בטיסה, כשהעניינים מסתבכים, הטייסים יודעים מה עליהם לעשות - לסמוך על המכשירים, לא על החושים שלהם. במצבים מסוימים, החושים עלולים לגרום לטעויות קשות. גם בהשקעות המצב דומה. החושים שלנו עלולים להטעות אותנו. המכשירים שבהם אנחנו יכולים להיעזר במקרה הזה הם כמה כללים פשוטים ליישום.
לפניכם 5 הטיות מאוד בסיסיות בעולם ההשקעות והדרכים העומדות לרשותנו על מנת להתמודד איתן.
רוצים את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן
לקריאה נוספת:
כמה הרוויח מי שהשקיע בהנפקה של גוגל?
משרד האוצר: העברת משימות משנת 2018 ב-'גזור והדבק'
סיכום קדנציה בשוק המזון: כחלון לא הזיק לצרכנים - ותרם ליצרנים
הטיית עלויות שקועות (sunk costs)
השקענו במניה מסוימת והיא ירדה ב-50%. האם לחכות שהיא "תחזיר את הירידות" כדי למכור? ההפסד צורב ואנחנו לא רוצים לצאת מההשקעה הזו בתחושה קשה. אבל התחושה הזו מטעה מכיוון שהדבר היחיד שמעניין בהשקעה - בכל השקעה - אינו מה היה בעבר אלא מה יהיה בעתיד.
למה שהיה בעבר אין כל השלכה. הפסד שמקורו בעבר נקרא "עלות שקועה", ביטוי שמקורו בביטוי האנגלי "sunk cost" . כדי להחליט אם למכור את המניה שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: לו מעולם לא השקעתי בה, האם הייתי קונה אותה? אם התשובה היא כן - אין סיבה למכור אותה. למרות שהנזק של ההטיה הזו די ברור, היא מאוד נפוצה, גם בקרב משקיעים מנוסים.
הטיית שנאת שינוי (change aversion)
שינוי הוא תהליך קשה. הוא מחייב שקילה של כמה אפשרויות, וכשאי ודאות מעורבת, כמו בהשקעות, התהליך קשה עוד יותר. אם, כמו בהשקעות, השווקים פועלים ברציפות, אין הרי אפשרות מעשית שנשקול שינויים ברציפות. התוצאה היא שנאת שינוי - והיא יכולה להוביל להחמצת הזדמנויות או לשקיעה לתוך הפסדים.
ניתן למצוא קצבי שינוי מוצדקים רבים. תוכנות, או אלגוריתמים, מסוגלים לחשב ולקבל החלטות במהירות ולכן כשמשתמשים בהם יש הצדקה לשינויים מהירים מאוד. עקרונית, ככל שאופק ההשקעה קצר יותר, היסודות שעליהם מדיניות ההשקעה נשענת אמורים להיות רגעיים יותר ולחייב שינויים מהירים יותר. אפשר וגם ורצוי לחלק את העבודה - שהשינויים המהירים יותר, אלה שתלויים בתנאי השוק המשתנים, ייעשו על ידי תוכנות, ואילו השינויים האיטיים יותר, אלה שתלויים יותר בהעדפות האישיות שלנו, יעשו על ידינו. אבל דחיית שינויים יכולה להיות הרסנית - היא יכולה להרוס אסטרטגיית השקעה טובה.
הטיית ההיכרות המוקדמת (familiarity bias)
היכרות מעמיקה עם אפיקי ההשקעה שבחרנו היא חיונית, בעיקר כדי לזהות את ההזדמנויות ואת הסיכונים. אבל לכלל הזה יש שני סייגים חשובים. הראשון הוא שההיכרות המוקדמת יכולה לתת לנו תחושה של נוחות שעשויה לגרום לנו להשקיע באפיק שלא מתאים לנו בעצם. האפקט הזה גדול במיוחד בשוק ניירות ערך במדינה שבה אנחנו חיים או בניירות ערך של חברות שאנחנו מכירים היטב, אולי כי הן פועלות בענף שבו אנחנו עובדים.
הסייג השני הוא שככל שהתיק מפוזר יותר, החשיבות היחסית והאבסולוטית של האפיק הספציפי קטנה וההשפעה שלו על התשואה ועל הסיכון של כלל התיק שלנו חשובה יותר. במלים אחרות, כשהתיק שלנו מפוזר, אנחנו נעניק חשיבות גדולה יותר למאפיינים של נייר הערך ופחות לאלה של החברה עצמה.
הטיית האישור (confirmation bias)
זו הטיה שמלווה אותנו בכל כך הרבה מצבים. כמו שנעדיף את חברתם של אנשים שחושבים כמונו, תהיה לנו נטייה לייחס אמינות גדולה יותר לניתוחים שמצדיקים את הדעות שממילא יש לנו לגבי השקעות. אפשר להגזים עם הביקורת הזו מכיוון שכנראה שגיבשנו את דעותינו על בסיס ניתוחים. מצד שני, ייתכן בהחלט שקיבלנו את ההחלטה הראשונה כשתנאי השוק היו שונים. ולכן, ככל שהזמן חולף והשינויים מצטברים, הטיית האישור הופכת בעייתית והרסנית יותר.
הטיית הבעלות (ownership bias)
הילדים שלנו הם החכמים ביותר מכיוון שהם הילדים שלנו. אנחנו קשורים אליהם, אנחנו מלווים אותם והם מלווים אותנו. המנגנון הזה רלבנטי גם למניות שאנחנו משקיעים בהן, אם כי כמובן לא באותה עוצמה. ככל שאנחנו מזהים את עצמנו יותר עם ניירות הערך שבתוך התיק שלנו, כך ניטה יותר להאמין שאלה ההשקעות שערכן הגדול ביותר - וכנגזרת, נדחה השקעות כדאיות שלא בתיק ההשקעות שלנו וניצמד להשקעות בתיק שלנו שיסבו לנו הפסדים. עם ילדים, מטרת המנגנון הזה היא לחייב אותנו אליהם לעד. עם השקעות זה לא יעיל, והדרך להתמודד עם זה היא לא להזדהות עם ניירות הערך אלא עם הניתוח שהוביל אותנו לבחור בהם - ובעיקר ההעדפות האישיות שלנו.
הכותב הוא מנכ"ל VIDEA מקבוצת לאומי