ראיינתי עשרות מנכ"לים במוסדות ציבוריים וגופים ממשלתיים, אני זוכר לחיוב רק שניים מהם

פעם הייתי בקשר חברי עם בכיר בחברת בנייה גדולה. האיש היה מינוי פוליטי של שר בכיר - וככזה שלט בחברה ביד רמה. עשורים הפרידו בינינו בגיל, אבל הוא טעה לראות בי את בן דמותו הצעיר - ולפיכך זימן אותי לפגישות תכופות במשרדו.

שום דבר רציני מדי לא נדון באותן פגישות: החלפנו דעות פוליטיות, דיברנו לא מעט על כדורגל וכחלוף הזמן, גם על נושאים אישיים יותר. עובדיו הנדהמים התפלאו לראות אותי "פותח בלי לדפוק" את דלת משרדו של האיש ממנו התייראו כל כך.

כחלוף שנה של קשר הופרטה החברה ונמכרה לגורם פרטי, והאיש צנח בבת אחת מדרגת מנהל בכיר שאין דלת במדינה שאינה פתוחה בפניו, לתהום הנשייה. לזכותו ייאמר שאחרי שעיכל את מצבו החדש, לא התבייש לחזור לאוניברסיטה, למד עם סטודנטים צעירים ממנו ביותר מ-20 שנה, סיים את הלימודים בהצלחה, התמחה ואף הוסמך במקצועו - ופצח בפרק ב' מוצלח כשהוא כבר בשנות ה-50 לחייו.

מאחר שמעולם לא ביקשתי ממנו שום דבר, ראה בי את איש אמונו ונהג לומר לי מעת לעת, מתפאר בהצלחותיו (אכן היו לו כמה הישגים מקצועיים שעיקרן הבראת חברה עם ועד עובדים חזק מדי, לא עניין של מה בכך): "אני ההוכחה לכך שמינוי פוליטי אינו בהכרח רע" - נזכרתי במשפט לאחר כמה שנים, עת הייתי ביחסי עבודה עם מנכ"ל בגוף ממשלתי, מינוי פוליטי של שרה בכירה, שהצעיד את הגוף שירש מיושן ורקוב, לעבר עידן הדיגיטל (עוד לפני שהמושג היה שגור בפי כל).

שני חבריי-לשעבר, עמם אבד לי הקשר כבר לפני שנים (לא בנסיבות רעות חלילה), הצליחו מאוד בעסקיהם לאחר הפרישה הכפויה מהתפקיד המפנק אליו הוצנחו. אולי זו ההוכחה שכאשר אדם ניחן בכישרון, תבונה וחריצות, הוא יצליח כמעט בכל תפקיד - בין אם יש לו פטרון פוליטי או לאו.

ובכל זאת, העובדה שיצא לי לראיין עשרות מנכ"לים במוסדות ציבוריים וגופים ממשלתיים - ולזכור לחיוב רק שניים מתוכם, מלמדת שאותו צמד חמד (אין ביניהם קשר, הם אפילו לא השתייכו לאותו מחנה פוליטי), הוא היוצא מן הכלל. מינויים פוליטיים הם אחת הדרכים המהירות להרקיב ארגון מבפנים.

לא בכדי ציינתי את היותם של השניים משני מחנות פוליטיים. מינויי מקורבים הם נחלתו של כל שלטון, ואולי על כן נתפסים אצלנו, מי שאינם מקורבים לצלחת, כאחד הריחות הרעים שמרחפים בקביעות מעל העסקנות הפוליטית.

מפא"י ההיסטורית (שהייתה ל"מערך") ייסדה את השיטה ובכיריה נהגו למנות את אנשי שלומם לתפקידי מפתח - ובמקביל למנוע מינויים של אנשים ראויים רק מפני שלא השתייכו למחנה הנכון. לא בכדי, כאשר נדרש מנחם בגין למנות את הישגי ממשלתו בתום כהונתו הראשונה כראש ממשלה, ב-1981, בחר רק בנושא אחד - לא בשלום עם מצרים אלא במיגור מה שהוא כינה "שלטון הפרוטקציות".

הבעיה היא שבגין הלך - והמפלגה שהשאיר אחריו הלכה והסתאבה, הפכה ל"מפא"י על סטרואידים" עד כדי כך שמעט מאוד מהפוקדים הגדולים שלה, בעידן הפריימריז, הם עסקנים מטעמי אידיאולוגיה. הרוב באים למען הקומבינה.

לא בכדי דרש (וקיבל) השר דוד אמסלם את הכנסת החברות הממשלתיות תחת סמכותו - האיש מעולם לא הסתיר את הערך המוסף העיקרי שחשוב לו ב"כישורי" מועמדים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות: פחות דקדוקי עניות הקשורים להשכלה הולמת וניסיון ניהולי - ויותר קרבה למוקדי כוח פוליטיים.

למה אני נדרש לנושא רק עכשיו? כי עונת המינויים בפתח - לא למועדוני הכדורגל, לתיאטרונים ולתזמורות, ואף לא לקאנטרי קלאב השכונתי או למכון הכושר, כי אם לתפקידים על חשבון הציבור.
לכן חשוב להיות עם העיניים על הכדור: אמור לי מי סייע לך להשיג מקום גבוה בפריימריז ואדע למי אתה חייב. הראה לי מי תרם לקמפיין - ונדע ממי להיזהר ביום שאחרי. לא מעט אנשי עסקים בישראל תורמים ליריבים פוליטים אלה של אלה... מה אכפת להם? כל עוד התרומה היא על פי חוק, מדובר עבורם בכסף קטן. לעומת זאת - אם הסוס הפוליטי שעליו הימרת יזכה, ההשקעה הקטנה עוד תשתלם בגדול.

זאת הסיבה שהקואליציה מוכנה "למות" על תפקידים כמו נציב שירות המדינה או לחילופין מבקר המדינה: אחד עשוי להכשיר (תיאורטית) מינויים רצויים, השני לא יטרח לבדוק בציציות. לא בכדי מיקדה הממשלה את הביקורת שלה במי שמכונה "דיפ סטייט", בשומרי הסף, בייעוץ המשפטי באשר הוא (ולא רק ביועמ"שית) ואף בבג"ץ שאליו מתנקזות עתירות נגד מינויים החשודים כלא כשרים.

"משילות" היא מונח יפה שמאחוריו נוהגים להחביא שחיתויות - והעובדה שלפחות על פי רוב הסקרים, השלטון עשוי להתחלף רק הפכה את חלק מהשחקנים, אלה שביכולתם למנות מינויים פוטנציאלים, ללהוטים יותר להשלים את המלאכה בטרם יוחלפו.

היו גם ניסיונות להפוך את הליך המנוי למקצועי יותר: יאיר לפיד, עת כיהן תחת נתניהו כשר אוצר, ייסד את "נבחרת הדירקטורים" - גוף שיש לו סף כניסה של השכלה וניסיון קודם, ממנו אפשר לבחור מועמדים לתפקידי מפתח. מה עשתה הממשלה הנוכחית? פיזרה לכל עבר את הנבחרת, כדי שיקל עליה למנות גם מועמדים חסרי השכלה או ניסיון הולם (בשיא המאבק, נשא אמסלם נאום בכנסת שבו הסביר מדוע גם "עקרת בית" כהגדרתו, יכולה להיות מנהלת מצוינת).

עכשיו הגיע המאני-טיים, תרתי משמע - ולכן על היועצים המשפטיים ושומרי הסף להיות עם העיניים על הכדור. במשך כמעט ארבע שנים השפילו אותם, עלבו בהם, קיצצו בסמכויותיהם וניסו לעקוף את המלצותיהם, גם כשהן מחייבות. עתה הגיע הזמן להגן על שלום הציבור ועל ממונו.

כן, יש גם מינויים פוליטיים טובים, כמו במקרה של שני חבריי שהצליחו להגדיל את הכנסות המדינה ולא לבזבז כספי ציבור. למרבה הצער, הם היוצאים מן הכלל.