יום העצמאות ויום הזיכרון חלפו לא מזמן וזה זמן טוב לשאול מה היה קורה למדינת ישראל אם במקום להיות במצב מלחמה תמידי היה אפשר שיהיה פה אחרת - איך ישראל היתה נראית לו תל אביב היתה ז'נבה ולשתיהן היתה סיסמא אחת: לעשות כסף.
קצת קשה לנתח את התמונה הכוללת במצב הזה, אבל בכל זאת, אפשר לשאול איך היו נראים הדברים מבחינת ההכנסה של האזרח הממוצע. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, פריון העבודה בישראל הוא נמוך באופן משמעותי מהממוצע של המדינות המפותחות. מי שזה נשמע לו כמו עובדה משעממת או חסרת חשיבות, צריך לזכור שפריון העבודה מחושב ככמות התוצר במונחים כספיים שמייצר עובד בשעת עבודה. לכן, בשורה התחתונה, כל עלייה בפריון העבודה גוררת עלייה בשכר.
תרשים 1 : פריון העבודה לשעת העבודה: דולרים במונחי כוח קנייה (PPP). מקור: גבע (2015)
אם יוזמי המחאה החברתית צודקים והבעיה הגדולה של הציבור בישראל היא אכן יוקר המחייה, אז כל שיפור בפריון העבודה יקדם את הפתרון של הבעיה, כי ככל שהפריון יהיה גבוה יותר, השכר יהיה גבוה יותר והמחירים נמוכים יותר.
איך זה קשור לעובדה שתל אביב היא לא ז'נבה? תקציב הבטחון. תקציב הבטחון של ישראל מהווה כמעט 6% מהתוצר הלאומי. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, זה בערך פי 3.5 מההוצאות בתחום של מדינה מפותחת ממוצעת. המשמעות היא שממשלת ישראל מוציאה הרבה פחות מממשלות אחרות על חינוך, על בריאות ועל שירותים ליצרנים ולצרכנים. זה לא מקרה שבדירוג הנוחות של עשיית עסקים של הבנק העולמי ישראל ממוקמת במקומות לא מחמיאים. בין היתר, ישראל ממוקמת במקום ה- 52 בדרוג הכללי, במקום ה- 96 מבחינת הנוחות של מערכת המס, במקום ה- 89 מבחינת היכולת לכפות הסכמים ובמקום ה- 126 מבחינת היכולת לרשום נכס (למי ששואל למה מחירי הדיור עולים).
תרשים 2 : הוצאות בטחון כאחוז מהתוצר. מקור: גבע (2015)
התוצאות האלו אינן מקריות: כשהמדינה מוציאה כל כך הרבה על בטחון, נשאר הרבה פחות להוציא על דברים אחרים. כשזה נמשך לאורך שנים, נוצרת גם מנטליות שמשמרת מנגנונים שמתקיימים, ולכן הדברים לא משתפרים, או משתפרים, אבל מאד לאט.
ברור שגם אם היה שלום כולל במזרח התיכון, היה לישראל צורך בצבא גם לשוויץ יש אחד, ולא קטן. אבל לו אפשר היה להוריד את הוצאות הבטחון לרמה הממוצעת של המדינות המפותחות, אז שורה של מחקרים מראים שהגידול בתוצר יהיה לפחות שישה אחוזים, שיבוא לידי ביטוי בעלייה בפריון של כ-7% - וזה שיעור הפוטנציאל לעלייה בשכר. עוד יתרון מצמצום ההוצאות על צבא הוא העובדה שצעירים יוכלו להתחיל ללמוד ולעבוד בגיל 18, במקום בגיל 21 (לא כולל הטיול להודו). לו זה היה קורה, כפי שזה קורה בשאר העולם המפותח, היתה מתקבלת עלייה נוספת של עוד כששה אחוזים בפריון.
בסך הכל, אם כך, ההשפעה הישירה של הקטנת הצבא על השכר היא למעלה מ-10%. זה כמובן לא כל השינוי, כי כל הקטנה בהוצאות הבטחון תוכל להביא גם לשיפור ההשקעה בהון ובהשכלה. אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי הוא המחסור בתשתיות: בין היתר כבישים, רכבות, חשמל, בתי ספר. כל הקטנה של הוצאות הבטחון, תביא לשיפור בתשתיות, והשיפור הזה הוא המפתח לצמיחה כלכלית של ישראל בעתיד.
עכשיו נשאלת השאלה איך עושים את זה, ומה התפקיד של הממשלה. ברור שישראל אינה נמצאת ליד ז'נבה, אבל עד לפני 70 שנים, גם בסביבה של ז'נבה היתה אלימות רבה. כך שכדי שהמצב בישראל יהפוך מטוב למצויין, צריך לזכור שצריך לסדר לא רק את הכלכלה, אלא גם לנסות להפוך את המזרח התיכון למקום רגוע יותר.
ד"ר אביחי שניר- כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה