(בווידאו: על שיתוף הפעולה בין חקלאים ותושבים)
בוקר אחד לפני כשנתיים, כאשר יצא אמיר איזקוביץ' מביתו במושב חגלה שבעמק חפר, הוא ראה פועלים חקלאיים מרססים את מטע התאנים הסמוך. בשובו לשם, בשעות הצהריים, הוא מצא קיפוד גוסס שוכב על גבו מתחת לתאנה. בבית החולים הווטרינרי, אליו הגיע במהרה, נאמר לו שמדובר ככל הנראה בהרעלה. כאשר חזר למקום לאחר הביקור בבית החולים מצא קיפוד מת נוסף.
מראה החיות הגוססות מתחת לחלונו עורר באיזקוביץ' תהיות. הוא פנה לחותנו, פרדסן מהאזור, אשר בחן את מצב העשבייה במטע. מתוך ניסיונו העשיר, הוא טען שלפי מצבה, ולפי הפגיעה ביונקים, נעשה שימוש בחומר הדברה רעיל במיוחד, אולי אף חומר אסור לשימוש. במקרה, באותו יום, איזקוביץ' פגש את הדר מנור, תושבת ותיקה במושב אשר אביה החקלאי נפטר מסרטן. מבלי דעת, הוא התפרץ לדלת פתוחה. מנור הייתה מוטרדת בעצמה מהקשר האפשרי שנרמז לה בבית החולים בין המחלה של אביה ובין חשיפתו לחומרי הדברה, ו"שם הכל התחיל", לדבריהם.
מאז פועלים איזקוביץ' ומנור "כדי לייצר סביבה בריאה לתושבים בעמק חפר, על ידי צמצום השימוש בחומרי הדברה בשטח המועצה", לדבריהם, זאת תוך שיתוף פעולה עם החקלאים. בנוסף אליהם, פועלות במועצה מספר יוזמות נוספות שמטרתן העלאת המודעות, צמצום החשיפה לחומרים, והתראת החקלאים לפני ריסוסים. כל אלה מצטרפים לגל של יוזמות שמטרתן לאפשר לחקלאות ולתושבים להתקיים זו לצד אלה במרחב הכפרי, ולא רק בו.
חומרים באוויר ללא הגבלה
בשנים האחרונות עולה המודעות בעולם, וגם בישראל, לפגיעה הפוטנציאלית מחשיפה קבועה לחומרי הדברה שנישאים באוויר. חשיפה לסוגים מסוימים של חומרי הדברה נמצאה כגורמת לפגיעה במערכת העצבים, במערכת ההורמונלית, במערכת הקוגניטיבית ובמערכת הנשימה. ב-2009 פורסם מחקר שנערך בעמק החולה, ובמסגרתו נמצא קשר בין חשיפה לחומרי הדברה מסוג זרחנים אורגניים ובין פגיעה בתפקוד קוגניטיבי של ילדים. אמנם מרבית חומרי ההדברה מן הסוג הזה נאסרו לשימוש בישראל מאז, אך האוכלוסייה בישראל ממשיכה להיות חשופה לחומרי הדברה הנישאים באוויר ואולי ביתר שאת, בשל התגברות הבנייה הרוויה בסמיכות לשטחים חקלאיים.
מחקר ישראלי חדש, בהובלת ד"ר לירון אמדור, מנהלת יחידת המחקר במכון דש"א, ואוריאל בן חיים, מרכז תחום חקלאות, קיימות וסביבה במרכז המועצות האזוריות, בחן את מצב החקיקה בעולם בנושא, ויותר מכך, החל בביצוע מחקר מעשי במועצה האזורית עמק חפר, שם מתגוררים הדר ואמיר, כדי לתת תמונת מצב ראשונית של הימצאות חומרי הדברה באוויר בשטח המועצה.
בחלק המעשי של המחקר נפרשו מכשירים לניטור (מדידת) חומרי הדברה שונים, אשר הופעלו בתיאום עם חקלאים במספר מוקדים במועצה. בכל פעם שהחקלאים עשו שימוש בהדברה מן האוויר, הם יידעו את החוקרים, ואלו הפעילו את המכשירים. להפתעת ולשמחת החוקרים והחקלאים, התוצאות היו חיוביות יחסית, כאשר רק שניים מתוך חמישה חומרים שרוססו נמדדו באוויר 24 שעות אחרי הריסוס. אולם, יש לומר שאופי הבדיקות היה חלקי בלבד, מפני שהוא בחן רק את חמשת החומרים הללו, המהווים מיעוט מתוך כאלף חומרים מורשים בישראל.
בדיקת המצב בחו"ל מעלה כי בעולם, כמו גם בישראל, לא קיימת הגבלה חקיקתית בנוגע לערכי סף של חומרי הדברה באוויר, והסדרת הנושא נמצאת בראשיתה. רק בקליפורניה ובטקסס קיימים ערכים כאלה בחוק, אך כהמלצות בלבד. עם זאת, קיימת בישראל הגבלה על ריסוס בקרבת אזור מגורים (מותר לרסס עד למרחק של 50 מטר מהבתים), ובכל הנוגע לחומרי הדברה רעילים במיוחד, החקיקה מגבילה אף יותר (אין לרסס במרחק של קילומטר), והיא מחמירה אף ביחס לעולם. בכל הנוגע לחומרי הדברה הנחשבים רעילים פחות, המצב שונה וההגבלות בנוגע לריסוס מהאוויר בישראל מחמירות פחות מחלק מדינות העולם.
עם זאת, דבר שעליו מסכימים בעולם נוגע לדרך המועדפת לשיפור המצב: קידום הסכמות מקומיות בין חקלאים ותושבים הגרים בסמוך, הסברה ומתן מידע מצד החקלאים לתושבים ובניית הסכמות המבוססות על התחשבות הדדית. "היכולת ליצור דיאלוג פורה בין החקלאים והתושבים המקומיים יכולה להיות אפקטיבית מאוד", מציינת אמדור.
ריח של תפוזים (מרוססים)
דיאלוג כזה מאפיין בדיוק את מה שהדר ואמיר החלו לעשות במרץ לפני שנתיים. להדר, שמשפחתה חקלאית ומתגוררת כבר ארבעה דורות במושב, היה חשוב מאוד שהמאבק לא יהיה כנגד החקלאים, אלא במטרה להפוך אותם לשותפים לדרך. תחילה, הזמינו היוזמיםאת לימור אלוף, פעילה סביבתית מובילה בתחום, לסדרת הרצאות במועצה, ומתוך העניין שהחל להתרקם גם המועצה עצמה החלה לקחת חלק פעיל ולסייע כלכלית. לאחר תהליך של למידה ממקומות אחרים בארץ כמו בעמק החולה ולאחר כנס שהתארגן בסיוע המועצה במרכז ההדרכה החקלאי (מו"פ) בצפון הארץ, אליו הגיעו תושבים רבים, הם רקמו תכנית למועצה.
התכנית שמקדמים הדר ואמיר, בתמיכת המועצה ומשרד החקלאות, כוללת קודם כל מעבר להדברה משולבת. הדברה משולבת היא שיטה אלטרנטיבית למלחמה במזיקים, שבמסגרתה מתמודדים נגד פגעים בגידולים חקלאיים תוך הפחתת השימוש בתכשירי הדברה כימיים, ומעבר לאמצעי הדברה אחרים, כמו למשל הדברה ביולוגית. לצד השינוי הזה, ולא בהכרח פחות חשוב, ייערכו גם פרויקטים חינוכיים בבתי הספר ופרויקטים נוספים להעלאת המודעות לנושא.
היוזמה הזו היא במובן מסוים המשך לפעילויות אחרות הנעשות במועצה. אלדד שלם, סגן ראש המועצה ותושב קיבוץ מעברות שבשטחה, מספר על ניסיונות רבים שנעשו בשנים האחרונות בתחום, חלקם צלחו יותר וחלקם נתקלו בקשיים. "נעשו מהלכי תיאום בין חקלאים לבין תושבים בעיקר בדיווח ועדכון (דרך המזכירויות) על הריסוסים", הוא מספר, "ואף נחתמו אמנות בישובים מסוימים".
דוגמה לאחד החקלאים הפעילים הללו הוא גיל פלוטקין ממושב חיבת ציון. גיל הוא בעלים של שטחי חקלאות מגוונים בעמק שמשפחתו מעבדת כבר משנות השלושים. הוא שותף לאמנה שנחתמה, למחקר שנערך (של ד"ר אמדור ואוריאל) ולפרויקט שיחל השנה. גיל גם חבר מועצה ויו"ר הוועדה החקלאית. לדבריו, "שיתופי הפעולה התחילו מאנשים בודדים, משוגעים לדבר". פלוטקין עצמו משתדל לא לרסס בשעות שבהם הילדים הולכים לגן, או בשעות רגישות אחרות והוא מודיע למזכירויות על מועדי הריסוסים.
אולם שיתוף הפעולה אינו מובן מאליו או פשוט לביצוע. במקרה אחד, הוא מספר, "הודעתי בקבוצת הוואטסאפ שהריסוסים יתחילו באזור השכונה בשעה 11:00". אך הפועל החקלאי במקום היה זריז מהצפוי, והחל לרסס רבע שעה לפני הזמן. "מיד קיבלתי הודעות המתלוננות על חוסר הדיוק, על הפגיעה בבריאות, ועוד". מבחינתו, חשוב שהתושבים יבינו שמדובר בתיאום מסובך ויהיו סבלניים יותר.
פלוטקין, כחקלאי ותושב, רואה יתרונות רבים בשיתוף הפעולה. מבחינתו, בעזרת שיתוף הפעולה ניתן להעלות את המודעות לא רק לתזמון או צמצום הריסוסים, אלא גם לנחיצות חומרי ההדברה, ולהבהיר שהחקלאים ברובם המכריע הם שומרי חוק ואינם משתמשים בחומרים אסורים לשימוש. "תושבי העמק צריכים להבין שכדי שיהיה ריח של תפוזים, יהיה גם פעמיים או שלוש בתקופת הקיץ ריח של ריסוס". עם זאת הוא מבהיר ש"ידיו פתוחות לכל רעיון שיאפשר לו להתגמש, אך יאפשר להרוויח, ואולי אפילו, במצבים מסוימים, רק לא להפסיד".
מצב החקלאות בשנים האחרונות, הוא מבהיר, לא פשוט, והגדלת העלויות לא יכולה להתאפשר ללא סיוע מלמעלה. אלדד שלם, סגן ראש המועצה האזורית, מודע למצב ואומר ש"המועצה רואה בחקלאות יסוד מכונן בהוויתה, ועם זאת, אי אפשר לשמור על החקלאות בלי שתשמור על הסביבה".
גם אמדור מבליטה את היתרון הקיים בפיזור המתח הנוצר בסביבה הכפרית. לדבריה, "יש פה שתי אוכלוסיות שחיות ביחד, והן ימשיכו לחיות ביחד בחיבוק שאי אפשר להתנתק ממנו. אם חקלאי לא יידע איך לדבר עם השכנים שלו, הם עלולים לפנות לדרכים אחרות, אולי משפטיות". לעתים המאבקים גולשים גם למישורים הלא חוקיים - גניבת מפתחות של טרקטורים, הריסת שטחים ועוד, כפי שמציין פלוטקין.
לטובת התושבים והחקלאים
אם כן, כיצד ניתן לפעול ולקדם דו שיח פורה זה? לצד הפרויקטים שהוזכרו כאן, בחלק מן המועצות האזוריות ואף המקומיות והעירוניות (כמו בכפר סבא) הועלו לאתרי המועצה עלוני מידע המסבירים את היתרונות של מגורים בסביבה בחקלאית, החסרונות שלהם ואיך להימנע מהחסרונות ככל הניתן. במקביל, פרויקטים רבים של הדברה משולבת, כמו הדברה באמצעות תנשמות, או פיזור זבובים מעוקרים, כבר פועלים בישראל מזה מספר שנים. מעבר להדברה משולבת, לצד העלאת המודעות לסכנות אך גם לדרכים להתגבר עליהן, יכולה לסייע.
לצד כל אלה, קיימת תמימות דעים בין כלל המרואיינים לגבי אחריותה הבסיסית של המדינה לקביעת תקנים מסודרים להימצאות חומרי הדברה באוויר. עליה לקדם חקיקה מסודרת, אכיפה יעילה, ואולי אף להציע הטבות שיקלו על החקלאים לעבור להדברה משולבת. אולם, המחקר בתחום דורש זמן יקר ומשאבים רבים, גלגלי הרגולציה מסתובבים לאט, והשימוש בחומרי הדברה נמשך.
אמדור מציעה, בינתיים, לנסות ולפעול דרך הוועדות החלקאיות, כמו זו שגיל עומד בראשה. יוזמות כמו של הדר ואמיר, או אלו של קיבוץ מעברות ומושב חיבת ציון, מעוררים אופטימיות - כאשר התהליכים נובעים מתוך דיאלוג ושיתוף פעולה, אפשר לשלב כוחות, להביא ידע מתקדם ולקדם פרויקטים שמיטיבים הן עם התושבים והן עם החקלאים.