(בווידאו: מה אפשר לעשות עם הגבייה העודפת ממסים?)
מס ערך מוסף (מע"מ) הוא מס המשולם על מוצרים ושירותים שאנחנו קונים. המוכר או נותן השירות גובה את המס מהלקוח ומהעביר אותו, לרוב באמצע החודש, לרשויות המס.
אנשי המסים אוהבים את המס, שהונהג בישראל ב-1976, במסגרת התאמת מערכות המס בישראל לשוק האירופי המשותף. המע"מ מכניס לאוצר המדינה כ-110 מיליארד שקל בשנה. הוא קל יחסית לגבייה ונוח לחישוב. בניגוד למס הכנסה הוא אינו דורש התחשבנות מיוחדת עם משלמי המסים. משלמי המסים, כמובן, אוהבים פחות את המס שמקפיץ ב-17% את המחירים בסופרמרקט ובמוסך, את המחיר שגובים רופאי שיניים וטכנאי המזגנים ובעצם את כל העסקאות שאנחנו עושים. רבים טוענים שמחירי המזון, למשל, היו יכולים להיות נמוכים כמו בחו"ל, אם רק המע"מ על המזון היה מבוטל, כמו במדינות אירופאיות אחרות.
האמת שונה מעט. ראשית, יש לא מעט מוצרים ושירותים פטורים ממע"מ. על פירות וירקות, למשל, אין מע"מ, ולכן במשך שנים רבות נחשבה ישראל למדינה זולה בתחום המוצרים האלה. להתייקרותם של הפירות והירקות בשנים האחרונות אין כל קשר למע"מ. גם תשלומי שכר דירה פטורים ממס ערך מוסף.
כל המדינות נותנות פטור לתיירים
אחד הפטורים הידועים ניתן לעסקים באזור אילת, במאמץ לעודד את המסחר והתיירות בעיר. פטור מפורסם נוסף הוא על מוצרים המיובאים בקנייה מאתרי אינטרנט בחו"ל בסכומים שאינם עולים על 70 דולר. פחות מפורסם הוא הפטור ממע"מ שניתן לשירותים פיננסיים, כמו עמלות בנק ותשלומים לחברות ביטוח. עד לפני מספר שנים לא שילמו מרבית הצרכנים מע"מ על המים שהם צורכים. המים נמכרו על ידי העירייה, שכמו גופים ציבוריים אחרים ומוסדות ללא כוונת ריח נחשבת לפטורה ממע"מ. ההחלטה להעביר את אספקת המים לתאגידים עסקיים אפשרה למדינה לגבות מע"מ גם על המים וכך התייקר החשבון בבת אחת בשיעור המס.
הסכומים הגדולים שמגלגל המע"מ הפכו אותו לאחד המסים השנויים במחלוקת: פוליטיקאים וקבוצות לחץ רואים בפטור הטבה נכספת. אנשי המסים נוהגים לטעון שאין מקום להטבות במע"מ. כמעט בכל דיון על תקציב המדינה מעלים אנשי האוצר דרישה לביטול הפטורים, בעיקר אלה הניתנים למוצרים חקלאיים ולתושבי אילת. לאחרונה גוברת מחאתם של בעלי עסקים מקומיים נגד הפטור החלקי הניתן על יבוא מוצרים באינטרנט ופוגע במכירות של הסוחרים והיצרנים המקומיים.
רוב הציבור כמובן אוהב את הפטור ובמדדים הכלכליים אף מציעים להרחיב אותו על מנת להקטין את יוקר המחיה. הטענה שהמע"מ גורם לפער מחירים משמעותי בין ישראל לאירופה אינה מבוססת באופן כללי. שיעור המע"מ המרבי בישראל נמוך ממרבית מדינות אירופה שבהן שיעורי המע"מ נעים בין 20% ל-27%, אם כי בחלקן יש פטורים על מוצרי מזון רבים יותר. OECD הארגון לשיתוף פעולה של המדינות המפותחות גורס שעל המדינות החברות להעניק שיעור מע"מ אחיד על כל המוצרים.
כל המדינות הגובות מע"מ מעניקות פטור ממע"מ לתיירים. בחלק מהמקרים אפשר ליהנות מהפטור באופן ישיר: בתי מלון אינם גובים מלכתחילה מע"מ מתיירים. ניתן גם לקבל החזר על מע"מ המשולם בחו"ל תמורת קניית מוצרים, אבל רבים מוותרים על הטרחה שבהגשת הבקשה, הכרוכה בדרישת קבלה מהחנות, עמידה בתור ארוך למילוי טפסים בעמדות המכס בשדה התעופה ובמקרים רבים גם הצגה של המוצרים שנרכשו.
כר פורה להעלמת מס
שיעור המע"מ הגבוה והפרצות בשיטת הגבייה משמשים כר פורה להעלמות מס ולפשיעה. כל אחד כמעט מכיר את שיטת המחירון הכפול, כאשר נותן השירות מציע ללקוח לשלם מחיר מופחת אם לא ידרוש חשבונית מס. אם המוכר אינו מוציא לקונה חשבונית מס, הוא יכול להשמיט את ההכנסה מהדיווח החודשי ולחסוך תשלום של 17% לשלטונות המס ובדרך גם על דיווח למס הכנסה. בתמורה זוכה הלקוח להנחה משמעותית ממחיר השירות וכל הצדדים, למעט פקיד המס שאינו נוכח במעמד העסקה, יוצאים מרוצים.
תעשיית החשבוניות הפיקטיביות היא פשיעה לא פחות נפוצה אך סמויה מהעין. השיטה מבוססת על כך שעסקים יכולים להתקזז על המע"מ שהם משלמים לספקים שלהם, באמצעות הגשת החשבוניות למס הכנסה. כאשר העסק משלם עבור שירות ממתקין מזגנים, הוא מקבל מהמתקין חשבונית, ומקבל החזר על המע"מ ששילם למתקין.
שלטונות המס אינם יכולים לאמת כל עסקה ומחזרים מידי חודשים עשרות מיליוני שקלים לעסקים על חשבון החזרי מע"מ, על סמך חשבוניות שהוגשו. על בסיס הסדר החזרת הכספים הזה נבנו עסקי פשע מפוארים, המייצרים חשבוניות פיקטיביות על עסקאות שלא היו ולא נבראו. החשבוניות נמכרות לאנשי עסקים המוציאים תמורתן עשרות ומיליוני שקלים משלטונות המס, כ"החזר" על עסקות שלא היו ולא נבראו.
מדי פעם מצליחים שלטונות המס להניח יד על ארגוני פשע המעורבים בתעשיית החשבוניות הפיקטיביות. באחת הפרשיות הידועות סייעו חשבוניות מס פיקטיביות למימון מערכת הבחירות של הליכוד בשנת 1988. גזבר הליכוד באותה עת, אהוד אולמרט, הועמד לדין בפרשה אך זוכה לאחר שבית המשפט קיבל את טענתו שלא היה מעורב במעשים ואף לא ידע עליהם.