האם נשים נדיבות מגברים, או שאולי זה הפוך? לא מעט כלכלנים ניסו להשיב לשאלה הזו, לנוכח ההשלכות הכלכליות והפוליטיות שיש לה. בניסוי אחד, למשל, נתנו למשתתפים לחלק כסף בינם לבין נבדק אחר. המשתתפים יכלו להשאיר את כל הסכום אצלם, לתת לעצמם שלושת רבעי, ולשני - רבע, או לחלופין לחלק את הסכום חצי-חצי. המשתתפים גם יכלו לקבוע את הסיכויים של כל אחת מהחלוקות, ובמקום לחלק את הסכום בעצמם - להשאיר את התוצאה הסופית להגרלה.
ומה היו התוצאות? רוב הנבדקים נתנו סיכויים גבוהים לכך שכל הכסף יישאר אצלם, ורק סיכוי נמוך לכך שהאחר יקבל משהו. הממצאים הראו כי נשים עשו זאת בדיוק באותה מידה כמו גברים, מה שמוכיח שהמשתתפות בניסוי ידעו לדאוג לעצמן לא פחות טוב מהגברים.
בניסוי אחר, קבעו קבוצות של משתתפים באמצעות הצבעה את חלוקת הכספים בתוך הקבוצה שלהם או בקבוצה אחרת. חלק מההצבעות היו בין אפשרות אחת שהיתה שוויונית יותר, לאפשרות שנייה שהיתה שוויונית פחות אבל נתנה לחלק מחברי הקבוצה יותר כסף. המשתתפים לא ידעו איזה מחברי הקבוצה יקבל איזה סכום, כך שלכל אחד היה סיכוי שווה ליהנות מהגידול בהכנסות - או מכך שההכנסות שוויוניות יותר. בניסוי זה העדיפו המשתתפות את האפשרות הפחות שוויונית - אפילו יותר מהגברים.
המסקנה מכך היא שאם מישהו חושב שיותר קל לשכנע נשים להפוך לפעילות למען צדק חברתי, נראה שזה לא מדויק. גם נשים יודעות לדאוג לעצמן ולעתים קרובות הן מעדיפות יותר כסף לעצמן מאשר צדק חלוקתי לאחרים. מצד שני, מתברר שבניסויים אחרים, בכל זאת נמצאו הבדלים.
הבדל ראשון הוא שנשים מגיבות לסביבה אחרת מגברים. כשנשים מודעות לנבדקים האחרים סביבן, הן נוטות להיות יותר משתפות פעולה ויותר נדיבות, לעומת גברים שדי מתעלמים מהשאלה מי נמצא לידם. שנית, כשמדובר בנדיבות, נשים מגיבות אחרת כשמולן עומד גבר או אישה: נשים נדיבות יותר כשהן יודעות שהמשתתף שמולן הוא גבר, או כשהן לא יודעות מה מינו של המשתתף האחר - ופחות נדיבות כשמולן עומדת אשה. גברים, לעומת זאת, לא משנים את ההתנהגות שלהם ללא כל קשר לשאלה מה מינו של המשתתף האחר. כך שאם מישהו חושב שנשים נדיבות וגברים ג'נטלמנים, כדאי שידע כי הנתונים לא כל כך תומכים בתיאוריה שלו. נשים אולי קצת יותר נדיבות מגברים, אבל לא כלפי נשים אחרות. גברים מתנהגים באותה צורה לכולם.
עוד הבדל שיש הוא בתגובה לעלויות. כשיש שאלה של נדיבות, אבל לנדיבות יש מחיר - גברים ונשים מתנהגים אחרת. כשהתרומה לא עולה הרבה וכל משתתף יכול לתרום מבלי לפגוע כמעט בהכנסות של עצמו, גברים נדיבים מנשים. כשהמחיר של התרומה עולה, גברים תורמים הרבה פחות, ואילו נשים תורמות כמעט אותו הדבר. כך שכשמחיר התרומה גבוה, נשים הופכות להיות יותר נדיבות.
נראה שלפחות בניסוי הזה, גברים חיפשו לעשות את מה שמגדיל את ההכנסות לכולם, בעוד שנשים חיפשו לעשות את מה שנכון, ולכן תרמו גם כשזה היה זול וגם כשהיה לזה מחיר. מצד שני, כשזה מגיע להתנהגות ב"פרינציפ" נראה שדווקא הגברים פחות רגישים למחיר. כשגברים ונשים יכולים לבחור להעניש משתתף אחר שהתנהג בצורה לא הוגנת, גברים נוטים להעניש, ולא חשוב מה המחיר. נשים, לעומת זאת, מענישות רק אם המחיר הוא נמוך, אחרת הן נשארות עם הכסף, ושמישהו אחר ידאג לצדק.
כך שלידיעת פוליטיקאים, מתרימים ואנשי מכירות שחושבים שיותר קל להוציא כסף מנשים למען מטרות חברתיות, כדאי לדעת שנשים לא נדיבות יותר מגברים. הן כן מזהות יותר טוב רמזים סביבתיים, ולכן הן משנות את ההתנהגות שלהן בהתאם לסביבה, בזמן שהגברים מתנהגים כל הזמן אותו הדבר. אם בכל זאת רוצים לגרום לנשים להיות יותר נדיבות, כדאי לנסות וליצור סביבה חברתית, רצוי כזאת שיש בה הרבה גברים. אחרת, הנשים ידאגו לאינטרסים של עצמן אפילו יותר מהגברים.
גם כשמדובר בפרינציפים, נשים לא פועלות כל כך מהרגש, בניגוד לדימוי הנפוץ. דווקא גברים יגיבו מהבטן כשמישהו הרגיז אותם, ולא חשוב מה המחיר. נשים יחליטו לפי מה שטוב עבורן.
ד"ר אביחי שניר, המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי