להם, מגלים שעל אף שאינם מוגבלים בשום מקום בחוק כהנחה "לחרדים בלבד", מיטיבים בעיקר עם הציבור החרדי.

כך בתחבורה הציבורית שההנחה בה אמנם היטיבה עם מעוטי יכולת או אזרחים ותיקים, אבל אחוז הנהנים ממנה מבין החרדים הוא הרבה מעל מספרם היחסי באוכלוסייה (בלשון המעטה).

כך גם באשר לסבסוד מעונות היום. גם כאן יש אוכלוסיות שאינן חרדיות שזכאיות להטבה, אבל היא תקפה בעיקר למי שיצאו בעבר למלחמת חורמה כנגד הכוונה לבטלה - החרדים.

הנחה בארנונה? שוב, בשום מקום בחוק לא מצוין שהיא מוגבלת לחרדים בלבד, אבל במבחן המעשה אחוז הנהנים ממנה בקרב החרדים הוא גבוה בשיעור לא פרופורציונלי כלל לחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית.

למעשה רק הסעיף הרביעי, הנחה ברכישת דירה במסגרת המסלולים שזכו לכינוי הגורף "מחיר למשתכן" הוא שוויוני ונגיש לכלל האוכלוסייה. נכון? אז זהו, שעל הנייר כן, אבל מתחת לשולחן, כמו שהתגאה פעם שר השיכון לשעבר, יצחק גולדקנופף, דואגים לנתב את ההנחות כך שיגיעו לקליינטים ה"נכונים". איך אומרים ישראבלוף ביידיש?

בימים האלה מרבים לדבר על הפערים התרבותיים שבין האיראנים לאמריקנים בכל הקשור לניהול המשא ומתן ביניהם, שבינתיים נדמה יותר לשיח חירשים. אלא שפער כזה מתקיים בדיאלוג (שלא ממש קיים) בין החברה החרדית לחברה המסורתית, הדתית-לאומית והחילונית בישראל.

הפגנת מאות האלפים בירושלים לפני כמה חודשים, נגד מה שכונה "גזירת הגיוס" (גזירה שחלה באופן מדהים רק על החילונים, שרובם תודה לאל, רואים בה זכות גדולה), נתפסה בציבור בחרדי כהפגנת כוח.

למעשה היא המחישה לישראלי הלא-חרדי את היקף הבעיה, עת עלו תלמידי ישיבות צעירים ובריאים לירושלים, הפרו את הסדר וזעקו "נמות ולא נתגייס". גול עצמי מפואר שהבקיעו רבנים תאבי כוח שמבקשים להרחיק את צאן מרעיתם מההוויה הישראלית.

האיוולת נמשכת גם עתה, שכן יותר משהורה בג"ץ להטיל סנקציות על המשתמטים מגיוס, הוא חשף את רשימת ההטבות וזכויות היתר שמהם נהנים באופן כמעט בלעדי בישראל רק החרדים...

שוב התברר לציבור הישראלי שעובד למחייתו כדי לממן את מגוריו, מזונותיו וחינוך ילדיו, עד כמה חמורה ורחבה הבעיה, עוד הרבה לפני שהיא מגיעה (או שלא) לפתח לשכת הגיוס: יש במדינת ישראל ציבור שמונה מאות אלפים - ומשמר שיעור ילודה מהגבוהים בעולם, שחי על חשבון משלמי המיסים בישראל.

רוצה לומר: הסדרת הגיוס לצה"ל היא רק צעד ראשון (וחשוב לכשעצמו). לאורך זמן, גם אם יואילו החרדים להיכנס אל הטנק, תצטרך להימצא הדרך להוציא אותם מהבנק וליצור מערכת הטבות שתהיה שוויונית יותר כלפי כלל אזרחי ישראל.