חוק ההגנה על בריאות הציבור, שזכה לכינוי "חוק הקורנפלקס", נכנס לתוקפו לאחרונה. ההקלות על יבוא מזון בכלל ויבוא מקביל בפרט, הן מעיקרי הבשורה של חוק זה, והן אלה שאמורות להפחית את יוקר המחיה. אלא שהחוק כולל הרבה יותר מהקלות על יבוא, שכן הוא זה שאמור להסדיר את הרגולציה הקשורה לבטיחות ותקינות המזון בישראל החל משלב הייצור או הייבוא, דרך ההובלה והאחסנה לשווקים וכלה במכירה לצרכן על ידי הקמעונאים.
על רקע ליקויי התקינות שהתגלו בקיץ האחרון במזונות הכי בסיסים והכי פחות צפויים שלנו, למשל בקורנפלקס, עולה מחדש השאלה בקשר לנושא העיקרי שמטופל בחוק בטיחות המזון שלנו. צחוק הגורל הוא שעם מזונות שהוסרו לפני חודשים ספורים מהמדפים נמנה גם הקורנפלקס, המוצר שעל שמו כונתה הרפורמה שנועדה להקל על יבוא מזון לא רגיש, על שום היותו דוגמה מאפיינת למזון לא רגיש.
לאורך כל שלבי חקיקת החוק התקיים המתח בין הרצון לפעול להורדת יוקר המחיה באמצעות הקלות ביבוא והקלות בביורוקרטיה מצד אחד, לבין הצורך להגן על בריאות הציבור ועל בטיחות המזון ותקינותו, מצד שני. הרעיון שביקשו ליישם בחוק הוא הסרת המכשולים הפורמליים שעומדים לפתחו של יבואן מקביל, למשל במקרים שבהם אין קשר ישיר עם היצרן, וזאת באמצעות שתי הקלות עיקריות. הראשונה, האפשרות להסתמך על התווית המקורית של המזון כפי שהיא מופיעה על המוצר הנמכר במדינת היעד, כראיה לכך שלא חל כל שינוי בהרכב המזון.
השני - ויתור על הצורך באישורים מהיצרן בחו"ל בנוגע למפרט המזון והתאמת המשלוח למפרט. היבואן המקביל גם נדרש להצהיר כי הוא מחזיק בהתחייבות מהספק שממנו רכש את המוצרים ולפיה יעדכן אותו בכל מקרה שבו יידע על פגם במזון (Recall) או על החזרה יזומה של המזון (Withdrawal). בתמורה להקלות אלה נדרש היבואן המקביל לערוך בדיקת מעבדה לכל משלוח ומשלוח, המעידה על כך שהוא עומד בדרישות החלות בחוק המזון ובדרישות של משרד הבריאות.
הבעיה היא שהבדיקות שנדרשים היבואנים המקבילים לערוך אינן מאושרות על ידי משרד הבריאות, ולמעשה אינן מדווחות לו. למען האמת המעבדות בחו"ל שיערכו את הבדיקות כלל אינן מחויבות בדיווח על תוצאות חריגות. כלומר, החובות החדשות שחלות על יבואני מזון רגילים או מקבילים, כלל לא מצריכות פיקוח מראש גם כאשר מדובר במוצרים שמיובאים לראשונה לישראל, וגם ביחס למוצרים ויצרנים שאינם מוכרים בארץ. מבחינת החוק היבואן נתפס כמי שמבצע את מלוא חובות הפיקוח החלות עליו, עד שיימצא כמי שמפר אותן, למשל במקרים של פיקוח רנדומלי.
המשמעות של ההקלות האלה היא שהאיזון שביקש החוק ליישם בין הרצון לאפשר ייבוא מקביל לבין הצורך להגן על בטיחות המזון, כלל אינו פשוט, וכרוך במחיר מסוים שייאלצו הצרכנים לשלם בהיבט של בטיחות המזון. עד כמה המחיר שנשלם יהיה גבוה? ובכן, זה כבר תלוי לגמרי במידת האכיפה.
הכותבת הינה ראש מחלקת הגבלים עסקיים ורגולציה במשרד עמית, פולק, מטלון ושות' המייצגת בין השאר את איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים