ישראלים אוהבים להיות בעלים של עסק ולהרוויח כסף קל. כך לפחות עולה מהפיתוח המואץ של רשתות הפועלות באמצעות זכיינים. לא מעט יזמים התפתו לאורך השנים להקים רשת זכיינית, מתוך מחשבה שלצורך זה לא נדרש הרבה: די ברעיון טוב, מיתוג נכון, וביכולת לשווק את הרעיון לזכיין פוטנציאלי. הוא כבר ישכפל את הרעיון במקום אחר על חשבונו - וגם ישלם תמלוגים ודמי זיכיון שוטפים.
ואולם, מכמה פסקי דין שניתנו באחרונה נראה כי הכללים השתנו. בית משפט השלום בתל אביב דן במקרה שבו ערב נתבע לשלם חובות של זכיין ברשת מסעדות. בפסק הדין קבע בית המשפט כי אף שמדובר בהסכם זיכיון חד צדדי, שבו לרשת היו זכויות רבות ומינימום התחייבויות - יש לה בכל זאת התחייבויות בסיסיות שעליה לקיים: למשל ליווי עריכת תפריט והפקתו, ייעוץ באיוש עובדים ובהכשרתם, ליווי מנהל הסניף, פרסום הסניף ועוד. בפסק הדין צוין כי אם הרשת לא תקיים את ההתחייבויות האלה כלפי הזכיין היא תוכרז כמי שהפרה את החוזה, הפרה שתוכל לזכות את הזכיין בפיצוי או בהפחתת סכום התשלום לרשת.
בתי המשפט מציבים תמרור אזהרה לרשתות: על הרשתות להבין כי הקמת רשת הנשענת רובה ככולה על מתן זכות שימוש בסימן מסחרי מבלי להעניק תמורה שוטפת כלשהי, יכולה לחשוף את הרשת לתביעות ולתשלום פיצויים עתידי.
רשתות שלא ידאגו לתקן את דרכיהן מול הזכיינים, צפויות למצוא עצמן נתבעות על ידי הזכיינים בבתי המשפט, ושם כבר ימצאו אוזן קשבת לטענותיהם. הרוח הנושבת מכיוונו של בית המשפט היא כי על הרשתות המחלקות זכיונות לקיים בדק בית, הן ברמה הניהולית-תפעולית והן ברמת הסכם הזיכיון, תוך בחינת ההתחייבויות הרשתיות המקופלות בהסכם הזיכיון ובדיקה אם הרשת ממלאה אחר התחייבויות אלו.
רשת המעוניינת להתנהל בתבונה להקפיד כי הסכם הזיכיון שיערך עבורה יכלול התחייבויות כלפיי הזכיין, שהרשת תוכל לעמוד בהן. כמו כן, על ההסכם להגדיר מה תהיה מידת המעורבות המקצועית והתפעולית של הרשת, נוסף על הענקת השימוש בסימן המסחרי: העברת ידע עסקי, סיוע טכני, סיוע תפעולי, סיוע מקצועי ולעתים גם סיוע מסחרי.
הרשת לא יכולה להסתפק בעריכת הסכם ראוי ונכון משפטית. כמו כן עליה להקפיד להיות מעורבת בעסק הזכייני ולתת לו ליווי שוטף שיצדיק את גביית התמלוגים באופן שוטף.
הסכם זיכיון שלא יפרט את התחייבויות הרשת כלפיי הזכיין - לא רק שאינו מגן על הרשת אלא אף חושף אותה למצב בו בית המשפט יזהה את ההתקשרות בתור מערכת-יחסים חד-צדדית בין הרשת לבין הזכיין, וייקח לעצמו חופש לקבוע בעצמו מה ההתחייבויות המצופות מהרשת ומה שיעור הפיצוי המגיע לזכיין בגין הפרתן.
בעלי רשתות שלא יעמידו מערכת יחסים דו-צדדית הכוללת משוב ותגמול לשני הצדדים עלולים למצוא עצמם במצב שבו זכיינים יוצאים נגד רשת שלא מספקת להם כל תמורה באופן שוטף. בית המשפט מזהיר כי אם סכסוך כזה יגיע אליו בעלי הרשת עלולים למצוא עצמם מול שופט שיקבע מה הזכויות והחובות שלה כלפיי הזכיין.
הכותבת עומדת בראש משרד עורכי הדין לימור בן-נון נחמני, המתמחה בתחום הזכיינות