פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      40 שנה לביקור סאדאת: הכלכלה הביאה את השלום עם מצרים

      השלום עם ישראל היה צעד אמיץ של הנשיא המצרי, שאף עלה לו בחייו, אבל המניעים לביצועו היו כלכליים בעיקרם. כך הציל הסכם השלום את מצרים מאסון כלכלי

      40 שנה לביקור סאדאת: הכלכלה הביאה את השלום עם מצרים
      עריכת וידאו:ניר חן

      (בווידאו: העיתונאי שלום קיטל במהדורה המרכזית של וואלה! NEWS על ציון 40 שנה לביקור סאדאת בארץ)

      השבוע ציינו 40 שנים להגעתו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לישראל. המהלך האמיץ הזה של הנשיא המצרי, זה שעלה לו בסופו של דבר בחייו, הונע במידה רבה מהצרכים הכלכליים של מצרים. לכן, כשרוצים להבין מדוע חשוב למנהיגות מצרים לשמור על הסכם השלום, ומדוע העם המצרי נלהב הרבה פחות מההסכם, חשוב להבין גם את המשמעויות הכלכליות של ההסכם, ולא רק את המשמעויות הצבאיות והפוליטיות .

      אנואר סאדאת הגיע לישראל בעיקר לאור ההשלכות הכלכליות של מצב המלחמה עם ישראל, שהפכו להיות בלתי נסבלות עבור המצרים. בשנת 1976, מצרים הוציאה כ-3 מיליארד דולר בשנה על הצבא, כ-24% אחוזים מהתוצר שלה. סכום זה לא הותיר למצרים יכולת להשקיע בתחומים אזרחיים כמו חינוך, בריאות, ואפילו באספקת מזון וחשמל. השלטון המצרי לא יכל להמשיך במצב הזה לאורך זמן בלי להסתכן במהומות שיסכנו את המשך קיומו.

      לקריאה נוספת:
      הופעות בדקה ה-90: אפליקציית הטיסות חוליו בשירות חדש
      היום זה קורה: שטרות חדשים של 20 ו-100 שקל בכספומטים
      פיטורים וחובות כבדים: בטבע מחכים לתוכנית המפנה של המנכ"ל החדש

      נשיא מצרים אנואר סאדאת עם גולדה מאיר, 1977 (AP)
      אנואר סאדאת וגולדה מאיר (צילום: AP)

      יותר מכך, בעולם שנחלק לשני גושים, האחד, המערבי בהנהגת ארה"ב והשני המזרחי בהנהגת ברה"מ, המצרים נמצאו עד שנת 1973 בגוש של ברה"מ. ברה"מ תחזקה את הצבא הרוסי, וגם סייעה למצרים כלכלית, אבל סאדאת הבין שלברה"מ אין את האמצעים הכלכליים לתמוך במצרים לאורך זמן. הוא הבין את מה שיהיה ברור לכולם קצת יותר מעשר שנים לאחר מכן, כשחומת ברלין תיפול: בסוף שנות ה- 70' , ברה"מ נמצאה בתהליך מתקדם של פשיטת רגל.

      אנואר סאדאת רצה לעבור לגוש האמריקאי והסכם השלום עם ישראל היה האמצעי לכך. אחרי ההסכם, המצרים קיבלו כל שנה מהאמריקאים סיוע צבאי של כ-1.3 מיליארד דולרים, וסיוע אזרחי של כ-250 מיליון דולר נוספים. מאז ההסכם ועד 2011, המצרים קיבלו כ- 69 מיליארד דולרים מארה"ב. המדינה היחידה בעולם שקיבלה מארה"ב סיוע כלכלי גדול יותר היא ישראל.

      הסיוע הצבאי ופירוז הגבולות מול ישראל איפשרו למצרים להקטין את הוצאות הבטחון ל-2% מהתוצר, פחות מעשירית מאשר לפני הסכם השלום. ההפחתה הדרסטית בנטל הבטחוני על התקציב אפשרה למצרים להתחיל בסוף שנות ה-70' בתוכנית חומש לפיתוח התיירות ולהפנות כ-12% מהתוצר להשקעה בענף זה. ההשקעה בתיירות ביחד עם ההתקרבות לגוש המערבי נשאה פירות: מייד לאחר הסכם השלום, מספר התיירים חצה את המיליון בשנה ובשיא, בשנת 2010, מספר התיירים חצה את ה-14 מיליון, לפני שירד בעקבות המהפכה ופיגועי הטרור של השנים האחרונות. בשיאה, התיירות המצרית העסיקה כ-12% מהעובדים במצרים, הכניסה כ-11% מהתוצר וכ-14% מההכנסות במטבע חוץ.

      הסכם השלום הניב למצרים תוצרים כלכליים נוספים: העברת שדות הנפט שישראל מצאה בסיני, נתנה למצרים את הבסיס לתעשיית האנרגיה, שכיום מבוססת בעיקר על הפקת גז טבעי. זהו כיום המקור העקרי למטבע חוץ של המצרים.

      תוצר לנפש במצרים 1965 - 2016 (עיבוד תמונה)
      התוצר בנפש במצרים

      תרשים 1 מראה את ההשפעה של הסכם השלום על התוצר לנפש במצרים. התוצר לנפש הוא מדד לכמות התוצר של מדינה ביחס למספר האנשים שנמצאים בה, ולכן הוא משמש כמדד לאיכות חיים. אפשר לראות את ההאצה שחלה בתוצר לנפש בסוף שנות ה-70' ולאחר מכן את הגל הנוסף בגידול בתוצר לנפש, שנבע מההשקעות בתיירות ובגז באמצע שנות ה-2000.

      כשרואים את ההשפעה הכלכלית הזאת, אפשר להבין מדוע אפילו המשטר של האחים המוסלמים במצרים אחרי ההפיכה של 2011, לא היה מעוניין לסגת מהסכם השלום. כי עבור כל משטר מצרי, כל פגיעה בתמיכה המערבית במצרים משמעותו ירידה במענקים ובהלוואות מחו"ל, וכתוצאה מכך, חוסר יכולת לספק לאוכלוסיה רמת חיים מינימאלית.

      התוצר לנפש בישראל ובמצרים (עיבוד תמונה)
      התוצר בנפש במצרים לעומת ישראל

      אז אם הסכם השלום עם מצרים כל כך חשוב למשטר, מדוע אזרחי מצרים לא שותפים לתחושה זו? במידה רבה, תחושות הציבור המצרי נובעות מסיבות פוליטיות ובתפיסה בקרב תושבי מצרים, שישראל אשמה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולם, מעבר לכך, יש גם הסברים כלכליים. כאשר אנואר סאדאת הגיע לישראל, הוא הבטיח למצרים עליה חדה ברמת החיים: רק כך הוא הצליח "למכור" למצרים את הסכם השלום. רמת החיים במצרים אמנם עלתה, אך היא לא עלתה במידה שהציבור ציפה. תרשים 2 מראה את התוצר לנפש בישראל, לצד זה של מצרים. בשנת 1978 התוצר לנפש בישראל היה גדול פי 10, מאשר במצרים. בשנת 2010, התוצר לנפש המצרי הגיע לשיא , התוצר לנפש בישראל היה גדול פי יותר מ-11, מאשר במצרים.

      כך שמבחינת המצרים, הם מרגישים שבהשוואה לישראלים, הם נשארו מאחור. בנוסף, שיעור האבטלה במצרים עדיין עומד על כ-12% והאינפלציה על למעלה מ-10%. כמעט 30% ממשקי הבית במצרים נמצאים מתחת לקו העוני, כאשר קו העוני מוגדר כהכנסה שמספיקה לצרכים הבסיסיים בלבד, כ-20 דולרים לחודש. לא לזה ציפו המצרים, כשהמשטר שלהם הבטיח שרמת החיים תעלה.

      ד"ר אביחי שניר - כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה