באחד המאמרים שקראתי פעם על הומור באקדמיה, למדתי על מרצה שהיה אומר לתלמידים שלו בתחילת כל מבחן שלא יהיו בלחץ, כי אם המבחן היה באמת מקרה חרום, הם לא היו יושבים בחדר הבחינות. האמת היא שזה לא מצחיק, זאת האמת.
בזמן "צוק איתן" נשמעו אזעקות מדי פעם בדיוק כשסטודנטים באזור תל אביב כתבו בחינות. ברגע שהאזעקות נשמעו, הסטודנטים ירדו למקלטים ונהנו מהזדמנות נהדרת להשוות את התשובות שלהם עם אלו של החברים. כך שבאוניברסיטה, מצב חרום הוא הזדמנות ולא בעיה, לפחות אם לא קוראים לך למילואים.
בלי פאניקה הוא כלל נהדר לחיים, והוא תקף גם בבחירת תחום לימוד והתנהגות במהלך הלימודים. סטודנטים רבים חוששים שהבחירה שהם עושים תקבע להם את המשך החיים, או שאם הם לא יצליחו להוציא 100 בכל מבחן, משהו רע יקרה להם אחר כך.
אז כדאי לדעת ששני הטיעונים די שגויים. קודם כל, בערך 40 אחוזים מהסטודנטים עובדים במקצוע שלא קשור, או קשור במידה מעטה, לתחום שלמדו באוניברסיטה. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, אחוז הבוגרים שלא עובדים בתחום שלמדו הוא גבוה יחסית עבור מדעי הרוח, אבל הוא גבוה אפילו יותר עבוד בוגרי מדעי החברה ומדעי הטבע. גם בקרב בוגרי משפטים והנדסה, בערך רבע אינם מועסקים בתחום שלמדו.
כך שהבחירה בתחום הלימוד בתואר ראשון אינה מגבילה את החיים שיבואו אחר כך. מלבד עבור מי שלומדים את מקצועות הרפואה, חלק די גדול מהבוגרים מוצאים עבודה שאינה תלויה דווקא בתחום שלמדו. התוצאות האלו לא צריכות להפתיע כל-כך, בגלל שתי סיבות עיקריות.
ראשית, הלימודים האקדמיים הם הרבה פעמים רק סוג של מבחן. מעסיק שצריך להחליט האם למועמד יש את הפוטנציאל להפוך לעובד טוב, משתמש בתואר האקדמי ובמוסד שהעניק אותו כתעודה שמעידה על היכולת של העובד ללמוד את העבודה, ולא בתור תעודה שמעידה על כך שהוא רכש את המקצוע. לכן מעסיקים מוכנים במקרים רבים סטודנטים לא לפי תחום הלימוד שלהם, אלא לפי המוסד שהעניק להם את התואר ולפי מידת ההתאמה האישית שלהם לתפקיד.
שנית, במדינת ישראל כולם מבזבזים לפחות שנתייםשלוש על שירות צבאי שלא מעניק (ברוב המקרים) שום הכנה לחיים באזרחות. לכן, זה רק טבעי שחלק לא מועט מהסטודנטים מוכנים לבזבז כמה שנים על לימודי תואר, רק בשביל להחליט שהתחום לא מעניין אותם, ואז ללכת ללמוד, או לעבוד בתחום אחר. יש לי חבר, למשל, שלמד תואר ראשון ושני בפיזיקה בטכניון, והיום הוא רופא באחד מבתי החולים במרכז. כך שהכל אפשרי.
אבל מה שלא פחות חשוב כשמדובר על להרגיע את הפאניקה, הוא שבלי קשר לתחום הלימוד, ברוב המקרים, בוגרי אקדמיה בישראל מוצאים עבודה. תרשים 2 מראה את אחוז הבוגרים מכל תחום שהיו מובטלים לאחר סיום הלימודים שלהם.
אפשר לראות שבהתאם לדימוי, אחוז הבלתי מועסקים מקרב בוגרי מדעי הרוח הוא קצת יותר גבוה מאשר אצל בוגרי מקצועות אחרים. אבל גם בוגרי משפטים אינם מוצאים עבודה בקלות, וכך גם בוגרי מדעי הטבע. אבל עדיין, בשורה התחתונה, בוגרי כל התחומים, לפחות ברוב המכריע של המקרים, מוצאים עבודה.
כך שבאמת אין סיבה לפאניקה, לא בגלל תחום לימודים, ולא בגלל ציונים. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מתכוננים לבחינה. כי מהנסיון שלי, הסיכוי להכשל (או להתפס בגלל נסיון העתקה) עולה באופן אקספוננציאלי עם רמת החרדה.
ד"ר אביחי שניר, המכללה האקדמית נתניה, בית ההשקעות אינפיניטי ואוניברסיטת בר-אילן