"ב-80% מתיקי הגירושים שמגיעים למשרדנו מעורבת בגידה בחיי הנישואים. הליכים שמערבים בגידה הם הליכים קשים יותר, יצריים ורגשיים יותר. אבל מעבר לפגיעה ברגשות של בן או בת הזוג, לעצם מעשה הבגידה יש השלכות כלכליות מהותיות על תהליך הגירושים", כך אומרת עו"ד אורית דרור-הראל, מומחית לדיני משפחה וירושה.
זה קורה גם במשפחות הכי טובות, הכי יפות, והכי עשירות. למשל במערכת היחסים המתוקשרת של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, שמסתיימת בימים אלה באקורד צורם של בגידה. "במקרה שלהם", אומרת דרור-הראל, "לפחות לפי מה שסופר עד כה במדורי הרכילות, אילו מדובר היה בבני זוג שהתחתנו כדת משה וישראל, למעשה הבגידה של בראד פיט לא היתה כל השפעה על הליך הגירושים בבית דין רבני, מאחר שהוא עשה זאת פעם אחת בלבד. בבית הדין מבחינים בין בגידת גבר באשתו פעם אחת, לבין כמה מעשי בגידה, עם כמה נשים. במקרה השני הופך הגבר ל"רועה זונות", בלשון ההלכה".
עכשיו נהפוך את הסיפור כך שג'ולי היא זו שבגדה בבעלה. לדברי דרור-הראל, "במקרה כזה, ג'ולי היתה נחשבת לאישה האסורה על בעלה ובועלה, בבתי הדין הרבניים. המשמעות הכלכלית של זה היא היתה מאבדת את זכותה לכתובתה ומזונותיה שלה, מחויבת על ידי בית הדין הרבני בגירושים מבעלה - וגם אסורה בחיתון עם המאהב (בועלה)".
אל תחפשו שיוויון בדיני משפחה
במציאות הישראלית, שרלוונטית לכל הנשואים, הבוגדים והנבגדים של ימינו, כדאי לזכור שאין שוויון בדיני משפחה. "ברגע שהתביעה מוגשת לבית דין רבני, שפוסק בענייני נישואים וגירושים על פי דין תורה, הבגידה של אישה והבגידה של גבר לא מקבלות את אותו המשקל", אומרת דרור-הראל. "אישה בוגדת מאבדת את מזונות האישה, (אך לא את מזונות הילדים), ואת כתובתה (הסכום שהקנה לה בעלה בעת החתימה על הכתובה)". הכתובה הוא אותו שטר חוב שהגבר חתם עליו בעת הנישואים, ושהאישה זכאית לו בעת הגירושים, במקרה שהפרידה היא לא באשמתה או ביוזמתה.
בנסיבות אלה די ברור מדוע נשים מעדיפות להימנע כליל מדיונים בבתי דין רבניים במקרים שבהם הן אלו שבגדו. "מרבית הנשים שבגדו כלל לא מגיעות לשלב הדיונים בבית הדין הרבני מחשש שיפסידו במאבק על משמורת הילדים", אומרת דרור-הראל. "לא פעם נשים עושות ויתורים מפליגים על רכוש ומזונות מרצונן החופשי, מחשש שבתי הדין הרבניים לא יראו בעין יפה את העובדה שההורה המשמורן יהיה אימא שבגדה בבעלה ובערכי הכבוד והמוסר. מובן שכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הספציפיות ושרק במקרים חריגים יעדיף בית הדין לקבוע כי לא טובת הילדים הייתה לנגד עיני האם הבוגדת". עם זאת מציינת דרור-הראל כי עצם האפשרות הזו מספיקה לרוב הנשים כדי להחליט לסגור את הפרק הזה בחייהן הרחק מבתי הדין.
בית הדין הרבני הוא ערכאה דתית משפטית שפועלת לצד הערכאה האזרחית - בית משפט לענייני משפחה. ואולם, ענייני מזונות האישה נסמכים על הדין הדתי היהודי בשני המקרים, כך שאישה שבגדה לא תזכה למזונותיה באף אחד מהערכאות לא בבית הדין הרבני וגם לא בבית משפט לענייני משפחה. עם זאת בבית דין לענייני משפחה אין משמעות כלכלית לבגידה עצמה, ולרוב היא משולבת בהליך המשפטי במטרה לעורר אמפטיה מצד השופט כלפי אחד הצדדים.
מרוץ להגשת "בקשה ליישוב סכסוכים"
שינוי מסוים נרשם באמצע השנה. עד לפני כמה חודשים המקום שבו התנהל הליך הגירושים, ושלל הסוגיות הנלוות אליו, כמו רכוש, משמורת, ומזונות, נקבע על ידי בן זוג שהקדים להגיש את התביעה באחת מהערכאות. אבל ביולי 2016 נכנס לתוקף חוק שמחייב את בני הזוג לעבור פגישות גישור לפני הגירושים, ושמעכב את הפנייה להליכים משפטיים למשך 60-90 ימים. עם זאת, בתום תקופה זו אותו בן זוג שהגיש "בקשה לישוב סכסוך", הוא זה שקובע באיזו ערכאה יתקיימו ההליכים המשפטיים הנלווים לגירושים.
בפועל, המרוץ להגשת התביעה התחלף במרוץ להגשת טופס בקשה לישוב סכסוכים - או לבית הדין הרבני או לבית הדין לענייני משפחה, וזאת כלל ללא מעורבות של עורך דין. "באחד המקרים שהגיעו אלי לאחרונה, חשד גבר צעיר שאשתו מתכתבת עם גבר אחר כדי לצאת איתו לריקודים, והיכה אותה. האישה הזמינה משטרה והגבר נכנס למעצר. הדבר הראשון שהוא עשה מתוך המעצר היה לשלוח מישהו שיגיש במקומו בקשה ליישוב סכסוכים בבית הדין הרבני. אפילו תצהיר לאימות חתימת המבקש אין צורך כיום", היא אומרת.
מספיק שאישה תבגוד פעם אחת כדי שבית הדין הרבני יחייב אותה בגט. לעומת זאת במקרה שהבוגד הוא הגבר, ידרוש בית הדין, במרבית המקרים, הוכחה על כך שמדובר בבוגד סדרתי שיכלה את רכושו על נשים אחרות. "אם יוכח כך, יחויב הגבר בכתובת האישה, אבל על האישה יהיה לבחור בין קבלת כתובתה לבין מחצית הרכוש המשותף שצברו בני הזוג בנישואים - ואין "כפל מבצעים'", אומרת דרור-הראל.
אבל לפתחן של נשים בוגדות עומד עוד קושי, שגם לו יש היבט כלכלי: במקרה של אישה בוגדת יש אפשרות ליישם את ההלכה של "החזר מתנות". כלומר, אם במהלך חיי הנישואים הבעל העניק לאישה מתנה כלשהי ורשם אותה על שמה, הוא רשאי לדרוש אותה בחזרה".
"אם כבר בגדת אל תספרי"
"עובדה מדהימה שבה אני נתקלת ברוב תיקי הגירושים", אומרת דרור-הראל, "היא שנשים מספרות לבעל, גם בלי שהן נשאלות, על הבגידה שלהן. גברים, לעומת זאת, שותקים או מכחישים, גם כשמוצגות בפניהם הוכחות".
ד"ר סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית, בעלת מרכז לטיפול רגשי במבוגרים וילדים, מסבירה את הסיבה להבדל הזה: "לנשים יש בדרך כלל קושי עצום לשאת את הסוד בסביבה אינטימית עם הבעל. זה עומס רגשי גבוה מדי, והן מעדיפות לספר. אבל הסיבה העיקרית לווידוי של נשים שבגדו היא התפיסה הקדומה שאם הן יספרו לבעל על הבגידה - הוא יקנא ויילחם עליהן. כמובן שזה לא קורה בפועל. גברים, לעומת זאת, כלל לא מחשיבים אקט מיני שלא היו מעורבים בו רגשות - לבגידה. באחד המקרים ישב בחדר הטיפולים שלי גבר שרעייתו הציגה בפניו תמונות עירום שלו לצד אישה אחרת. התמונות האלה לא גרמו לו לשנות את גרסתו: 'לא בגדתי בך', הוא שב ואמר לאשתו. 'לא הרגשתי כלום כלפי האישה הזו'".
מהצד המשפטי ממליצה עו"ד דרור-הראל לזכור שעידן התמימות חלף עבר לו, ושלרוב ההודאה בבגידה פוגעת באישה בהליך הגירושין, בין השאר, לנוכח המרוץ להגשת טופס בקשה לישוב סכסוכים. "אני ממליצה לסיים מערכות נישואים בכבוד וללא בגידות של אף אחד מבני הזוג. אבל אם כבר אישה בגדה בבעלה אמליץ לה להימנע מהווידוי בפני בעלה, לפני שהיא מקבלת ייעוץ משפטי".