פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דוח טאוב: הצמיחה בהאטה, לא נלחמים בעוני

      מכון טאוב פרסם את דוח מצב המשק השנתי שלו ממנו עולה תמונה עגומה - הצמיחה כבר אינה גבוהה בהשוואה לשאר העולם, מערכת הבריאות מידרדרת עקב חוסר תקצוב, המלחמה בעוני נזנחת והכיתות נשארות גדולות

      איסוף בקבוקים לקבלת פיקדון. גבעתיים, אוגוסט 2016 (ראובן קסטרו)
      (צילום: ראובן קסטרו)

      מצב המשק מדאיג: הצמיחה ירדה לשיעורים נמוכים בהשוואה בינלאומית ועלולה לרדת אף יותר אם לא יינקטו צעדים לשיפור. הממשלה אינה עומדת בהתחייבויותיה להפחתת העוני ומערכת הבריאות מידרדרת בגלל שחיקה ריאלית בהשקעה - כך עולה מהדוח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. לפי הדוח, שיעור הצמיחה, שבעבר היה גבוה יחסית ליתר מדינות העולם, שוב משתרך מאחורי מרבית מדינות OECD, במקום ה-22 מתוך 33 מדינות הארגון. בחמש השנים האחרונות צנח קצב הצמיחה בכחמישים אחוזים ויותר לעומת השנים הקודמות. שיעור הצמיחה השנתי לנפש בשנים 2012-2016 היה אחוז אחד בלבד.

      לקריאה נוספת:

      כך נהפכנו למדינה באוברדראפט
      מה יצא למורים ומה השיגה מערכת החינוך - שבע שנים לאופק חדש
      מתפתים לעבוד בעגלות בסינגפור? היזהרו ממלקות

      חוקר המכון גלעד ברנד מציין שבישראל יש גידול בתוצר שנובע מהתרחבות שוק העבודה בישראל והגידול בהשתתפות בשוק העבודה. המדינה הגדילה את מספר העובדים בשירותים הציבוריים וחל גידול בתעסוקה בקרב חרדים וערבים – קבוצות אוכלוסייה ששיעור התעסוקה בהן נמוך יחסית. אולם כאשר תמוצה הצמיחה בשוק העבודה עלולה צמיחת המשק להאט, ולכן יש למצוא למשק מקורות צמיחה חלופיים.

      מיטות חולים במסדרון המחלקה הפנימית בבית חולים אסף הרופא. 26 בדצמבר 2016 (טל אנגלנדר)
      המראות לא מקריים (צילום: טל אנגלנדר)

      כך דורדרה מערכת הבריאות

      המראות הקשים במסדרונות בתי החולים אינם מקריים, אלא תוצאה של שחיקה מתמשכת של תקציבים והשקעות. כלכלן מכון טאוב דב צ'רניחובסקי קובע כי משאבי מערכת הבריאות מידלדלים ריאלית. הדו"ח מצביע על ירידות מתמשכות במשאבים הריאליים העומדים לרשות מערכת הבריאות: מספרי המיטות, הרופאים וכוח האדם הסיעודי לנפש. הגידול בהוצאה לבריאות מקבילה אמנם לקצב העליה בתוצר הלאומי, אבל הצרכים גדלים בקצב מהיר יותר בגלל עליית הגיל הממוצע של האוכלוסיה והתייקרות מהירה של השירותים.

      למרות הגידול הצפוי בצרכים, עקב הזדקנות האכלוסיה, שומרת ישראל על הוצאה קבועה לבריאות, שהיא נמוכה מההוצאה החציונית במדינות OECD. חלקה של הממשלה בהוצאה על הבריאות יורד בהתמדה, ובהתאם עולה ההוצאה הפרטית המהווה כ-6% מהוצאות משק בית ממוצע. בין השנים 1995 ו-2014 עלתה ההוצאה הפרטית לבריאות בקצב כפול מקצב העליה של ההוצאה הממשלתית. ב-2014 מומנו 38% מהוצאות הבריאות מכיסם הפרטי של האזרחים, שיעור המימון הפרטי הגבוה ביותר במדינות OECD אחרי ארצות הברית. הגידול בהוצאה הפרטית, קובע צ'רניחובסקי, אינו יעיל - נוכח הגידול בביקושים ובצרכים, שאינו נענה על ידי גידול של המימון הציבורי, ההוצאה הפרטית עולה – ועלייה זו חורגת מעבר לגידול שהיה נדרש בהוצאה הציבורית לאותן מטרות. עלייה זו מקורה בכשלי שוק, ולו אותו סכום היה מושקע ברפואה ציבורית התמורה הייתה רבה יותר.

      בפרק הדן בביטוחים המשלימים ובשירותי הרפואה הפרטיים מצביעים החוקרים על עיוותים הנגרמים למערכת כתוצאה מהסדרים אלה. "הגידול בחלקה של ההוצאה הפרטית במימון שירותי הבריאות בישראל, כמו גם ההסדרים המאפשרים למבוטחים לממש את הביטוחים המשלימים במוסדות פרטיים בלבד, מבטאים אי שביעות רצון מסוימת מהמערכת הציבורית, ותורמים לחוסר היעילות של המערכת ולגידול בפערים בנגישותם של שירותי הרפואה", קובעים החוקרים דב צ'רניחובסקי חיים בלייך ואיתן רגב.

      על פי הדוח, שירותי בריאות שונים מתפתחים רק בגלל יכולתם של בעלי האמצעים לשלם עבור שירותים אלה, הנמנעים מציבור המבוטחים הרגיל. כך נוצרת מערכת בריאות בלתי שוויונית.

      בעיה נוספת עליה מצביעים החוקרים היא חובת ההשתתפות העצמית המוטלת על המבוטחים. החוקרים קובעים כי מדובר במס רגרסיבי (אינו מתחשב בהבדלי הכנסות בין המשלמים) - דווקא הנזקקים יותר לשירותים, בעיקר קשישים, נושאים בתשלומים גבוהים יותר.

      המלחמה בעוני: רק חצי מההמלצות יושמו

      יעדי התכנית למלחמה בעוני לא יוכלו להתממש בגלל היעדר תקציבים מתאימים, כך מעריכים חוקרי מכון טאוב. התכנית הממשלתית למלחמה בעוני מבוססת על המלצות וועדת אלאלוף. על פי התכנית יצומצם היקף העוני במחצית בתוך עשר שנים. עד כה בוצעו בצורה מלאה וחלקית רק כמחצית ההמלצות. על פי ממצאי החוקרים פרופ' ג'וני גל ושביטל מדהלה-בריק הוקצו בשנתיים שחלפו מאז הוחלט על יישום התכנית רק 1.9 מיליארד שקלים מתוך תקציב שנתי נדרש של 7.4 מיליארד שקלים. שתי המלצות מרכזיות של הוועדה לא יושמו כלל: הגדלת הקצבאות לאבטחת הכנסה למי שאינם יכולים לעבוד, והקמת גוף שירכז את המאבק בעוני.

      פערי הכנסות בין נשים לגברים: 13%

      פערי השכר בין גברים ונשים בישראל, העומדים על כ-21% לרעת הנשים, מוסברים במחקר שערכה חוקרת המכון הדס פוקס בהבדלים במספר השעות שעובדים גברים לעומת נשים. בהתחשב בעובדה שמספר שעות העבודה בישראל גבוה יחסית (4 שעות שבועיות יותר מממוצע OECD), פערי השכר בישראל דומים לפערים ביתר מדינות OECD.

      ההבדלים העיקריים בשכר בין המגדרים נובעים מהבדלים בעיסוקים (רוב בולט לגברים במקצועות טכנולוגיים בהם השכר גבוה). החוקרת מציינת שהפערים בשכר בין נשים וגברים בישראל נמצאים במגמת ירידה ובקיזוז משתנים כמו עיסוקים ושעות עבודה מסתכמים פערי השכר ב-13% בלבד לרעת הנשים. המפתח העיקרי לצמצום הפער לדעת החוקרת הוא הגברת החינוך הטכנולוגי לנשים והתאמת שעות העבודה במקצועות המבוקשים לנשים.

      "מחאת הסרדינים" מול משרד החינוך בתל אביב, יוני 2015 (יותם רונן)
      מחאת הסרדינים לא הצליחה - אבל זה לא נורא (צילום: יותם רונן)

      מחאת הסרדינים - מיותרת

      "מחאת הסרדינים" להקטנת הצפיפות בכיתות הלימוד לא נחלה הצלחה, אבל לדעת חוקרי מכון טאוב זה לא נורא. בדיקת המכון אינה מצביעה על קשר בין הישגים לימודיים לגודל הכיתה. הממצאים מלמדים שבניגוד לסברה הרווחת, יש לכאורה קשר חיובי בין גודל כיתה להישגים, כלומר: ציוני התלמידים בכיתות גדולות גבוהים יותר. אלא שקשר זה מדומה נובע מההצבה של תלמידים חזקים יחסית בכיתות גדולות, ואילו תלמידי הכיתות הקטנות הם חלשים יחסית מלכתחילה. לכן לא ברור אם גודל הכיתה משפיע כלל על הישגי התלמידים, וכיצד. אמנם שאלה זו מעוררת עניין בקרב חוקרים, אנשי חינוך ומחוקקים זה שנים רבות, אך עד כה לא נמצאה לה תשובה חד-משמעית. מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על שורה של גורמים נוספים המשפיעים על הישגים, ובהם יכולות התלמיד, רקע חברתי-כלכלי, טיב ההוראה וכדומה.

      במקרים רבים, נכתב בדוח, גודל הכיתה בבתי הספר השונים אינו נקבע באקראי אלא משקף שיקולים מערכתיים, לימודיים וכלכליים שיכולים אף הם להשפיע על הישגי התלמיד. מדובר בעיקר בהצבת תלמידים חלשים יחסית בכיתות קטנות, בתקווה שהדבר יאפשר לקדם את הישגיהם. לאור המשאבים הרבים והעלויות הגבוהות הנדרשות לשם הקטנת כיתות הלימוד בישראל, יש חשיבות רבה לבחינת הקשר בין גודל כיתה להישגים.