רוצים יציבות כלכלית? שמרו על המירוץ לנגידות נקי מפוליטיקה

כאשר בוחנים את הציון של מדינת ישראל במדדי דמוקרטיה בינלאומיים, נוכחים לדעת שישראל מדורגת בקבוצת המדינות עם דמוקרטיה שיש לה בעיות. כשמסתכלים מהן הבעיות בדמוקרטיה הישראלית, מתברר ששתיים מהעיקריות הן מחסור במסורת דמוקרטית והיעדר תשתית חוקתית שמבטיחה שהדמוקרטיה תשרוד גם תחת זעזועים.

נזכרתי בנתונים האלה כי כבר מספר חודשים שיש חרושת שמועות לגבי מי יהיה הנגיד או הנגידה הבאים, ולפני כשבוע נתן אישור רשמי לכך שהנגידה הנוכחית, הד"ר קרנית פלוג, לא תמשיך בתפקידה. הבעיות של חוקה ושל מסורת שקיימות בדמוקרטיה הישראלית, באות לידי ביטוי גם כאשר מדובר בבנק המרכזי שלנו, בנק ישראל. במקרה של בנק ישראל, הבעיות הללו אפילו יותר חריפות מאשר במקרה של הדמוקרטיה הישראלית.

כדי להבין למה זה צריך להפריע לנו, צריך ללכת אחורה בערך מאה שנים. עד אז, ניהול הכסף היה נושא די שולי, מכיוון שלמרות שהשתמשו בכסף נייר, השווי של הכסף הוצמד לזהב. כך שהתפקיד של בנקים מרכזיים בעולם היה לאגור זהב ולהדפיס כסף בהתאם לכמות הזהב שעמדה לרשותם.

רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

לקריאה נוספת:
הסיכון התממש: הפסד של 28 מיליארד דולר בהשקעות בביטקוין
דוח האקזיטים: איזה קופון גזרו חברות ההייטק הישראליות השנה
מצביעים ברגליים? עלייה של 10% בשופינג אונליין ברבעון השני של השנה

אחרי מלחמת העולם הראשונה, הממשלות של המדינות שהפסידו את המלחמה ניסו לעזוב את "בסיס הזהב" ולהדפיס כסף בהתאם לצרכים שלהן. זה הוביל לאינפלציות ענק. אני נוהג להראות לסטודנטים שלי שטר גרמני מהתקופה הזאת שכתוב עליו 100 מיליארד מארק, ושניתן היה לקנות אתו פרוסת לחם.

הכישלון ההוא, וכישלונות נוספים שבאו אחריו, לימדו את הממשלות שלא כדאי להן לנהל את הכסף בעצמן. הסיבה היא פשוטה: ממשלות מנוהלות על ידי אנשים שיש להם סדר יום פוליטי, והדרך הקלה להשיג את המטרות שלהם היא להדפיס יותר כסף כדי לשלם עבור יותר מטרות. משום כך, בכל פעם שנראה שהממשלה בדרך להשתלט על ניהול הכסף, הציבור מאבד אמון ושווי הכסף צונח. הטורקים לומדים זאת כעת על בשרם: לאחר הבחירה בארדואן כנשיא, האינפלציה בטורקיה עלתה מ-10.8% באפריל ל-15.4% ביוני. אחת הסיבות העיקריות לכך היא הדיבורים של ארדואן על כך שהוא רוצה לנהל את המדיניות המוניטרית בעצמו.

אבל כמובן שבישראל לא למדו מניסיונם של אחרים. לכן, כשבנק ישראל הוקם ב- 1954, לתפקיד הנגיד מונו אנשי שלומה של מפלגת השלטון. במידה רבה, תפקידו של בנק ישראל באותה תקופה היה לבצע את המדיניות של הממשלה. כששלום חנוך שר על כך "ששר האוצר נתן במבט ראיון/הציבור מטומטם/ולכן הציבור משלם" הוא התכוון לכך שהמדיניות שהוביל בנק ישראל בהנחיית משרד האוצר הובילה לקריסתה של מערכת הבנקאות ולאינפלציה של 400% בשנה ב- 1985.

למזלנו, הצורך לעצור את האינפלציה הגדולה ההיא אילץ את הפוליטיקאים למנות ב-1986 לתפקיד נגיד בנק ישראל את הפרופסור מיכאל ברונו. הסמכות שהביא אתו הפרופסור ברונו, נתנה לבנק ישראל מעמד שהוא הרבה מעבר לכוח שנתן לבנק ישראל על פי חוק. גם היורשים של ברונו, ביניהם יעקב פרנקל, סטנלי פישר וקרנית פלוג, הצליחו לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית גם כאשר החוק לא תמיד עמד לצידם.

את התוצאות אנחנו רואים היום: מאז שנת 2000 הצמיחה הממוצעת בישראל היא של כ-3.5%, עם קצב אינפלציה ממוצע של פחות מ-2% לשנה. העובדה שהאינפלציה בישראל נשארת נמוכה נובעת לא מעט מהאמון שיש לציבור בהתנהלות של בנק ישראל. אבל צריך לזכור שהאמון הזה מבוסס על ההתנהלות של בנק ישראל ב-33 השנים האחרונות בלבד, ושמבחינה חוקית, היכולת של בנק ישראל לפעול ליציבות מחירים קטנה יותר משל הבנקים המרכזיים המקבילים לו בעולם.

במידה רבה, לכן, היכולת של בנק ישראל לפעול ליציבות מחירים תלויה במידה רבה ביכולת של מי שעומד בראשו לתפקד מול הלחץ הפוליטי, ולתת לבנק ישראל כוח שהוא מעבר לזה שמעניק לו החוק.

לכן, כל מי שלא רוצה לראות חוסר יציבות בשווי של השקל, צריך לקוות שהזהות של הנגיד הבא לא תהפוך להיות ויכוח בין פוליטיקאים. בעיקר צריך לקוות שהנגיד הבא לא ייתפס כמינוי של מקורב לראש הממשלה או לשר האוצר. כי אם זה מה שיקרה, יתברר עד כמה שבירה המסורת שבנק ישראל ניסה לייצר בשלושים השנים האחרונות. ואז הנגיד החדש יצטרך לעבוד מאד קשה כדי שלא תתפתח פה אינפלציה, ואת המחיר ישלם, כרגיל, הציבור.

ד"ר אביחי שניר, המכללה האקדמית נתניה וכלכלן בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים