יום כיפור, יום של חשבונות נפש הוא הזדמנות גם לכלכלנים לערוך חשבון נפש. לצורך כך, ניתן לבחון מחדש את עשרת העקרונות של הכלכלה, כפי שסיכם אותם הכלכלן האמריקאי גרגורי מנקיו (Mankiw). נכון להיום ספר הלימוד של מנקיו הוא הפופולארי מבין כל ספרי הלימוד בכלכלה.
עשרת העקרונות הם: 1. אנשים יכולים לבחור. 2. העלות של בחירה באפשרות אחת היא הדברים שעליהם ויתרתם. 3. אנשים רציונליים חושבים בשוליים. 4. אנשים מגיבים לתמריצים. 5. מסחר יכול לשפר את מצבם של כולם. 6. שווקים הם בדרך כלל דרך טובה לארגן את הפעילות הכלכלית. 7. ממשלות יכולות לעתים לשפר את היעילות של השווקים. 8. איכות החיים במדינה תלויה ביכולת של תושביה לייצר מוצרים ושירותים. 9. מחירים עולים כאשר הממשלה מדפיסה יותר מדי כסף. 10. בטווח הקצר, ישנה תחלופה בין אינפלציה ואבטלה.
אם לא הבנתם, זה בסדר. הכלכלן יורם באומן מאוניברסיטת וושינגטון טוען שכדי להבין את העקרונות, צריך דוקטורט בכלכלה. לכן הוא לקח על עצמו את המשימה לפרש אותם. למרבה המזל ליורם באומן יש גם דוקטורט בכלכלה וגם הומור, ולכן הפרשנות שלו היא כנראה המדויקת ביותר שאפשר למצוא.
ראשית, מציע באומן לחלק את עשרת העקרונות לעקרונות אחד עד שבע שעוסקים במיקרו-כלכלה ולעקרונות שמונה עד עשר שעוסקים במקרו. ההבדל הוא, כמובן, שמיקרו כלכלנים טועים בדברים ספציפיים, ומקרו כלכלנים טועים באופן כללי. מסקנה מיידית היא שהפירוש לשלושת העקרונות האחרונים הוא בלה-בלה-בלה. למי שלא ברור למה, מספיק להזכיר שכלכלנים חזו באופן מדויק שמונה מתוך חמשת המיתונים האחרונים, ושאחרי שמחירי הנדל"ן נופלים, הם תמיד יודעים להגיד שהיתה בועה.
שנית, עובר באומן לפירוש העקרונות המיקרו כלכליים. פירוש העיקרון הראשון הוא שלבחור זה רע. זה נובע מלוגיקה פשוטה: בחירה פירושה ויתור, ולוותר זה רע. העיקרון השני מרחיב את הראשון ומראה שלבחור זה לא סתם רע, זה רע מאד. ניקח דוגמא פשוטה: נניח שמציעים לכם לקחת חבילת במבה שעליה אתם מוכנים לשלם 5 שקלים. אין לכם בחירה, ולכן הרווחתם משהו ששווה לכם חמישה שקלים. כעת נניח שמציעים לכם חבילת במבה ששווה לכם חמישה שקלים או חטיף כיף-כף שעליו אתם מוכנים לשלם ארבעה שקלים. כעת לבחור בבמבה שווה לכם רק שקל אחד, כי ויתרתם על הכיף-כף שהיה שווה לכם ארבעה שקלים. המצב הגרוע ביותר הוא כמובן מצב שבו מציעים לכם שתי חבילות במבה, כי אז המחיר של בחירה בחבילה אחת הוא ויתור על החבילה השנייה, כלומר שנשארתם עם רווח של אפס. מי שחושב (בטעות) שאפשרות לבחור בין שתי חבילות במבה שקולה לאפשרות שיתנו לכם חבילת במבה אחת, כנראה שלא למד אף פעם כלכלה.
עדיין מאמינים לכלכלנים?
הפירוש של העיקרון השלישי הוא שאנשים מטומטמים. לחשוב בשוליים משמעו להחליט לגבי כל יחידה נוספת האם היא שווה את המחיר ואז לקבל החלטה. אבל אף אחד, כולל פרופסורים לכלכלה, לא הולך לסופר וקונה עגבניה-עגבניה, כאשר לפני שהוא קונה כל עגבניה, הוא מחליט האם היא שווה לו יותר ממלפפון. אנשים קונים קילו עגבניות וזהו. לכן המסקנה העגומה היא שאנשים אינם רציונליים, ומכך נובע שהם מטומטמים.
אבל לא צריך להתייאש. העיקרון הרביעי קובע שאנשים מגיבים לתמריצים, והפירוש המילוני של תמריץ הוא "דחף לפעולה". כלומר אנשים פועלים בתגובה לדחפים שגורמים להם לפעול. לכאורה זה נראה כמו להגיד את הברור מאילו (מה שכלכלנים בדרך כלל עושים), אבל בעצם זה רק מראה שכשגורמים לאנשים לפעול, הם פועלים. מה שאומר שהפירוש של העיקרון הרביעי הוא שאנשים אינם כל-כך טיפשים.
הפירוש של העיקרון החמישי הוא שמסחר יכול לפגוע בכולם. ההוכחה לכך היא פשוטה. ניתן היה לנסח את העיקרון בכל אחד משני האופנים הבאים: "מסחר משפר את מצבם של כולם" או "מסחר יכול לשפר את מצבם של כולם". ברור שהמשפט הראשון הוא עדיף, אבל מנקיו העדיף לנסח את העיקרון דווקא בצורה השנייה, מה שמוכיח שגם הוא ידע שמסחר לא משפר את מצבם של כולם.
למי שההוכחה הזאת לא מספיקה לו, שיבדוק את קמפיין הבחירות של דונלד טראמפ והילארי קלינטון. הנושא מרכזי בקמפיין של שניהם הוא איך המסחר פוגע באמריקה, ולכן לדעת שניהם צריך להפסיק לסחור עם סין, מקסיקו ועם יתנו להם קצת זמן, גם עם אירופה, יפן והמזרח התיכון. העיקרון השישי קובע בפשטות שגם הממשלות מטומטמות. כי אם שווקים פוגעים בכולם, אז למה לעזאזל הממשלות מקימות אותם. מצד שני, אם שווקים הם לא יעילים, אז כנראה שבכל זאת צריך ממשלה כדי שתסדר את הדברים. מה שאומר שהפירוש של העיקרון השביעי הוא שכמו אנשים, גם ממשלות הן לא עד כדי-כך טיפשות.
כך שאחרי שסיכמנו ופירשנו את כל העקרונות שעליהם עומדת הכלכלה המודרנית, אם מישהו עדיין חושב שכלכלה יכולה לשפר את מצבו של מישהו, הוא כנראה צריך לחשוב שוב. אם הוא עדיין לא שינה את דעתו, די ברור מה הוא למד באוניברסיטה.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה