רוצים לשלב בעלי מוגבלויות בעבודה? אל תקצצו להם את הקצבה

(בווידאו: מחאת הנכים בצומת אל על)

לאחרונה נראה כי אנו צועדים בכיוון השוויון התעסוקתי בין מגוון האוכלוסיות בישראל ואין זאת אלא הכרזה מצד המדינה על כך שגיוון תעסוקתי וקבלת האחר נמצאים בבסיס ערכיה. הסכם קיבוצי מחייב העסקת עובדים עם מוגבלויות בשיעור של 3% מכלל העובדים בחברות במגזר הפרטי המעסיקות מעל 100 עובדים. במגזר הציבורי מחייבים ההסכמים העסקת בעלי מוגבלויות בשיעור של 5% מסך העובדים בארגון. הנתונים המתפרסמים מדי חודש מעידים על שיעורי אבטלה הנמוכים מ- 5%. מן הידועות היא שנתון זה איננו משקף את התעסוקה בקרב בעלי מוגבלויות, שכן, שיעורי האבטלה בקבוצה זו גבוה בהרבה. לכן, המדינה השכילה לסלול את הדרך לתיקון עוולות רבות בשנים בשוק העבודה ובכלל ביחס מפלה כלפי האחר.

ההסכם הקיבוצי מעודד גיבוש ויישום מדיניות המעודדת השתלבות ואת הצורך בפיתוח ויישום אסטרטגיות להסרת חסמים ואפליה כלפי בעלי מוגבלויות. הצלחת המהלך מחייבת שינוי מעמיק משולב חוק, פתיחות מעסיקים לשינויים, לדפוסי העסקה חדשים וקליטה של בעל המוגבלות המבקש להיות חלק ממכלול ולחוש שייכות.

לקריאה נוספת:
מי צריך את הביטוח המשלים של קופת החולים? מסתבר שלא כל אחד
התקפי חרדה ושכר מזעזע: כך נראית עבודת מחסנאי באמזון
המיטה התלקחה: "ראינו עשן מיתמר מהמזרון"

הנחת היסוד שלנו היא שבעלי מוגבלות שמחים לצאת מהבית ולעבוד, לתרום ולהיתרם. אבל החוק כשלעצמו לא נוטה לגלות רגישות רבה לכך. החוק, כפי שהוא כיום, לא פוגע בזכויותיהם של בעלי מוגבלויות הבוחרים לא לעבוד, אבל אלה שיוצאים לעבוד – שכר עמלם מנוכה מקצבתם.למעשה החוק פוגע במוטיבציה של בעלי מוגבלות לצאת לעבוד, שכן, משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קצבת הנכות של בעלי מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה - הקצבה מופחתת עד שהיא נעלמת. אדם שמקבל קצבת נכות ומעוניין לצאת ולעבוד, להיות חלק מחברה של אנשים יצרנים, לתרום לכלכלה ולצמיחה – צריך לבדוק כמה כסף הוא מפסיד.

אין זה הגיוני שאדם שרוצה לעבוד יתחיל לחשב כמה הוא מפסיד ואם יש חלופות משתלמות יותר. המצב הזה מנתב בעלי מוגבלות לתפקידים שהשכר בהם נמוך מלכתחילה, אם הם חפצים לעבוד (הודות לתועלות הנלוות לעצם העשייה) ובמקביל לשמור על הקצבה.

ניתן, אם כן, להצביע על תופעה שלילית מבחינה חברתית וכלכלית: בעלי המוגבלויות מנותבים לתפקידים שהשכר בצדם נמוך והם לעולם לא יהיו משמעותיים. כך נמתחת תקרת זכוכית מעל בעלי מוגבלויות. עובדים כאלה לעולם לא יוכלו להיות סוכני שינוי המובילים את הדומים להם למסלולי המראה בקריירה.

בין ההצעות לפיתרון בעיה זו ניתן למנות את ההצעה לניתוק החוק מאי כושר ההשתכרות ולבחינת הקצבה רק לפי בעיה רפואית או נכות. באופן זה תכסינה הקצבאות את ההוצאות שיש לבעלי מוגבלויות עקב מצבם הבריאותי והצורך לטפל ולרכוש מכשור ותרופות. קצבת הנכות מיועדת עבור הוצאות אלה, העונות על הצרכים המיוחדים, ללא קשר לאי יכולת ההשתכרות.

בעיני הזכות לעבוד זהה לזכות יסוד להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, לכן על המדינה לעשות כל שעל ידה כדי לעודד עבודה בכל מחיר, גם אם משמעות הדבר היא יתרון לבעלי מוגבלות, אוכלוסייה, שנחשבה עד היום חלשה, שתקבל קצבה בנוסף לשכר עבודה.

הכותבת היא מנכ"לית קבוצת תגבור