רשות שוק ההון והביטוח במשרד האוצר פרסמה לאחרונה דוח שעסק בפנסיות של הציבור - ומסקנותיו אינן אופטימיות. המסקנה הבולטת היא שאנחנו משלמים ביוקר על הרתיעה הטבעית מעיסוק בדוחות הפנסיה והביטוח שלנו. המסקנה השנייה היא שהמצב חמור כל כך, עד שהמדינה חוזרת בה מהניסיון להעביר את מלוא האחריות לפנסיה לאזרחים, וחוזרת בהדרגה ליטול אחריות כדי להציל אותנו מעצמנו.
את המחיר הכבד של הפרטת הפנסיה שלנו משלמים בעיקר צעירים, העובדים במקומות עבודה שאין בהם ועד עובדים חזק ומאורגן, ומחליפים מדי כמה שנים ולעתים אף פחות את מקום העבודה. הם לא תמיד מודעים לאפשרויות הבחירה בין קרנות הפנסיה וההשוואה בין ההצעות, חותמים על מה שהסוכן מציע להם - וממשיכים הלאה.
כשמחליפים מקום עבודה, מתחלפת לרוב גם קרן הפנסיה, מבלי שהעובד ידע שחשבונות הפנסיה שלו מתפזרים בין מספר חשבונות. החשבונות הישנים הופכים ל"חשבונות לא פעילים" - כלומר, חשבונות שהעובד חדל להעביר אליהם כסף. דמי הניהול בחשבונות אלה קופצים אוטומטית למקסימום, מבלי שהעובד ידע על כך, וכך יכולה קרן הפנסיה לגבות עבור ניהול סכומים העולים אף על התשואה השנתית שהם מניבים.
שיעור דמי הניהול הממוצעים באפיקי החיסכון השונים
על פי דוח הממונה על שוק ההון, מחצית מחשבונות הפנסיה הם חשבונות "לא פעילים", המסכנים את בעליהם באובדן תשואה; כיסוי ביטוחי חסר עקב אי שמירת זכויות; ואף סיכון ממשי שהחשבון שבעליו אינו מטפל בו, פשוט ילך לאיבוד במהלך השנים - והסכומים יחסרו מאוד בעת היציאה לפנסיה.
כ-25 מיליארד שקל שוכבים כאבן שאין לה הופכין בחסכונות פנסיוניים, ובעיקר בקופות גמל של אזרחי ישראל. בעלי החיסכון אינם יודעים כנראה על קיומו, בחלק גדול מהמקרים מדובר ביורשים של הבעלים הרשומים.
מאות מיליוני שקלים מסתתרים בחשבונות נשכחים
אגף שוק ההון החל בשנים האחרונות לטפל בחשבונות הפנסיה הזנוחים, ולחייב את קרנות הפנסיה לאחד חשבונות לא פעילים עם החשבון הפעיל של בעליהם. זה תהליך ממושך, ומוטב לבעלי החשבונות שלא לסמוך על כך שכל חשבונותיהם יאותרו על ידי המדינה - ויאוחדו עם החשבונות האחרים. דוח הרשות אינו מזכיר את העובדה שאיחוד כזה הוא, לעתים, בלתי אפשרי על פי כללי הרשות. כך, למשל, לא ניתן לאחד חשבון של קרן פנסיה המוגדרת "ותיקה" עם חשבון בקרן פנסיה אחרת.
גם בקופות הגמל מסתתרים מאות מיליוני שקלים בחשבונות נשכחים. רשות שוק ההון איתרה כשני מיליון חשבונות שקיימים בהם סכומים קטנים, ובעליהם אינם יודעים על קיומם או אינם טורחים לסגור אותם. במאמץ לעודד את החוסכים לאתר ולסגור את החשבונות האלה, מציעה הרשות פטור אוטומטי ממס על הרווחים בחשבונות שיתרתם אינה עולה על 8,000 שקל. חלק גדול מהחשבונות האבודים פטורים ממילא מהמס, ולכן ספק אם ההטבה תשכנע את מי שחשבונם נשכח ונזנח.
מלכודת החשבונות הבלתי פעילים אינה הבעיה היחידה, ואפילו לא העיקרית, של החוסכים הבלתי מאוגדים. מהדוח עולה שאנחנו משלמים יותר מדי כסף לקרנות הפנסיה ומנהלי החסכונות שלנו. הם אולי טוענים שהרווחים שלהם אינם מוגזמים, אבל האמת היא שיש כאלה שמשלמים מחירים סבירים תמורת ניהול החסכונות שלהם, ויש רבים המשלמים אפילו פי שלושה ויותר מהאחרים.
כך, למשל, בחברת אילון-פסגה משלמים עובדים של חמשת המעסיקים הגדולים במשק (ובראשם המדינה) דמי ניהול ממוצעים של 1.54% מההפקדות, לעומת ממוצע של כלל עמיתי הקרן בשיעור של 4.47% מכלל ההפקדות. כלומר: עובדים מאורגנים בוועד גדול דורשים ומקבלים דמי ניהול נמוכים, המסובסדים על ידי עובדים אחרים, מאורגנים פחות, שאין להם כושר מיקוח מול החברות הגדולות.
עשרות אלפי שקלים יחסרו בפרישה - אבל המודעות משתפרת
רשות שוק ההון פעלה רבות בשנים האחרונות כדי להגביל את דמי הניהול המרביים, לדרבן את התחרות בין מנהלי החסכונות ולספק לחוסכים הקטנים מידע השוואתי שיקל עליהם את המיקוח.
דמי הניהול הממוצעים אמנם יורדים משנה לשנה - אבל עדיין יש פער בלתי נתפס בין מי שיודעים לעמוד על המקח לבין מי שרק רוצים לחתום על הטפסים - ואינם קוראים את הדיווח התקופתי בקרן הפנסיה. בסופו של דבר, מדובר בהרבה מאד כסף - עשרות אלפי שקלים שיחסרו מאוד בתקופת הפרישה.
דמי הניהול שגובים מנהלי החסכונות מחולקים לשניים: תשלום על הטיפול בהפקדה, ותשלום על ניהול הכספים המופקדים. ההבדלים בן הסכומים מרמזים שדמי הניהול נקבעים על פי יחסי הכוחות בין החוסכים למנהלי החסכונות, וחוסכים שאינם יודעים לעמוד על המקח משלמים ביוקר.
אין סיבה שדמי הניהול על סך הנכסים בקופות הגמל יהיו כפולים בממוצע מדמי הניהול בקרנות הפנסיה - ובחברות הביטוח דמי ניהול הנכסים מגיעים לכמעט פי ארבעה מהממוצע מקרנות הפנסיה. הירידה המתמשכת בדמי הניהול, מוכיחה שמודעות החוסכים למחיר הגבוה של הפנסיה הולכת ומשתפרת. דוח הרשות לשוק ההון מוכיח שיש עוד לאן לשאוף.